עץ יוסף על במדבר רבה יא:ג

כה תברכו הה"ד הנה מטתו בעי לפרש מעלת ברכת כהנים שהם עומדים כנגד כל הפורענות. ומביא סמוכים לזה מפסוק הנה מטתו שמפרש ליה בברכת כהנים כדלקמן:

שהיה מתיירא כו' לאחר שחזר למלכותו. שכבר נכשל בחטא ונטרד ע"י אשמדאי:

נותנין לו אאימה ויראה שכל הבריות מתפחדים ממנו:

נותנין עליו אימה ויראה ומתפחד הוא מאחרים:

אימירון פי' בייתי בלשון יון בלעז דומישטיק"ו (ערוך) כלו' רגיל ושכיח בלא בהלה ופחד:

אגריון פי' יערי ובהיל. ור"ל כמי ששומע קול חיות היער שמתפחד ובהיל:

ז' מחיצות הוא כנגד ז' גלגלים ונגד ז' ימי הבנין הידועים לבעלי אמת:

כוססות מעורבבים וגוששות מלשון כסכוסי קרמי (מת"כ). ובשה"ש רבה גרס טיכסות והרב מוה' אברהם בהגר"א גרס נוססות זו בזו ומפרש שהוא מלשון (ישעיה כ"ט) ורוח ה' נוססה בו. פי' מתרחבת שהשבע מחיצות של אש היו מתרחבות ומתפשטות זו בזו סביבי ישראל מרוח מצויה ולא היו מתייראין עכ"ל. וכלו' שהשיגו עניינים ולא היו מתפחדים. כי נטהרו בהשגתם לדעת כל דבר על בוריו:

הסרסור הוא האמצעי בין המוכר ובין הקונה. כך היה משה אמצעי בין הקב"ה לישראל. וקאמר שאף הוא הרגיש כמאמרם בברכות כלום נתתי לך גדולה אלא בשבילם עתה לך רד:

מן שעה לשעה כלו' בכל עת שחטאו נתמעט גם מעלת משה:

מלכי צבאות מלכיהון דמלאכיא כו' ר"ל מדלא כתיב מלאכי צבאות ידודון. משמע מלכן של מלאכים. ואיזה זה מיכאל וגבריאל שהם שרים של צבאות של מעלן:

בגולירין פי' חלשין. אף וחמה שני מלאכי חבלה הם. וכן פרש"י בסוף נזיר. וממדרש אסתר למדתי שהוא אדם הדיוט המוליך רסן הסוס בידו כשאדם חשוב רוכב עליו (א"א):

לכד משמע בכח הדין ומצד זכות:

נצח פי' יחייב לאחרים לאפוקי שלא נפרש שפעל רשע:

שהיה עניו כצ"ל (א"א) וכ"ה בפסיקתא פ' ט"ו סי' ג' ובאג"ש פ"ט. כמ"ש אם קטן אתה בעיניך. וכשחרפו אותו ויהי כמחריש ונחבא אל הכלים ולא רצה למלוך:

ואוכל חולין בטהרה אי' בשוח"ט מזמור ז' וירם הטבח את השוק והעליה כו' רבי אומר השוק והחזה שהיה אוכל חולין בטהרה:

ומבזבז את ממונו היינו דכתיב (שמואל א ט״ו:ד׳) ויפקדם בטלאים שאסור למנות את ישראל והטלאים היו משלו כדאיתא ביומא דף כ"ב:

וששקל כבוד עבדו כו' שנא' (שמואל א ט׳:ה׳) פן יחדל אבי מן האתונות ודאג לנו. הרי ששקל כבוד עבדו כיוצא בו. ועיין בילקוט שמואל:

שהיה בן תורה כצ"ל ועי' בפסיקתא:

יגע ורפה ידים אחיתופל אמר כן על דוד:

היה רודה בשדים ובשידות שהיה מושל כו' כצ"ל:

ומשוררות נקבות עיין מ"ש בקה"ר פ"ב סי' י':

פרוזבוטא במד' קהלת משמע מרחצאות:

שדה ושדתין פרש"י בפ' מי שאחזו שד זכר ושידה נקבה:

דהוו אזיין בהון פי' שדים היו מחממים אותו. והמעריך כתב שפירושו שהשדים היו לשלמה ככלי זיין להגן עליו:

כיון שבנה בית המקדש כו' בחזית ובקהל"ר ל"ג ליה:

מטתו מטותיו מטתו קרינן מטותיו לשון מטות אבותם:

ששים רבוא שיצאו ממצרים והם היו השומרים האמתיים. כי מספר הזה מסוגל לשישרה עליהם השכינה. כמ"ש אילו היו ישראל חסרים אחד מס"ר לא היו יכולים לקבל את התורה. וכמ"ש ויהי בישורון מלך בהתאסף ראשי עם:

להביא טף ונשים וקורא להם מגבורי ישראל כלו' מקצת גבורה שלא הגיעו לכלל גבורה בשלימות. שכן שמושה של מ' לפעמים כמו מראשית ולא כל ראשית:

