עץ יוסף על במדבר רבה ג:יג

וי"ו של ואהרן נקוד על שלא היה אהרן מן המנין. כצ"ל (א"א). וכן הוא באבות דר' נתן פרשה לד והגיה שם הגר"א שאין אהרן מן המנין. ולשון רש"י בחומש שלא היה במנין הלוים. וכתב הרא"ם פי' שלא היה אהרן מתעסק במנין הלוים אלא משה לבדו. ונקוד ואהרן ללמד שאע"פ שכתוב אשר פקד משה ואהרן לא היה רק משה לבדו. אבל בפרק קמא דמסכת בכורות פרש"י שלא היה אהרן באותו מנין לא הוא ולא בהמותיו כו'. פי' שלא היה נכלל בתוך מניינם של לוים כו'. וכתב הז"ר דתרוייהו איתנייהו מדכתיב אשר פקד משה ואהרן משמע שאהרן מנה לאחרים והוא לא היה מן המנין. ומדנקוד עליו וכל נקודה עוקר התיבה ללמדנו שלא היה ג"כ מן המונים.

ישפוט ה' ביני וביניך. פי' נקוד על יו"ד שניה של וביניך. כן הוא במס' סופרים פרק ו ובמסורה.

אלא על הגר בלבד. פי' שלא אמרה לו שישפוט ה' את אברהם. אלא על הגר אמרה כאילו כתוב ישפוט ה' ביני ובין הגר.

וי"א על המטילין מריבה כו'. מפרשים ביני ר"ל דבאמת היה תרעומות גם על אברהם שהיתה סבורה שמדעתו עשתה או שמא בעבור שלא היה מוחה בה. אך הנקודה אתי להורות שעיקר תלונתה על הגר היתה ושעליה אמרה ישפוט ה'.

על אי"ו שבאליו. פי' תיבת אליו אל"ף יו"ד וא"ו נקוד.

שהיו יודעים היכן היא כו'. עיין בראשית רבה פרשה מח.

אבל בקומה ידע. פי' שהרגיש בעמידתה ואעפ"כ לא נשמר ליל שני מלשתות כן פרש"י בחומש.

שלא נשקו בכל לבו. הנקודה באה למעט את פעולת הנשיקה שלא היתה בכל לב.

ולהתפתות. וכן הוא באבות דר' נתן. והגר"א מוחק תיבת ולהתפתות. אבל בזרע אברהם שעל הספרי כתב פי' לאכול ולשתות וע"י אכילה ושתיה יתפתו זה לזה להתייעץ על יוסף.

נקוד על חי"ת של רחוקה. באבות דר' נתן פרשה לד ובמס' סופרים פרק ו ובפסחים פרק מי שהיה ובירושלמי ובספרי כתבו שנקוד על ה"א של רחוקה שלא היה דרך רחוקה כו'. ר"ל שהנקודה באה ללמד שלא קאי רחוקה אדרך אלא אאיש שהוא בדרך. רחוק מעשיית הפסח. והיינו שהיה חוץ לאסקופת העזרה כל זמן שחיטה. ועיין בתוי"ט פרק ט דפסחים משנה ב.

והוא טמא. פי' שהדרך טמא. ור"ל טומאה וודאית מפסיק בינו לא היה עושה עמהם את הפסח. והידי משה כתב הוא טמא שהדרך טמא כגון בית הפרס.

שאף מלהלן היה כן. פי' מנפח ולהלן החריבו ג"כ (ז"ר וז"א).

וי"א מלמד שלא כו'. וז"ל האבות דר' נתן על פי הגהות הגר"א מלמד שאף מכאן ולהלאה החריבו אלא שעד כאן החריבו האומות והמדינות. מכאן ולהלאה החריבו האומות ולא המדינות.

נקוד על ועשרון אחד ראשון של פסח. צ"ל נקוד על ועשרון אחד ראשון של חג הסוכות. וכן הוא באבות דר' נתן בהדיא. ור"ל דביום ראשון של חג כתיב ועשרון עשרון ונקוד על וי"ו שני של ועשרון. ובמנחות א"ר יוסי למה נקוד וי"ו שבאמצע עשרון של עשרון ראשון של חג. שלא ימדוד לא בשל ג' לפר ולא בשל שנים לאיל ע"כ. וזהו מ"ש המדרש מלמד שלא היה שם אלא עשרון אחד בלבד פי' שלא היה מודד בשל ג' עשרונים לפר כו' אלא בשל עשרון היה מודד.

נקוד על לנו ולבנינו ועל עי"ן שבעד. והן י"א אותיות שהן כמנין אותיות לה' אלהינו שהן ראויין לנקוד ומנקד י"א אותיות אחרים. ועיין סנהדרין דף מג ופלוגתא דר"י ור"נ.

עשיתם גלויים. פי' אם עשיתם משפט באותן שעשו עבירות בגלוי. אף אני אודיע לכם הנסתרות כלומר אז יעשן אף ה' להעניש אותם שעברו בנסתרות להודיע קלונם ברבים.

וי"א למה נקוד כו'. הוא דעה אחרת דעזרא עצמו היה מסופק בזה (א"ח). ובספר א"א הקשה דלמה לא היה לו לכתוב אותם ולמה היה לו לחסור מה שכתוב בתורה עכ"ל. ובאבות דר' נתן ע"פ הגהות הגר"א איתא נקוד על לנו ולבנינו ועל ע' שבעד מלמד שלא ענש עליהם אלא עד שעברו את הירדן. ולמה נקוד אלא כך אמר עזרא כו'. ואף לגירסא זו לא מתורץ.

כבר נקדתי עליהם. כלומר ויבינו הכל שצריך לחסר ולגרוע אותן.

יפה כתבת. וכלומר והנקוד בטעות. אז אעבור הנקודה מעליהן. וצ"ל ואם יאמר לי יפה כתבת אמחוק כו'.