עץ יוסף על במדבר רבה ב:כג

מלמד שהיה צער כו'. כי הדבר החביב מוזכר תמיד לעורר הצער כאילו קשה בעיניו כביכול מיתתם. ולכן נכתב מיתתם בד' מקומות.

ר"ע אומר על ההקרבה מתו. פי' שהקריבו אש זרה כדכתיב כאן בהקריבם אש זרה.

על הקריבה מתו. פי' על שנתקרבו ונכנסו לבית קדשי הקדשים בלא רשות. ואע"ג שאזהרה אל יבא ולא ימות אחרי מותם נאמר. מכל מקום פגע בהם מדת הדין אע"פ שלא הוזהרו תחלה שהיה להם ליזהר שלא ליכנס אחר שאהרן לא נכנס עדיין שם. אבל על אש זרה ס"ל לר' יוסי שאין ליענש דמצוה להביא מן ההדיוט.

ר"א אומר אף משום הקרבה. ס"ל שב' הדברים יחד חייבו להם מיתה. וכל אחד מהם תספיק לחייב מיתה. וכדאיתא בתורת כהנים סדר אחרי ר"א אומר כדאי הקרבה לעצמה (להתחייב מיתה עליה) וכדאי הקריבה לעצמה (להתחייב מיתה עליה).

בפרשת אחרי. פרשה כ' סי' ו'.

סייחים. סוסים קטנים.

שטיחין. פי' מכסה.