עץ יוסף על במדבר רבה יב:ד

כילה אהל של יריעות מכובדים. והוא כעין חופה:

ופתכן פי' עירבן ובללן. שיסודות הבריאה המה הפכיים בטבען. ופיו יתב' מזגן מזיגה טבעית שיעמדו יחד. ועיין בב"ר פ' ד' סי' ט':

שמים אש ומים דרש שמים נוטריקון אש ומים כמו שפרש"י סדר בראשית:

שנבנה ממקום בית המקדש כלו' העולם נבנה משם כמ"ש אבן שתיה שממנה הושתת העולם:

למה נקרא אבן שתיה משום דתניא ביומא ובויק"ר פ"ך משניטל הארון אבן שתיה היתה שם מימות נביאים ראשונים ושתיה היתה נקראת כו'. וע"ז אמר למה נקרא שמה אבן שתיה:

הושתת פי' נשתכלל כד"א כי השתות יהרסון שפי' הבסיס והעיקר יהרסון:

הה"ד מציון מכלל יופי לעיל מיניה כתיב דבר ויקרא ארץ. הלכך משמע דבבריאת העולם מיירי. ופי' מציון מכלל יופי ממנו מוכלל יופיו של עולם כמ"ש בגמ':

זה הרקיע שהרקיע המה העמודים. שכל יסודי בריאת התחתונים עומדים ע"י. וע"י תנועותיהם התבל מתקיים כנודע. כי הכל ע"י תנועת הגלגל:

עמודי שמים ירופפו וכמו שדרש ליה בב"ר פ"ד סי' ט' על הרקיע:

מכסף לשון כיסופא. כלומר מבייש ומלבן פניהם במה שהם אינן מספרים כבוד אל והשמים מספרים (מת"כ):

זה השמש שהוא נתון למעלה כו' וכן בפדר"א השמש רוכב במרכבה ועולה מעוטר כחתן כו'. ויש מפרשים שהמרכבה הזאת הם ד' תקופות השנה. והבאר הגולה מפרש כי דבר זה ידוע כי הרוכב על הדבר הוא נבדל ממה שהוא רוכב עליו. והשמש הוא נבדל מן כל הנמצאים התחתונים שהוא מושל בעולם. ולפיכך הוא רוכב עליהם. וזהו שאמרו השמש שהוא נתון למעלה ורוכב במרכבה יורה שהוא נתון על כל התחתונים ונבדל מהם:

הגשמים יורדים כמ"ש הקדמונים ז"ל כשהחום גובר מכה בכח ביסוד המים שבחלק האויר וממנה מתהוה הברד והגשם השוטף ומטר נתך ארצה (מת"כ):

ומכח השמש הארץ מעלה פירות כי השמש הוא המבוא הגדול והראשון מכח החמימות לבשל כל פירות הארץ ולחיות כל זרע:

לארוג לשון אריגה. כלו' להכין ולעשות:

שאחר כל מעשה בראשית ברא אדם וחוה כו' שעיקר תכלית הבריאה הוא מה שברא האדם שהוא המכיר בוראו והוא הנאהב מה' והוא המושל בכל מעשה בראשית שהם מתנהגים כפי מעשיו. וכמ"ש הכתוב בעצמו על החכמה שהיא חכמת מעשה בראשית בכללה שלחה נערותיה תקרא. זה אדם וחוה כדאי' בויק"ר ריש ס' שמיני. וזהו שבראם באחרונה היה מחמת אהבה וכדאמרו בסנהדרין דף ל"ח אדם נברא בע"ש כדי שיכנס לסעודה מיד (פרש"י שימצא הכל מוכן):

שיהיו כל הבריות יראים מהם כדכתיב ומוראכם וחתכם וגו'. ואותו מורא וחתות שהיו בימי אדם חזרו בימי שלמה כי הוא התחיל להוציא מיני ערמיות לצוד ולהכניע. וממנו למדו כל האנשים:

ומושלמים להם כצ"ל וכ"ה בדפוסים ישינים. וכד"א וחית השדה השלמה לך (איוב ה׳:כ״ג):

אלא לפריה ורביה כי הוא עולם ההפסד והתמורה. ועיקרה רק להוליד ההויה בחזרה לקיום המין ולחדש ההויה אחרי ההפסד:

וכן הוא אומר לי עצה ותושיה וכדאיתא בילקוט בשם פירקא דרבי אליעזר עד שלא נברא העולם נתיעץ הקדוש ברוך הוא בתורה ששמה תושיה לברא את העולם. השיבה ואמרה לו רבון העולמים אם אין צבא למלך או אם אין מחנה למלך על מה הוא מלך. אם אין עם מקלסין למלך איזהו כבודו של מלך. ושמע הקדוש ברוך הוא וערב לו ע"כ:

