אסתר רבה ו
Esther Rabbah 6 · אסתר רבה · free full Hebrew text
Open in the reader →אַשְׁרֵי שֹׁמְרֵי מִשְׁפָּט עֹשֵׂה צְדָקָה בְכָל עֵת (תהלים קו, ג) , נִמְנוּ בַּעֲלִיַּת רַבִּי טַרְפוֹן וְאָמְרוּ אֵיזֶה הוּא שֶׁעוֹשֶׂה צְדָקָה בְכָל עֵת, אִם תֹּאמַר אֵלּוּ סוֹפְרִים וּמַשְׁנִים, אֵינָן לֹא אוֹכְלִים וְלֹא שׁוֹתִין וְלֹא יְשֵׁנִים, אֶלָּא אֵלּוּ כּוֹתְבֵי תְּפִלִּין וּמְזוּזוֹת, אֵינָן לֹא אוֹכְלִים וְלֹא שׁוֹתִין וְלֹא יְשֵׁנִים, אֶלָּא אֵיזֶהוּ עוֹשֵׂה צְדָקָה בְכָל עֵת, הֱוֵי אוֹמֵר זֶה הַמְגַדֵּל יָתוֹם בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ. תֵּימַר שֶׁאֵין מִתְגַּלְגֵּל עָרֹם בַּלַּיְלָה, אָמְרוּ עֲדַיִן צְרִיכִין אָנוּ לְמוֹדָעִי, בָּא רַבִּי אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי וְלִמֵּד לֹא דִּבְּרָה תּוֹרָה אֶלָּא מִתּוֹךְ פְּרוּסָה שֶׁאוֹכְלָהּ בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ. דָּבָר אַחֵר, אַשְׁרֵי שֹׁמְרֵי מִשְׁפָּט, זֶה מָרְדֳּכַי, עֹשֵׂה צְדָקָה בְכָל עֵת, שֶׁגִּדֵּל יְתוֹמָה בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ. אָמַר דָּוִד לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם (תהלים קו, ג) : זָכְרֵנִי ה' בִּרְצוֹן עַמֶּךָ, בְּשָׁעָה שֶׁתַּעֲשֶׂה תְּשׁוּעָה לְיִשְׂרָאֵל עַל יְדֵי מָרְדֳּכַי וְאֶסְתֵּר, בְּשָׁעָה שֶׁבִּקֵּשׁ הָמָן לְהַשְׁמִיד אֶת יִשְׂרָאֵל וְשָׁקַל עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים כִּכַּר כֶּסֶף עַל יְדֵי עוֹשֵׂי מְלֶאכֶת אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, דִּכְתִיב (אסתר ג, ט) : וַעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים כִּכַּר כֶּסֶף וגו', מַה כְּתִיב שָׁם, אִישׁ יְהוּדִי וגו'.
אִישׁ יְהוּדִי הָיָה בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה (אסתר ב, ה) , אִישׁ מְלַמֵּד שֶׁהָיָה מָרְדֳּכַי שָׁקוּל בְּדוֹרוֹ כְּמשֶׁה בְּדוֹרוֹ, דִּכְתִיב בֵּיהּ (במדבר יב, ג) : וְהָאִישׁ משֶׁה עָנָו מְאֹד, מַה מּשֶׁה עָמַד בַּפֶּרֶץ, דִּכְתִיב (תהלים קו, כג) : וַיֹּאמֶר לְהַשְׁמִידָם לוּלֵי משֶׁה בְחִירוֹ עָמַד בַּפֶּרֶץ וגו', אַף מָרְדֳּכַי כֵּן, דִּכְתִיב (אסתר י, ג) : דֹּרֵשׁ טוֹב לְעַמּוֹ וְדֹבֵר שָׁלוֹם לְכָל זַרְעוֹ. מַה מּשֶׁה לִמֵּד תּוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל, דִּכְתִיב (דברים ד, ה) : רְאֵה לִמַּדְתִּי אֶתְכֶם חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים, אַף