עץ יוסף על במדבר רבה יא:ד

לפי שכל מעשה הפרשה באהרן פי' לפי שמצוה זו נוהגת באהרן ולא בישראל להכי אמר דבר אל אהרן ואל בניו:

מה להלן בלשון הקודש דילפינן קול קול ממשה. כתיב בהר גריזים קול רם. וכתיב התם משה ידבר והאלהים יעננו בקול. מה להלן בלה"ק דהא בלה"ק ניתנה התורה אף קול רם דכתיב גבי הר גריזים בלה"ק (גמרא):

רבי יהודה אומר כו' כה עד שיאמרו כו' אבל לרבנן לא משמע להו עיכובא כה אלא ככה (תוס'):

שכל מקום שנא' עניה כו' עניה ואמירה גבי לוים בהר גריזים דכתיב וענו ואמרו וילפינן קול קול ממשה כהנ"ל. כה כתיב גבי ברכת כהנים כה תברכו. ובסוטה ל"ג אי' כ"מ שנא' כה ככה עניה ואמירה אינו אלא בלשון הקודש. ומפרש הגמ' ככה דחליצה דכתיב שם ככה יעשה וגו':

ת"ל ואלה יעמדו גבי הר גריזים:

בנשיאות כפים שיגביהו את ידיהם:

ת"ל וישא אהרן את ידיו כו' פי' נאמר כאן כה תברכו ונא' להלן וישא אהרן וגו' ויברכם (גמרא):

ר' יונתן אומר אי מה להלן ר"ח כו' פירש"י דקשיא ליה אהך גז"ש דאיכא למיפרך מה למלואים שכן קרבן צבור כדכתיב קחו שעיר עזים כו'. ור"ח הוי כדכתיב ביום החדש הראשון באחד לחדש תקים את משכן. והוא היה יום שמיני למלואים כדתני' בסדר עולם:

ת"ל כי בו בחר ה' וגו' לעמוד לשרת בשם ה' הוא ובניו כל הימים ומקיש בניו לו כו'. ופי' משום דמפרך הגז"ש מייתי ליה בהיקישא שמקיש בניו לו מה הוא בנשיאות כפים אף בניו בנשיאות כפים. ולא תיקשי תו שכן כ"ג דאין משיבין על ההיקש. וכתיב כל הימים ולא תיקשי תו ר"ח ועבודת צבור:

ואיתקיש ברכה לשירות כלו' ואע"ג דבהאי קרא לאו ברכה כתיב אלא שירות לעמד לשרת בשם ה' הוא ובניו. איתקיש ברכה לשירות כדאמרינן לעיל לשרתו ולברך בשמו (ועיין בתוס' שם):

בשם המפורש ככתבו (רש"י) להוריד הברכה ממקור העליון. וכל זה רק במקדש אבל לא בגבולין:

בכינוי בקריאתו באדני (תוס'):

זה מקרא מסורס בגמרא איתא הרי הוא אומר בכל מקום אשר וגו' בכל מקום ס"ד אלא מקרא זה מסורס הוא כו'. ופרש"י בכל מקום ס"ד וכי בכל מקום שם המיוחד נזכר הכתיב זה שמי וזה זכרי לא כשאני נכתב אני נקרא. ועוד וכי בכל מקום שכינה באה ושורה דכתיב אבא אליך והוא לא ייחד מקום להזכרת השם. אלא מקרא זה מסורס הוא פי' מהופך הוא. בכל מקום אשר אבא אליך באהל מועד שבמדבר ובשילה ובית עולמים ע"כ. ובית הבחירה כאן לאו דוקא בהמ"ק אלא המקום שבחר ה' אהל מועד שבמדבר ושילה:

או עורף מול פנים פי' או אפי' עורף כנגד פנים. וכ"ה בגמ'. ופרש"י שאין הצבור צריכין להסב פניהם לצד הכהנים:

אמור להם מכאן שהחזן כו' פרש"י מקרא דלהם נפקא לן ששליח ציבור מזהיר אותן לברך:

אם שני כהנים הם פרש"י כשיש שם שני כהנים לברך. שליח ציבור כשגמר ברכת הודאה קורא אותן כהנים והן הופכין פניהם שהיו הופכין לצד התיבה להתפלל יהי רצון מלפניך שתהא ברכה זו כו':

בברכת עבודה קודם שיסיים שליח ציבור רצה צריך לעלות על הדוכן (רש"י):

וירד מעשות החטאת אלמא בעוד עבודה בידו בירך ואח"כ וירד מעשות אלמא השתא הוא דגמר (רש"י):

