עץ יוסף על במדבר רבה ט:טז

מקום שמעמידה בתחלה שם מעמידה בסוף. שהיו מסיעין אותה ממקום למקום כדי ליגעה ותודה שלא יצטרכו למחוק את השם. וקאמר דבמקום שמעמידה בתחלה היינו בשער נקנור שם היו מחזירין אותה דכתיב לפני ה'. ולפני ה' הוא שער נקנור כמו שדרשו לעיל.

לא דיו. בתמיה וכי יהיה טוב מרבו.

שלא יאמר הכהן אני פורע. בתמיה. בזיון הוא.

כדי שתחזור בה. פי' כדי שתודה ולא תשתה. וזהו הקל וחומר.

אם חס המקום. שהרי חס עליה שלא תמות במים המאררים.

יהיו כל מעשיה. פי' המעשה של המנחה.

תלמוד לומר הוא. הוא מיותר לרבות שתהא כשרה מכל מקום (מתנות כהונה).

שאין המים נהפכין להיות מרים אלא בידי כהן. שהרי מים קדושים הם מן הכיור ואיך קורא אותם מי המרים. אלא ביד כהן נהפכין להיות מרים.

ומבערין. לשון ביעור. ובילקוט גרסינן ומערעין. ובספרי גרס ומרעדים. והוא מלשון חיל ורעדה.