מָרְדֳּכַי כֵּן, דִּכְתִיב (אסתר ט, ל) : דִּבְרֵי שָׁלוֹם וֶאֱמֶת, וּכְתִיב (משלי כג, כג) : אֱמֶת קְנֵה וְאַל תִּמְכֹּר. וּשְׁמוֹ מָרְדֳּכַי. הָרְשָׁעִים קוֹדְמִין לִשְׁמָן, (שמואל א כה, כה) : נָבָל שְׁמוֹ, (שמואל ב כ, כא) : שֶׁבַע בֶּן בִּכְרִי שְׁמוֹ. אֲבָל הַצַּדִּיקִים שְׁמָן קוֹדֵם לָהֶם (שופטים יג, ב) : וּשְׁמוֹ מָנוֹחַ, (שמואל א ט, א) : וּשְׁמוֹ קִישׁ, (שמואל א ט, א) : וּשְׁמוֹ שָׁאוּל, (שמואל א א, א) : וּשְׁמוֹ אֶלְקָנָה, (רות ב, א) : וּשְׁמוֹ בֹּעַז. וּשְׁמוֹ מָרְדֳּכַי, לְפִי שֶׁדּוֹמִין לְבוֹרְאָן, דִּכְתִיב (שמות ו, ג) : וּשְׁמִי ה' לֹא נוֹדַעְתִּי לָהֶם. יְהוּדִי, לָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ יְהוּדִי, וַהֲלֹא יְמִינִי הוּא, לְפִי שֶׁיִּחֵד שְׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּנֶגֶד כָּל בָּאֵי עוֹלָם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב לֹא יִכְרַע וְלֹא יִשְׁתַּחֲוֶה. וְכִי קַנְתְּרָן הָיָה וְעוֹבֵר עַל גְּזֵרַת הַמֶּלֶךְ, אֶלָּא כְּשֶׁצִּוָּה אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ לְהִשְׁתַּחֲווֹת לְהָמָן, חָקַק עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים עַל לִבּוֹ, וְנִתְכַּוֵּן כְּדֵי שֶׁיִּשְׁתַּחֲווּ לַעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, וּכְשֶׁהָיָה רוֹאֶה הָמָן שֶׁאֵין מָרְדֳּכַי מִשְׁתַּחֲוֶה לוֹ, נִתְמַלֵּא חֵמָה, וּמָרְדֳּכַי אוֹמֵר לוֹ יֵשׁ אָדוֹן הַמִּתְגָּאֶה עַל כָּל גֵּאִים, הֵיאַךְ אֲנִי מַנִּיחוֹ וְאֶשְׁתַּחֲוֶה לַעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, וּלְפִי שֶׁיִּחֵד שְׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נִקְרָא יְהוּדִי, לוֹמַר יְהוּדִי יְחִידִי. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁהָיָה שָׁקוּל כְּאַבְרָהָם בְּדוֹרוֹ, מָה אַבְרָהָם אָבִינוּ מָסַר אֶת עַצְמוֹ לְתוֹךְ כִּבְשַׁן הָאֵשׁ וְהֶחֱזִיר וְהִכִּיר לַבְּרִיּוֹת גְּדֻלָּתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית יב, ה) : וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן, אַף מָרְדֳּכַי בְּיָמָיו הִכִּירוּ הַבְּרִיּוֹת גְּדֻלָּתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (אסתר ח, יז) : וְרַבִּים מֵעַמֵּי הָאָרֶץ מִתְיַהֲדִים, וְיִיחֵד שְׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְקִדְּשׁוֹ, וּלְפִיכָךְ נִקְרָא יְהוּדִי, דִּכְתִיב: אִישׁ יְהוּדִי, אַל תִּקְרֵי יְהוּדִי אֶלָּא יְחִידִי.
