עץ יוסף על במדבר רבה כג:ח

זש"ה לא איש אל ויכזב. לא איש עושה לאל שיכזב לא בן עמרם כצ"ל וכ"ה בתנחומא. ובירושלמי דתענית הגי' יותר ברורה וז"ל לא איש הוא שעשה דבריו של אל כאילו אינן למה יחרה אפך בעמך. ובן אדם ויתנחם לא בן עמרם הוא שעשה לאל שיתנחם וינחם ה' על הרעה וגו' עכ"ל. ולא ששינה מרע"ה הכוונה והכזיבה. אלא כי מתחלה כן היה רצון האלהי. רק נתכוון לשיבקש משה רחמים על הדבר למצוא להם זכות. וכמ"ש בפ' א"ע כיון שאמר לו הרף ממני אמר משה דבר זה תלוי בי (יפ"ת):

כה יהיה זרעך ועשה כן ר"ל אע"פ שחטאו בעגל:

אמר לאברהם ידוע תדע כו'. וע"י צרת השעבוד זעקו אל ה' ותעל שועתם אל האלהים וינחם על הרעה (יפ"ת):

ר"י שנים עי' בתנחומא ס' בא סי' ט' ומ"ש שם: