עץ יוסף על במדבר רבה כג:ט

אמר ליצחק כי לך ולזרעך כצ"ל:

כי אתם באים אל הארץ מה כתיב למעלה מן הענין והורשתם את כל כצ"ל וכ"ה בתנחומא:

מלפנו מבהמות ארץ כו' כי הפר של שם הלך בזריזות ושל בעל לא רצה לילך. ועי' בכלי יקר על נ"ר שהאריך:

וה"נ נביאי אשרה צ"ל ת' נביאי אשרה:

ויתנו לנו שנים פרים ומדכתיב ויתנו לנו דייק המדרש שא"ל שהם יבחרו השני פרים ולא הוא. ומדכתיב שנים פרים ולא אמר שני פרים. לגלות שהיו מאם אחת וז"ש שנים בהשואה אחת:

בחרו שני פרים תאומים מאם אחת פי' תאומים שוים בכל דבר. כמו ויהיו תאומים (שמות כ״ו:כ״ד). דאי כפשוטו מאם אחת ללא צורך:

הגדלים על מרעה אחד ובתנחומא אי' על אבוס אחד:

והטילו עליהם גורלות אחד לשם ואחד לשם הבעל נראה דכל זה הוא מיותר. דאי על פי הגורל מאי קאמר תו להם בחרו לכם הפר האחד. ולפ"ז צ"ל מ"ש המדרש והפר שעלה לשם הבעל פי' שנבחר לשם הבעל:

השיב הפר וא"ל כו' כתב התורת חיים בפ"י דעירובין לא שהפר היה מדבר כן בפיו שאין כל חדש תחת השמש. אלא שהקב"ה נתן אז הטבע בלב הפר שלא ילך משם כאילו אינו רוצה ללכת מחמת שנבחר לבעל. וכשאמר לו אליהו פר פר אל תחוש כו' אז ביטל הוא יתב' את הטבע ההוא והלך. וכ"ז עשה ה' כדי שיראו ישראל וילמדו מוסר מן הפר הזה. וכעין זה הוא בחמורו של רבי פנחס בן יאיר שלא רצה לאכול עד שעישרו תחלה. שהשי"ת נתן אז הטבע לחמור שלא יאכל עכ"ל:

שנא' ויקחו את הפר אשר נתן להם שאם בא לומר שהם חלקו כבוד לאליהו ואמרו מה שתרצה תתן לנו ואליהו נתן להם אחד מהם. א"כ הכוונה אשר בשבילה אמר אליהו בחרו לכם הפר האחד נתבטלה. אע"כ שהפר לא רצה לילך עד שמסר אליהו אותו בידיו (הרדב"ז):

משלחנו של יהושפט ובסנהדרין קי"ג ובחולין ה' אי' שהביאו לו מבי טבחי דאחאב:

להוציא משלחנו כלום שלא רצו לכנוס לביתו של אותו רשע ליטול שום מזון לפי שהיתה מלאה מבעלים ואשרות. הרי מעוף השמים תחכמנו שאפי' בדבר שאין בו איסור נבילה לא רצו להוציא משולחנו של אחאב שלא ליכנס לביתו משום הבעלים ואשרות (כלי יקר):