הָיָה, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן כָּל מִי שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ הָיָה, הוּא תְּחִלָּתוֹ וְהוּא סוֹפוֹ. אֲתִיבוּן לֵיהּ וְהָכְתִיב (יחזקאל לג, כד) : אֶחָד הָיָה אַבְרָהָם, מֵעַתָּה הוּא תְּחִלָּתוֹ וְהוּא סוֹפוֹ, אֲמַר לוֹן אַף הִיא לָא תָּבְרָה, דְּאָמַר רַבִּי חֲנִינָא וְרַבִּי יוֹחָנָן תַּרְוֵויהוֹן בֶּן שָׁלשׁ שָׁנִים הִכִּיר אַבְרָהָם אֶת בּוֹרְאוֹ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית כו, ה) : עֵקֶב אֲשֶׁר שָׁמַע אַבְרָהָם בְּקֹלִי, מִנְיַן עֵקֶב שָׁמַע אַבְרָהָם בְּקוֹל בּוֹרְאוֹ, וַהֲווֹ שְׁנוֹתָיו מֵאָה שִׁבְעִים וְחָמֵשׁ, מַה מְּקַיֵּם בּוֹ, הָיָה, שֶׁהָיָה מְתֻקָּן לְהַדְרִיךְ כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ בִּתְשׁוּבָה, (בראשית ג, כב) : הֵן הָאָדָם הָיָה, שֶׁהָיָה מְתֻקָּן לְמִיתָה. (בראשית ג, א) : וְהַנָּחָשׁ הָיָה עָרוּם, מְתֻקָּן לְפֻרְעָנוּת. (בראשית ד, ב) : וְקַיִּן הָיָה עֹבֵד אֲדָמָה, מְתֻקָּן לְגָלוּת, כְּמָא דְאַתְּ אָמַר (בראשית ד, טז) : וַיֵּצֵא קַיִּן מִלִּפְנֵי ה' וגו' לוֹמַר נָע וָנָד. (איוב א, א) : אִישׁ הָיָה בְאֶרֶץ עוּץ, מְתֻקָּן לְיִסּוּרִין. (בראשית ו, ט) : נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה, הָיָה מְתֻקָּן לְהַכִּיר בּוֹרְאוֹ. (שמות ג, א) : וּמשֶׁה הָיָה רֹעֶה, הָיָה מְתֻקָּן לִגְאֻלָּה. מָרְדֳּכַי הָיָה מְתֻקָּן לִגְאֻלָּה. רַבִּי לֵוִי וְרַבָּנָן, רַבִּי לֵוִי אָמַר כָּל מִי שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ, הָיָה, רָאָה עוֹלָם חָדָשׁ. אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן וַחֲמִשָּׁה הֵן: נֹחַ, אֶתְמוֹל (איוב יד, יט) : אֲבָנִים שָׁחֲקוּ מַיִם, דְּאָמַר רַבִּי לֵוִי בְּשֵׁם רַבִּי יוֹחָנָן אֲפִלּוּ אִצְטְרוּבּוֹלִין שֶׁל רֵחַיִם נִמּוֹחוּ בִּימֵי הַמַּבּוּל, וְהָכָא אָמַר (בראשית ט, יח) : וַיִּהְיוּ בְנֵי נֹחַ הַיֹּצְאִים מִן הַתֵּבָה, לוֹמַר רָאָה עוֹלָם חָדָשׁ. יוֹסֵף, אֶתְמוֹל (תהלים קה, יח) : עִנּוּ בַכֶּבֶל, וְעַכְשָׁו (בראשית מב, ו) : וְיוֹסֵף הוּא הַשַּׁלִּיט עַל הָאָרֶץ, אֶלָּא רָאָה עוֹלָם חָדָשׁ. משֶׁה, אֶתְמוֹל בּוֹרֵחַ מִפְּנֵי פַּרְעֹה, וְעַכְשָׁו מְשַׁקְּעוֹ בַּיָּם, אֶלָּא שֶׁרָאָה עוֹלָם חָדָשׁ. אִיּוֹב, אֶתְמוֹל (איוב טז, יג) : יִשְׁפֹּךְ לָאָרֶץ מְרֵרָתִי, וְעַכְשָׁו (איוב מב, י) : וַיֹּסֶף ה' אֶת כָּל אֲשֶׁר לְאִיּוֹב לְמִשְׁנֶה, אֶלָּא רָאָה עוֹלָם חָדָשׁ. מָרְדֳּכַי, אֶתְמוֹל וַיִּלְבַּשׁ שַׂק וָאֵפֶר, וְעַכְשָׁו יָצָא מִלִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ בִּלְבוּשׁ מַלְכוּת. וּשְׁמוֹ מָרְדֳּכַי. מַה מֹּר רֹאשׁ לְכָל הַבְּשָׂמִים, אַף מָרְדֳּכַי רֹאשׁ לַצַּדִּיקִים בְּדוֹרוֹ.
אֲשֶׁר הָגְלָה מִירוּשָׁלַיִם (אסתר ב, ו) , רַבִּי בֶּרֶכְיָה וְרַבִּי יִרְמְיָה וְרַבִּי חִיָּא בְּשֵׁם רַבִּי יוֹסֵי, כַּד הֲווֹ מָטוֹ רַבִּי יוֹנָתָן וְרַבָּנָן לְהַאי פְּסוּקָא אֲשֶׁר הֶגְלָה נְבוּכַדְנֶצַּר, הֲווֹ אָמְרִין נְבוּכַדְנֶצַּר שְׁחִיק עֲצָמוֹת, וְלָמָּה לָא הֲוָה אָמְרִין כֵּן בְּיִרְמְיָה, אֶלָּא שֶׁכָּל נְבוּכַדְנֶצַּר שֶׁבְּיִרְמְיָה חַי הֲוָה, בְּרַם הָכָא מֵת הֲוָה.
וַיְהִי אֹמֵן אֶת הֲדַסָּה (אסתר ב, ז) , מָה הֲדַסָּה רֵיחָהּ מָתוֹק וְטַעֲמָהּ מַר, כָּךְ הָיְתָה אֶסְתֵּר מְתוּקָה לְמָרְדֳּכַי וּמָרָה לְהָמָן. כִּי אֵין לָהּ אָב וָאֵם, רַבִּי פִּנְחָס וְרַבִּי חָמָא בַּר גּוּרְיוֹן בְּשֵׁם רַב וְכִי שְׁתוּקִית הָיְתָה דְּאַתְּ אָמַר כִּי אֵין לָהּ אָב וָאֵם, אֶלָּא עִבְּרַתָּהּ אִמָּהּ מֵת אָבִיהָ, וְכֵיוָן שֶׁנּוֹלְדָה מֵתָה אִמָּהּ.
כְּתִיב (שמות יז, יד) : וְשִׂים בְּאָזְנֵי יְהוֹשֻׁעַ, זֶה אֶחָד מֵאַרְבָּעָה צַדִּיקִים שֶׁנִּתַּן לָהֶם רֶמֶז, שְׁנַיִם חָשׁוּ וּשְׁנַיִם לֹא חָשׁוּ, משֶׁה נִתַּן לוֹ רֶמֶז וְלֹא חָשׁ, יַעֲקֹב נִתַּן לוֹ רֶמֶז וְלֹא חָשׁ, דָּוִד וּמָרְדֳּכַי נִתַּן לָהֶם רֶמֶז וְחָשׁוּ. יַעֲקֹב אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (בראשית כח, טו) : וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכָל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ, וַיִּירָא, אָדָם שֶׁהִבְטִיחוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הָיָה מִתְפַּחֵד, דִּכְתִיב (בראשית לב, ח) : וַיִּירָא יַעֲקֹב וגו', אֶלָּא אָמַר שֶׁמָּא כְּשֶׁהָיִיתִי בְּבֵית לָבָן הַטָּמֵא נִתְלַכְלַכְתִּי בְּטֻמְאָה. משֶׁה, וְשִׂים בְּאָזְנֵי יְהוֹשֻׁעַ, לוֹמַר שֶׁאַתָּה מֵת וִיהוֹשֻׁעַ מַכְנִיס יִשְׂרָאֵל לָאָרֶץ, וּכְתִיב (דברים ג, כג) : וָאֶתְחַנַּן אֶל ה', אֲבָל דָּוִד וּמָרְדֳּכַי נִתַּן לָהֶם רֶמֶז וְחָשׁוּ, דָּוִד אָמַר (שמואל א יז, לו) : גַּם אֶת הָאֲרִי גַּם הַדֹּב הִכָּה עַבְדֶּךָ, אָמַר דָּוִד וְכִי מָה אֲנִי סָפוּן שֶׁהִכֵּיתִי חַיּוֹת רָעוֹת אֵלּוּ, אֶלָּא אָמַר שֶׁמָּא דָּבָר עָתִיד לֵיאָרַע אֶת יִשְׂרָאֵל וְהֵן עֲתִידִין לִנָּצֵל עַל יָדִי. מָרְדֳּכַי, וּבְכָל יוֹם וָיוֹם מָרְדֳּכַי מִתְהַלֵּךְ לִפְנֵי חֲצַר בֵּית הַנָּשִׁים, אָמַר אֶפְשָׁר לְצַדֶּקֶת זֹאת שֶׁתִּנָּשֵׂא לְעָרֵל, אֶלָּא שֶׁעָתִיד דָּבָר גָּדוֹל שֶׁיֵּאָרַע עַל יִשְׂרָאֵל וַעֲתִידִים לְהִנָּצֵל עַל יָדֶיהָ.
רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי, אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל, אַתֶּם בְּכִיתֶם וַאֲמַרְתֶּם (איכה ה, ג) : יְתוֹמִים הָיִינוּ וְאֵין אָב, חַיֵּיכֶם אַף הַגּוֹאֵל שֶׁאֲנִי עָתִיד לְהַעֲמִיד לָכֶם בְּמָדַי לֹא יִהְיֶה לוֹ אָב וָאֵם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: כִּי אֵין לָהּ אָב וָאֵם.