ממי למדו וכו' פירושו שהיו מלומדי מלחמה אלהית בחוזק הבטחון והדביקות בה'. וכמו שמתואר כביכול באיש מלחמה על פעולה נסית שעושה. כן הם מלומדי מלחמה שיעשה בם נסים למעלה מהטבע:

סינטימוס בלשון יוני כללו של דבר (מוסף):

ומל עצמו ר"ל הניח למול עצמו וכדמפרש. וזאת עמד להם למגן שלא חסו על עצמם ולא הרגישו בכאבם למען מלאות דבר ה' ומצותיו:

ר"ב כו' ס"ל שמסתמא לפי מעלתן היו עסוקים. מתחלה משה ואח"כ אהרן ואח"כ יהושע וי"א ס"ל שיהושע ע"כ היה מוהל מדכתיב שנית כו'. וא"כ הואיל ויהושע התחיל ע"כ מתוך ענוה שהיה במשה ובאהרן נתנו רשות ליהושע להתחיל. ומתוך שהיה משה עניו יותר מן אהרן ע"כ היה הוא אחרון (י"מ):

בסנהדראות שהם עיני העדה והן הן עיקר המגינים על ישראל:

ומאי נינהו פי' היכן הם נזכרים:

זה מופלא של ב"ד וקורא אותו סריס שמסרס את ההלכה פי' בפלפולו מכריע וחותך פסק ההלכה. ואשר הוא פקיד על אנשי המלחמה פי' שעומד על הסנהדרין שהם אנשי מלחמתה של תורה (יפ"ת):

הרי אחד עשר איש והששים איש מעם הארץ הרי ע"א סנהדרין:

שני סופרי הדיינין שיושבין לפניהם:

זה שליח ב"ד ואותן שני סופרים והשליח ב"ד לא קחשיב להו במנין כיון שאינן נצרכים לגופא דדינא:

קורא להם כלומר ממתנת עליהם כאילו צווחת ואומרת מה דינו. אבל בחזית פ"ג גרס קוהה להם כלו' שתהא הלכה ברורה ומוכנת להם בפיהם שלא יצטרכו להיות קוהה ושוהה בה. וכן בספר ישן גרס שאין דבר הלכה ספקה להם:

על הדין כו' דיני נדתה וכתמה. וכן הוא בחזית:

כאילו יצאה מירכך פי' כאילו היא בתך שאין יצרך מהרהר עליה. והא"א גרס כאילו יצאה חרב מירכך:

אלו כ"ד משמרות כהונה ואע"ג שהיו ג"כ כ"ד משמרות של ישראל. אותן היו נשארים בערי ישראל. ומשמרות כהונה ולויה לבד היו עולים לירושלים. ושל ישראל היו מתפללים בעריהם על קרבן אחיהם שיתקבל ברצון. ועיין כל זה בפרק בתרא דתענית:

ושתים עשרה מחלקות כל מחלוקת היתה באה בתחלת החדש ויוצאת בסוף החדש ונכנסת אחרת תחתיה וחוזרת חלילה לכל חדשי השנה. וכן בכל שנה ושנה. ועל כל אחת היה מוטל בחדשה לעשות צרכי המלך. וכדאי' בד"ה א' כ"ז. והמת"כ במחילת כבודו לא ירד לזה:

מומין של בכורות וקדשים איזהו מום ואיזה אין מום. היו נוטלין שכרן מתרומת הלשכה. דאילו ליטול שכר מכל בהמה מבפני עצמה אסור דתנן הנוטל שכר להיות רואה בכורות אין שוחטין על פיו:

מגיהי ספר העזרה פי' המגיהים הספר שבעזרה. והמת"כ פי' ספר היה מונח בעזרה שמתוכו היו מגיהים כל ספרי תורות:

דייני גזילות עיין כתובות דף ק"ה ובירוש' שקלים פ' התרומה:

האורגות את הפרוכת שבין היכל לקדשי הקדשים (קה"ע). ועי' בחזית פ"ג סי' י"ב:

בנותרות וזהו מפחד בלילות שהיו מתפחדים פן יעבור הלילה ויהיה נותר (מת"כ):

בברכת כהנים שהם היו המסבבים להשפיע ברכה בעולם באמצעות בית המקדש שמרבה ברכה לעולם כמטה שמפרין ומרבין בה. והששים אותיות של ברכת כהנים המה ענינים מסוגלים לקבל הברכה האלהית. וכמ"ש כה תברכו כדלהלן והם מגינים מול כל רע או חלום רע המעותד לבא ח"ו (אשה"נ):

כך כל מה שהיה בביהמ"ק היה פרה ורבה כדאי' בתנחומא ס' תרומה ס' י"א אמר ר' לוי כשהכניס שלמה את הארון לביהמ"ק הרטיבו כל העצים והארזים שהיו שם ועשו פירות שנא' שתולים בבית ה' בחצרות אלהינו יפריחו. והיו הולכין ועושין פירות. ומהם היתה פרנסה גדולה לפרחי כהונה כו':

שנ' ויאריכו הבדים וזהו ג"כ כוונת המדרש בשה"ש פ' הנך פה דודי עד שלא עמד ביהמ"ק היתה השכינה מתמצעת בין ב' בדי ארון. משנבנה בית המקדש ויאריכו הבדים ע"ש: