עץ יוסף על במדבר רבה כ:י

א"ל א"כ אקללם במקומי כו' לא תלך לא תאור את העם כי ברוך הוא כל אחד ואחד נדרש לעצמו שמפני שבקש ללכת לקללם א"ל לא תלך עמהם. ומפני שבקש לקללם במקומו נאמר לו לא תאור את העם. ומפני שבקש לברכם נאמר לו אינם צריכים לברכתך כי ברוך הוא:

א"ל א"כ אקללם ממקומי דאי' בשוח"ט מזמור א' כשאמר לו הקב"ה אל תלך עמהם מיד אמר בלעם בלבו בשביל שאני צדיק אינו מבקש להטריחני א"ל ואקלל אותם מכאן כו':

אין צריכין לברכתך דאי' שכל הברכות שברכם בלעם נהפך פעם אחד לקללה כדי שלא יאמרו עכו"ם שברכות שלהם נתקיימו בישראל. וזהו שסיים אומרים לה לצרעה לא מן דובשך ולא מן עוקצך. משל הוא שאומרים אל הצרעה איני חפץ בדבש שלך ולא בעוקצך:

לפיכך ויוסף עוד בלק כו' ר"ל לפיכך לפי שלא אמר להם רק תחלת דברי ה'. ולא אמר להם שא"ל ג"כ לא תאור את העם. לכן שלח בלק עוד שרים רבים ונכבדים מאלה:

לשעבר ר"ל במלחמת סיחון מתשובת בלעם אם יתן לי כו' כסף וזהב כו' אתה למד שבלק אמר לו תחלה לכבדו בממון הרבה:

דכתיב וישא בלעם את עיניו שבקש להכניס בהם עין רעה כמו שפרש"י:

לתתי להלוך עמכם שמשמע אלא עם שרים גדולים מכם. למדנו שרוחו גבוהה עליו ולא רצה לגלות שהוא ברשותו של הקב"ה:

אם יתן לי בלק כו' אחר שהיה זאת לרבותא שאם יתן לו מלא ביתו כסף וזהב לא יוכל לעבור משמע שהיה עכ"פ חביב בעיניו הממון. ואגב הודיע שחפץ במלא ביתו כסף וזהב:

שאינו יכול לבטל הברכות כו' ודרש לעבור את פי ה' כמו להעביר ולבטל פי ה':

בפחי נפש בדאבון נפש ופיו הכשילו ואמר גם אתם:

מתנבא שעתיד להוסיף להם ברכה ניבא ולא ידע מה ניבא: