עץ יוסף על במדבר רבה ד:ח

היו הבמות מותרות. כל אחד בנה מזבח ומקריב עליו. ומשהוקם המשכן נאסרו כדכתיב (ויקרא י״ט:כ״א) ואל פתח אהל מועד לא הביאו וגו'.

ועבודה בבכורות. בכורי ישראל היו מקריבים. ומכאן ואילך הכהנים כדכתיב קרב אל המזבח (רש"י).

ותיטב לה' משור פר. וכדאיתא בפרק קמא דעכו"ם שאדם הראשון הקריב שור שקרניו קודמות לפרסותיו שנאמר ותיטב לה' משור פר מקרין מפריס. ברישא מקרין והדר מפריס ע"ש ברש"י.

שנאמר ויעש ה' אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם. וכתיב (ויקרא יז) כתונת בד קדש ילבש (אג"ב).

בגדי שבח היו. שבערב שבת קודם הלילה חטא ואח"כ ויעש לו כתנות עור וילבישם. ואפשר שצ"ל בגדי שבת היו. וכן איתא בזהר סדר ואתחנן דף רסא ע"ב מאני לבושי יקר הוו. ועיין בבראשית רבה סוף פרשה כ ותבין.

והיו הבכורות כו'. וכדאיתא בבראשית רבה פרשה כ שבהם היו בכורות משתמשין פי' לעבודה (רש"י שם).

שנאמר ויקח מכל הבהמה הטהורה. וכדאיתא בפרקי דר' אליעזר פרק כג וז"ל הביא נח ממין בהמה טהורה שור וכבש ועז וממין עוף טהור תורים ובני יונה כו' והקריב עולות ארבע. ועיין בבראשית רבה פרשה לד.

מת נח מסרן לשם. ובפרקי דר' אליעזר פרק כד איתא שלקחה חם בן נח והנחילה לנמרוד כו'.

שנאמר אחי יפת הגדול. עיין מ"ש בבראשית רבה פרשה לז סימן ט בעץ. אבל בפרקי דר' אליעזר פרק ח איתא וכי שם בן נח כהן היה. אלא ע"י שהיה בכור (וכן איתא באג"ב פרשה מב) והיה משרת ביום ובלילה לפיכך נקרא כהן ע"כ.

וכי אברהם היה בכור. בבראשית רבה סוף פרשה לח דייק מדכתיב תרח הוליד את אברם את נחור ואת הרן. מדחשיב ליה קרא לאברהם ברישא מסתמא היה אברהם גדול מכל האחים. אבל המדרש דכאן סובר דדרך חכמתן חשיב להו.

מת שם ומסרם לאברהם. שנאמר על דברתי מלכי צדק.

מת אברהם ומסרה ליצחק. כדכתיב ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק ואיתא בבראשית רבה פרשה סא סימן ה ובדברים רבה פרשה יא ר' יהודה אומר בכורה. וכמ"ש שם שהכוונה דהיינו הבכורה לענין עבודה. שאע"פ שישמעאל היה בכורו וראשית אונו של אברהם מכל מקום מפני שהיה יצחק צדיק נמסרה לו הבכורה לקדושת העבודה.

עמד יצחק ומסרה ליעקב. ואע"ג שיעקב לקח הבכורה מעשו. מכל מקום אמר שיצחק מסרה ליעקב. הוא במה שאמר גם ברוך יהיה. שהסכים יצחק וברכו מדעתו כמ"ש רש"י שם.

בערמה. בחוכמא.

שמא על חנם אמר יעקב כו'. דודאי משום ירושת פי שנים לא ימסור יעקב עצמו ונפשו דהא ידע יעקב שע"י זה יטור לו שנאה ויבקש להמיתו.

שנאמר הנה אנכי הולך למות. וכדאיתא ברש"י בחומש אמר עשו מה טיבה של עבודה זו. אמר לו כמה אזהרות ועונשין ומיתות תלויין בה אמר אני הולך למות על ידה א"כ מה חפץ לי בה.

ויעלו עולות ויגישו שלמים. והתם כתיב ויעלו עולות ויזבחו זבחים שלמים. מה התם בכורות אף כאן בכורות.

פרוקפי. בלשון יוני גדולה וכבוד (מוסף).

לחשך. לחש באזניו. והוא לשון מורגל בתלמוד. כלומר מאין הבנת זאת. א"ל מהמקרא הזה ולהורות בא שהוא רמוז בתורה.

לטרפסטיס. בלשון יוני שולחני ועל שם שמונה מעותיו על השולחן נקרא טרפוס שהוא שולחן בלשון יוני.

זיטמא. בלשון יוני חקירה ותביעה ועון (מוסף).

לאפרכוס. בלשון יוני שר העיר (מוסף).

קטבלטין. בלשון יוני תשלום ופרעון (מוסף) והמעריך פי' פדיון נפשו.

כי פטורין כהנים ולוים לפדות בכוריהם. וכדאיתא בבכורות דף ד ע"א כהנים ולוים פטרו הן עצמן (מפדיון הבן) מקל וחומר. אם הפקיעה קדושתן של לוים קדושתן של ישראל במדבר לא יפקיעו את של עצמן. ופרש"י אם הפקיעה קדושת פשוטי הלוים את קדושת בכורי ישראל במדבר. דין הוא שתפקיע קדושת בכורה שבהן כדאמר לקמן בכורי הלוים לא הפקיעו אלא עצמן עכ"ל.

ומבכור חמור. פי' ומבכור פטר חמור פטורים כהנים ולוים משום דאיתקש לבכור אדם כו' שכל שישנו בבכור אדם ישנו בבכור בהמה טמאה וכל שאינו בבכור אדם כגון לוים וכהנים שנפטרו מקל וחומר כדלעיל אינו בבכור בהמה טמאה.

אבל מבכור בהמה טהורה לא. פי' לא נפטרו. אלא קדוש הוא קדושת עולמית שלא יוכל לצאת לחולין ע"י פדייה.