אז ראה ויספרה כו' וכדאיתא בשמות רבה פ"מ אמר רבי אחא כשבא הקדוש ברוך הוא לומר תורה לישראל אמרה ארבעה פעמים בינו לבין עצמו עד שלא אמרה לישראל שנא' אז ראה ויספרה הכינה וגם תקרה ואח"כ ויאמר לאדם. הרי שהתורה שניתנה לישראל מלובנת [פי' צרופה וברורה] בדבריה:

וצדיק יסוד עולם כי הצדיקים המה היסודות שבהם העולם עומד. שע"י מעשיהם הטובים העולם נברא ומתקיים:

הבו לה' משפחות עמים כו' פי' מי שמשפחתו מיוחסת בעמו שזרעו מיוחס אחריו. אז יתנו כבוד ועוז. ואפשר שצ"ל ואו' (תהילים כ״ט:א׳) הבו לה' בני אלים הבו לה' כבוד ועוז. ופי' אתם המיוחסים בני אברהם יצחק ויעקב הבו לה'. וחוזר ומפרש מהו. ואמר הבו לה' כבוד ועוז. ר"ל שבחו ואמרו הכבוד והעוז המה לה':

כמד"ת תדשא הארץ דשא עיין רש"י בחומש:

זה בית עולמים עתה דורש כל הכתוב על ענין אחר. וזהו בית עולמים. שהוא העיקר המעמיד לעולם שבאמצעותו היתה השראת השכינה. והיא היתה מזבה ומעצי לבנון ומכסף. והכל היו מכוונים לענינים גדולים ורמים:

מן מיניה מעצמם היו גדלים ופרים ורבים כדאי' בתנחומא ס' תרומה שכל העצים והארזים שהיו שם היו עושים פירות וכדאי' לעיל פי"א סי' ט':

מן מיניה. עשה לו המלך שלמה שלמה ודאי כפשוטא על שלמה המלך:

מעצי הלבנון כמה כו' כצ"ל. וכן הוא בשה"ש רבה:

ממורט מזוקק מכל סיג:

היה נטוח פי' מחופה ע"י טיחה וסיכה כמו שעוה כדמפרש:

זהב טוב כמשמעו שפירושו חשוב. ואע"ג דזהב סגור ומזוקק חשוב טפי כאמור בסמוך. מ"מ קרי ליה טוב לגבי שאר מיני זהב. ואסגור ומזוקק דחשיבי טפי לא חש קרא דלא שכיחי:

טובוי דהוא בביתא כו' טובוי דהוא בלוייתיה פרש"י בב"ר פ' ט"ז טובתו הוא בבית. שיכול לקנות בו מה שירצה. וטובתו בלכתו בדרך היא לוויתו שלו. שבקל יכול למוכרו ולהסתפק מדמיו. ובמקום מועט יכול להטמינו ואינו ירא מגנב:

ואינו חסר כלום ולכן נקרא טהור שהוא מנוקה מסיגים:

אלא על ככר אחת לעשות ממנו המנורה:

והתני כו' פי' מי מחסר כולי האי בכל פעם ופעם כככר אחד:

על של מדבר פי' על של משה שעשה במדבר:

גורדייני ובמנחות דף כ"ט גרס קורדייקני. ופרש"י שם מטבע. והמוסף כתב שנקרא המטבע גורדייני על שם הקיסר גורדיין:

מן קדמוי הוות חסרה סגין כו' ר"ל קודם שעמד הזהב על טהרתו חסר הרבה שהיה בו סיגים הרבה. אבל אחר שנצרף עד שעמד על טהרתו לא היתה נחסרת אלא מעט באותן שמונים פעמים:

כחוט דרש שחוט לשון חוטין. ודרש נמי שחוט לשון משיכה כד"א חץ שחוט וגו':

דקלטיינוס המוזכר בב"ר פ' ס"ג:

לית לה מיניה פי' אין לה ממנו ולא כלום:

שהיה סוגר בעד כל הזהבים שבשעה שנפתח כל החנויות נסגרות. שאין מכר לזהב אחר מפניו:

כתיב (ד"ה א' כ"ט) ושבעת אלפים ככר כסף מזוקק לטוח קירות הבתים וכי כסף היה כצ"ל מביא זה לראיה דנקרא סגור לסבה הנזכר שהיה מכסיף ומבייש שאר הזהבים שהם גרועים לפניו. ועי' ביפ"ת בש"ר שם:

וכל הכלים היו נעשים ממנו הסיפות והמזמרות והמזרקות והכפות והמחתות זהב סגור כצ"ל שכן כתיב מלכים א' ז'. אבל היעים והמזלגות היו של נחשת מרוק כדכתיב בד"ה ב' ד':

זה פותה שתחת הציר שהוא כמין כוס קטן מונח תחת הציר כדי שתסוב בו הדלת בקלות ובמהירות:

דומה לגפרית הזה שמוצתת באש פי' כשהוא מוצת באש מראיתו זך ובהיר מאד. ומופז לשון חוזק וקשה:

לשם מקומו נקרא זהב מאופז ממקום אופז והאלף נבלעת:

י"א שעושה פירות שכשבנה שלמה ביהמ"ק צר בו כל מיני אילנות. ובשעה שאלו שבשדה עושין פירות אלו שבבהמ"ק עושין פירות.

א"ר חנינא כצ"ל (א"א) וכ"ה בשהש"ר. וטעם הדבר שעשה ה' ביה"מ דוגמא ודפוס כל העולם כדי שעל ידי עבודת ה' הנעשית בו יתעורר כח כל הנמצא בדוגמתו להצליח כהוגן. וזה ענין הפירות. ולכן כשהכניס בו מנשה עכו"ם יבשו הפירות. שכשנפסד סגולת ביהמ"ק. נאבד השפע מכל העולם (יפ"מ):

ולפי שארגמן כו' ולכן לא כתב רק מרכבו ארגמן:

אלא חשיב חזיר כו' ר"ל שפרט אותו מפני שהוא משוקץ מכל מפני מאכלו המאוס. וכן העכבר משוקץ מכל מיני שרצים. ולכן פרט אותם. ומביא ממנו דוגמא לפרש כאן ארגמן ג"כ שלכן פרטו לפי שהוא חשוב שבכלן:

פרוים צ"ל פריום פי' הינומא הנזכר במשנה דפ"ב דכתובות (א"א) או פירושו אהל וכילה (מת"כ). או פי' בלשון יוני מין כסא ועגלה לשאת בה אדם (מוסף):

ועשה כן התורה כולה שלום שנאמר כצ"ל (א"א):

שהיו עומדים לפנים כצ"ל וכ"ה בשהש"ר פסוק טורי זהב ופסוק עמודיו עשה כסף ע"ש. ור"ל לפנים בארון. שהיו של כסף כמין עמודי ספר תורה. והוא סימן להעמדת ישראל:

כמין איסטוא תרגום והנה המלך עומד על העמוד על אסטונא:

זה הכפורת שהוא דומה לארגמן פי' שזהבה דומה לארגמן. כ"ה בשהש"ר:

כתיב ונועדתי לך שם וגו' הכוונה למה שאמר לקמן סי' זו ללמדך שאפי' מה שאחורי הכפורת אינו פנוי מן השכינה:

שבתו קטנה היה רואה אותה בשוק ומדבר עמה בפרהסיא כצ"ל וכ"ה בשהש"ר:

סימנים סימני נערות:

פאפליון בלשון רומיי אהל:

התחרות המריבה:

וכתיב וסכות על הארון את הפרוכת הכוונה למה דאמר בסוכה ז' ע"ב פרוכת מחיצה וקא קרייה רחמנא סככה. וקאמרי רבנן ההוא דניכוף ביה פורתא דמחזי כסיכוך. ופרש"י ליכוף בה למעלה פורתא כעין גג יעשה מקצתה. הרי שהפרוכת היה רוכב על הארון לכסותו:

למערה כו' והעולם לא חסר כי אף שאנו מייחסין מקום להשראת השכינה אין הכוונה שהיא במקום הזו ואינה במקום אחר רק שמשם ההתגלות יותר נראית לבני אדם. וההבדל רק מצדנו:

מה שאחורי הכפורת כו' דייק מדכתיב ודברתי אתך מעל הכפורת. הרי שהדיבור לא היה כי אם מעל הכפרת. וכתיב ונועדתי לך שם. הרי שהיעידה היתה בכל האהל ואפי' במה שאחורי הכפורת:

על חרוב אחר כו' בשהש"ר גרס מתוך חרוב אחד כו' וחרוב הוא אילן של חרובין:

כך היית שואלני כמו שאתה שואלני עכשיו כשנראה לו בסנה. ולכן איני צריך להשיבך. מ"מ עכשיו ששאלתני להוציאך חלק בלי טעם אי אפשר:

כדאמרי' למעלה פרשה נ"א:

זו ברכת כהנים שבאמצעית הברכות שורה השכינה ומסתלק כל רע:

ולא היו אלא קדושים צ"ל ולא היו אלא קידושין כמה דכתיב כו'. וכן הוא בתנחומא ס' זו. משום שבמשל אומר למלך שקידש את בתו כו' כשבא המלך להשיא את בתו כו' לכן קאמר בנמשל שבהר סיני לא היו אלא קידושין כמה שכתוב לך אל העם וקדשתם שהוא לשון קידושין. אבל במשכן נישואין היו שנאמר ביום כלות משה כלת כתיב ביומא דעלת כלה לגנונא פי' לחופה כדאי' לקמן סי' י':

לא עשה כביכול לא נשאר במחשבה זו (מת"כ):