עץ יוסף על במדבר רבה ט:לד

ילמדה אותה הכהן סדר שבועה. שמלמד עמה מעיקרא סדר השבועה על מה אומרת כל זה (ז"ר).

לרבות המערה אותה מכל צד. ששתי משכבות יש באשה שוין זה לזה לחייב בכל עריות כדפי' לעיל.

כדי שתשתה. ואת כי שטית תחת אישך מזידה היית. (דייק מדכתיב ואת דמשמע מדעתך במזיד).

וכי נטמאת לרבות בן ט'. כצ"ל. וז"ל הילקוט לרבות בן ט' שנים ויום אחד שיקנו לה וישקו אותה מתחת ידו עכ"ל. ועיין בירושלמי סוף פרק ד.

בן ט' שנים ויום אחד. בעילתו ביאה.

לא על זו. ר"ל לא על זו שבסמוך שחטאה במחשבה. שאף שהיא עבירה גדולה על כל זה אין המים בודקין אותה על זה. אלא על מה שסטית במעשה מבלעדי אישך.

מבלעדי אישך פרט לשקדמה כו'. שמבלעדי אישך משמע שבעלה נתן בה שכבתו קודם סתירה זו ולא אחר זו (רש"י).

על כל ביאה כו'. דבאיסורא נבעלת להבעל אחר שכיבת הבועל וכפי רבוי האיסורין היא נענשת ומיתתה מנוולת ביותר.

כך הם בודקין אותו לבועל. שהוא ג"כ חייב באיסורין שעשה הבעל. שמעינן מיהת שאף שבא עליה אח"כ היא שותה והמים בודקין אותה. ומשנינן כאן בידוע ר"ל כשידע הבעל שהיא אסורה לו שכבר היה לה קינוי וסתירה אם בא עליה הבעל אין המים בודקין אותה דלא קרינן ביה ונקה האיש מעון וכאן שאינו ידוע שלא ידע הבעל שהיא אסורה לו. לכך המים בודקין אותה ונענשת על ביאת הבעל של אחר הבועל (קרבן העדה).

קודם שתקבל עליה שבועה פסולה. ובירושלמי פרק ב דסוטה הלכה ג איתא פלוגתא בזה ע"ש.

הואיל ונאמרה שבועה בתורה סתם. כגון שבועת העדות ושבועת הפקדון ושבועת הדיינים. ופרט באחת מהם כו' ר"ל ופרט כאן בסוטה בשבועת האלה שמשביעה גם באלה שבועה שלא נטמאת ואם נטמאת יבאו בך כו' אף פורטני פי' אף בכל שבועות כו' (ז"א).

ופרט לך באחת מהן שאינו אלא ביו"ד ה"א. כלומר כאן בסוטה דכתיב יתן ה' אותך לאלה.

לאלה ולשבועה למה נאמר. והלא כבר נאמר בשבועת האלה מהכא משמע דתהוי לאלה ולשבועה ותו לא הוי ליה למכתב אלא יתן ה' את ירכך נופלת (רש"י).

אין לי אלא אלה. פי' שבועה שיש עמה אלה. מניין לעשות שבועה כאלה פי' שבועה גרידתא כשבועה שיש עמה אלה. ודייקי' זה מדכתיב לאלה ולשבועה דמיותר כנ"ל. וגם מדכתיב מהופך לאלה ולשבועה דהוי ליה למכתב יתן ה' אותך לשבועה ולאלה דשבועה שיש בה אלה כך הסדר שבועה שלא נטמאת ואם נטמאת יבואו בך. אלא ע"כ לומר דהא דכתיב ברישא והשביע הכהן את האשה בשבועת האלה אין פירושו דוקא שבועה שיש בה אלה אלא אפילו שבועה גרידתא ג"כ הוי כשבועה שיש בה אלה. וז"ל הילקוט בשם ספרי זוטא אם השביעה בשבועה יצא ואם השביעה באלה לא יצא. אף אלה האמורה להלן בשבועת העדות עשה שבועה גרידתא בלא אלה כשבועה שיש עמה אלה (כנ"ל לפרש. ודלא כבעל ז"א בספרי פיסקא מ"ד).

לוטות. מקללות.

לפלונית. הסוטה.

ועמך שלום. ר"ל אתה תהיה לקללה ולעמך יהיה שלום.

ולא בעם אחר. פי' ובתוך אנשיך תהיה לקללה שמכירין אותך. ולא בעיר אחרת שהפרש בין כו'. ואפשר שפירושו ולא בעם אחר בזמן הזה אין משקין סוטות. ומה שאמר שהפרש יש בין אדם כו' הוא דרש על בתוך עמך. וכן נראה לשון הילקוט וז"ל בתוך עמך ולא בזמן הזה. בתוך עמך הפרש יש בין אדם כו'.

הרי הוא כיוצא בו. שהבועל נענש כמותה. קל וחומר למדת הטובה כו' שהמביא את חבירו לעשות מצוה שמקבל שכר כעושה מצוה.

שלא יהיו אלא באמן. אם אחד משביע את חבירו אינו חייב עד שיענה אמן אחריו.

אתה עושה שבועתו שוא. פי' תהיה שבועתו לבטלה (ז"א).

שמגלגלין עליה. אמן מאיש זה אמן מאיש אחר אמן אם ארוסה אמן אם נשואה ומכאן אתה דן. כצ"ל לפי דעתי ושפיר מסיים לפי זה מגלגלים עליה את הישן. היינו שנשבעת שלא זנתה כשהיתה ארוסה ע"י גלגול.

מה סוטה שלא נתבעה מקודם. פי' בסוטה אע"פ שלא תבע הבעל לגלגל עליה. הב"ד מגלגלין עליה על מה שעבר. קל וחומר בגזלות שהבעל דבר בעצמו תובעו על מה שעבר אינו דין שיגלגלו עליו (ז"ר).