עץ יוסף על במדבר רבה ב:כה

וכי במדבר סיני מתו. שאע"פ שהקמת המשכן במדבר סיני היה מכל מקום מכיון שמתו באהל מועד הוי ליה למימר שמתו שם.

אלא מלמד שמהר סיני נטלו כו'. ופי' במדבר בדבור גזרת סיני. והוא מלשון ומדברך נאוה.

אפופסין. גזר דין.

קילורין. בלשון רומיי עוגה ומין פת (מוסף הערוך).

עלה עמהם לסיני דאת אמר ויחזו כו'. כצ"ל.

כאדם שמביט בחבירו כו' ר' יוחנן אמר אכילה ודאית. לר' הושעיא פי' ויאכלו וישתו שהיה לבם גס (פי' גדול) כמתוך אכילה ושתיה. ולר' יוחנן הסתכלות השכינה גופא מקרי אכילה ושתיה שזה מזון הצדיקים כי באור פני מלך חיים.

ומשה לא ידע כי קרן עור פניו. וזה היה לו ע"י שדבר ה' עמו פנים בפנים.

ולא נהנו מן השכינה. כלומר שמתו בעבור זה. וזהו כל הרודף כו' וכל הבורח כו'.

משל למלך. דק"ל דכיון דבסיני נגזר עליהם מיתה ושביק לה כדי שלא לערבב מתן תורה השתא נמי איכא שמחת הקמת המשכן. להכי קאמר דהאי דמי לשמחת בתו והאי דמי לשמחת עצמו. וניחא ליה לערבב שמחתו ולא של בתו.

דבר של לוגמיא. פי' בלשון יוני דבר אשר לא ישכח (מוסף הערוך).

הריני מערבב שמחת בתי. דמתן תורה חשיב כנשואי בת כדאמר בשמות רבה פרשה ל"ג משל למלך שהיה לו בת יחידה כו'.

הריני מערבב שמחת התורה. כי אילו נתעצבו ביום ההוא לא היתה נכנסת בלבם כל כך שאין הנבואה שורה מתוך עצבות. וכן לדבר הלכה וכל אחד קבל ביום ההוא מסיני כל מה שעתיד ללמוד כדלעיל שמות רבה פרשה כ"ח.

זה סיני. ששם נתחתן לישראל ע"י התורה שהיא כבת שנישאת להם כדאיתא ברבה סדר תרומה. ועיין שלהי תענית.

זה אהל מועד. וקרי ליה שמחת לבו כי בו שרתה שכינה על ישראל והיתה שמחה גדולה לפני ה' ולפני ישראל.