עץ יוסף על במדבר רבה י:כג

כיצד מניף מוליך ומביא דתנופה היינו מוליך ומביא כד"א ינופף ידו (מת"כ):

שנא' אשר הונף כו' באיל המלואים כתיב והרמה היינו מעלה ומוריד:

אף הרמה אף היכא דכתיב הרמה לבד צריך ג"כ להוליך ולהביא:

אף תנופה אף היכא דכתיב תנופה לבד צריך גם כן הרמה והיינו מעלה ומוריד:

לפני ה' במזרח במשנה מנחות דף ס"א תנופה היתה במזרח. ופרש"י כלו' אפי' במזרחו של מזבח יכול להניף וכ"ש במערבו שקרוב יותר להיכל עכ"ל. ועיין ברמב"ם פ"ט מהלכות מעה"ק ה"ו. ובכ"מ שם:

והלא איל בכלל כי את חזה התנופה פי' והלא כבר כתיב בפרשה צו כי את חזה התנופה ואת שוק התרומה לקחתי מאת בני ישראל מזבחי שלמיהם ואתן אותם לאהרן הכהן לחק עולם. ושלמי נזיר בכלל היו. א"כ למה נאמר כאן על חזה התנופה ועל שוק התרומה:

לפי שיצא איל נזיר לידון בדבר החדש כו' פי' שהכתוב הוציא שלמי נזיר מכלל שאר שלמים לידון בהפרשת זרוע בשלה. ואי לאו דהדרא קרא הוה אמינא למאי דנפק נפק היינו לזרוע בשלה. ולמאי דלא נפק היינו לידון בחזה ושוק לא נפק. לכך הוצרך לכתוב על חזה התנופה:

אחר מעשה יחידי אחר הקרבת הקרבן ואע"פ שעדיין לא גילח. כן פרש"י והוא דעת חכמים. ותוס' פירשו אחר מעשה יחידי אף אחד מן הדמים כדמשמע במתני' שם:

מה התם אחר מעשה יחידי דלאחר גילוח עביד תנופה כדכתיב ונתן על כפי הנזיר אחר התגלחו את נזרו (רש"י):