א"ר שמלאי בית הכנסת שכולה כהנים כולם עולים לדוכן. והא תניא בית הכנסת שכולה כהנים מקצתן עולין ומקצתן עונין אמן. לא קשיא הא דאישתייר ביה עשרה הא דלא אשתייר ביה עשרה. העם שאחורי כצ"ל. ועי' סוטה ל"ח. ופרש"י אישתייר ביה עשרה מקצתן עולין לדוכן והעשרה עונין אמן. לא אשתייר עשרה לא חשיבי לברכה לחודייהו הילכך כולן עולין ומברכין לאחיהם שבשדות:

העם שאחורי כהנים אינן בכלל ברכה ומפרש בגמ' דווקא אם לא אניסי לעמוד אחורי הכהנים אלא שאין הברכה חשובה עליהם. הילכך אינם בכלל ברכה:

שלא נטל ידיו לפני עלותו לדוכן (רש"י):

במה הארכת ימים איזה זכות בידך עיקר שהארכת ימים (רש"י בע"י סוטה סי' ע"ט):

קפנדריא לקצר דרכו דרך ב"ה ליכנס בפתח זה ולצאת כנגדו. ופי' בברכות (דף ס"ב):

ולא פסעתי על ראשי עם קדש שהיו התלמידים יושבין בבית המדרש על גבי קרקע והמהלך ביניהם כשהם יושבין ונכנס לישב במקומו מרחיב פסיעותיו על כרחו ונראה כמפסיע על ראשיהם ולפיכך צריך להקדים או ישב לו מבחוץ. ואפשר שהיה מחמיר על עצמו אף כשרבים צריכין לו:

ולא נשאתי כפי לדוכן שכהן היה:

כי עקר הכהן רגליו בעבודה למיסק והוא מחזיר פניו כלפי תיבה מאי אמר:

ומחזיר פניו מן הציבור לצד התיבה עד שיגמור שליח ציבור המברך את עמו ישראל בשלום:

לכוף קשרי אצבעותיהם שפושטים אצבעותיהם כשמברכין ולאחר שגמרו סוגרין אגרוף שלהם כשאר בני אדם. קשרי אצבעותיהם החוליות שכופפין ופושטין בהם:

ואין הקורא ש"צ שקורא כהנים שיחזירו פניהם לברך. וכך צ"ל ואין הקורא רשאי לקרות כהנים. ותיבת ברכת מיותר. וכן בסוטה ל"ט ליתא תיבת ברכת:

אמן של ברכת הודאה:

מה הציבור אומרים שיראו מסבירים פנים ומודים לפניו על ברכותיו להראות שהם נוחות להם (רש"י):

ברכו ה' מלאכיו כו' ושלש מקראות הן כנגד ג' ברכות (רש"י):

רב ששת אמר בהזכרת השם כצ"ל. וכ"ה בגמ' ופי' כשהכהנים מזכירים את השם:

פסוק כנגד פסוק כשהכהנים אומרים פ' ראשון הם אומרים אחד מאלו ובשני אומרים את השני. ובשלישי את השלישי (רש"י):

ברוך ה' מציון אינו באותו מזמור. והיינו דקא פריך ונימא יברכך ה' מציון דכתיב בההוא ענינא:

במנחתא דתעניתא שנושאים בו כפים. משא"כ בשאר מנחות משום שכרות (רש"י):

מקוה ישראל מושיעו בעת צרה כצ"ל:

אינו אלא טועה שלא נתקנו לומר אלא לכבוד שם המיוחד הנזכר במקדש:

אמר ר' אחא ב"ח תדע דבגבולין נמי מיבעי לממרינהו כצ"ל. וכן הוא בסוטה מ':

ואינו מסביר להראות שברכת רבו חשובה לו ועריבה עליו ותגמל לרבו עליו בכך (רש"י):

וכל כך למה שבמקדש אומר את שלשתן ברכה אחת:

שאין עונין אמן במקדש ואין כאן במה להפסיק (רש"י):

קומו וברכו את ה' כו' בספר נחמיה כתיב שכל ברכה שהיו מברכין במקדש כך היו מברכין ברוך ה' אלהי ישראל מן העולם ועד העולם למגן אברהם. וכן למחיה מתים (רש"י):

על כל ברכה וברכה תן לו תהלה ואותה תהלה מפרש בפ"ג דתעניות שהיא בשכמל"ו (תוס'):

כנגד כתפותיהם מפני שצריך נשיאות כפים:

על גבי ראשיהם מפני שמברכין את העם בשם המפורש ושכינה למעלה מקשרי אצבעותיהם לכן הם מגביהין ידיהם למעלה מראשיהם (רש"י):

מן הציץ מפני שהשם כתוב עליו:

אמור להם מלא פי' תיבת אמור מלא בוי"ו:

באנגריא בל"י ורומי אנגריא עבודה שנעשית באונס (מוסף):