וּבְכָל יוֹם וָיוֹם מָרְדֳּכַי מִתְהַלֵּךְ לִפְנֵי חֲצַר בֵּית הַנָּשִׁים (אסתר ב, יא) , לִשְׁאֹל עַל כִּתְמָהּ וְעַל נִדּוּתָהּ. לָדַעַת אֶת שְׁלוֹם אֶסְתֵּר, שֶׁלֹּא יַעֲשׂוּ לָהּ כְּשָׁפִים. אָמַר רַבִּי יַעֲקֹב בַּר אַחָא אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אַתָּה דָרַשְׁתָּ שְׁלוֹם נֶפֶשׁ אַחַת, לָדַעַת אֶת שְׁלוֹם אֶסְתֵּר, חַיֶּיךָ סוֹפְךָ לִדְרשׁ שְׁלוֹם אֻמָּה שְׁלֵמָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: דֹּרֵשׁ טוֹב לְעַמּוֹ וְדֹבֵר שָׁלוֹם לְכָל זַרְעוֹ.
וּבְהַגִּיעַ תֹּר אֶסְתֵּר וגו' וַתְּהִי אֶסְתֵּר נֹשֵׂאת חֵן בְּעֵינֵי כָּל רֹאֶיהָ (אסתר ב, טו) , רַבִּי יוּדָא אוֹמֵר כָּאִיקוֹנִין הַזֶּה שֶׁאֶלֶף בְּנֵי אָדָם מַבִּיטִים בָּהּ וְהִיא עֲרֵבָה עַל כֻּלָּם. רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר הֶעֱמִידוּ מָדִיּוֹת מִכָּאן וּפַרְסִיּוֹת מִכָּאן וְהָיְתָה אֶסְתֵּר יָפָה מִכֻּלָּן. רַבָּנָן אָמְרִין וַתְּהִי אֶסְתֵּר נֹשֵׂאת חֵן בְּעֵינֵי כָּל רֹאֶיהָ, בְּעֵינֵי הָעֶלְיוֹנִים וּבְעֵינֵי הַתַּחְתּוֹנִים, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (משלי ג, ד) : וּמְצָא חֵן וְשֵׂכֶל טוֹב בְּעֵינֵי אֱלֹהִים וְאָדָם.
וַתִּלָּקַח אֶסְתֵּר אֶל הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ (אסתר ב, טז) , מִתְעַלָּה בְּלִקּוּחִין, דֵּין אֲמַר אֲנָא יָהֵיב מְאָה דִּינָרִין וְעָלֵיל עִמָּהּ, וְדֵין אֲמַר אֲנָא יָהֵיב תַּרְתֵּין מָאוָון וְעָלֵיל עִמָּהּ.
וַיֶּאֱהַב הַמֶּלֶךְ אֶת אֶסְתֵּר מִכָּל הַנָּשִׁים וַתִּשָֹּׂא חֵן וָחֶסֶד וגו' (אסתר ב, יז) , רַבִּי חֶלְבּוֹ אָמַר מְלַמֵּד שֶׁאַף הַנְּשׂוּאוֹת הֵבִיאוּ לְפָנָיו, לְכָךְ נֶאֱמַר: מִכָּל הַנָּשִׁים וּמִכָּל הַבְּתוּלוֹת. וַיָּשֶׂם כֶּתֶר מַלְכוּת בְּרֹאשָׁהּ וַיַּמְלִיכֶהָ תַּחַת וַשְׁתִּי, עַד שֶׁהִמְלִיכוּ אֶת אֶסְתֵּר הָיְתָה אִיקוֹנִין שֶׁל וַשְׁתִּי קַיֶּמֶת, כֵּיוָן שֶׁנָּשָׂא אֶת אֶסְתֵּר, בַּת טוֹבִים, בַּת גְּנוּסִים, אָמַר תֵּיחוֹת וַשְׁתִּי תִּיסַק אֶסְתֵּר, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וַיַּמְלִיכֶהָ תַּחַת וַשְׁתִּי.
אֵין אֶסְתֵּר מַגֶּדֶת מוֹלַדְתָּהּ (אסתר ב, כ) , מְלַמֵּד שֶׁתָּפְשָׂה שְׁתִיקָה בְעַצְמָהּ כְּרָחֵל זְקֶנְתָּהּ שֶׁתָּפְשָׂה פֶּלֶךְ שְׁתִיקָה, עָמְדוּ כָּל גְּדוֹלֵי זַרְעָה בִּשְׁתִיקָה. רָחֵל תָּפְשָׂה פֶּלֶךְ שְׁתִיקָה, רָאֲתָה סִבְלוֹנוֹתֶיהָ בְּיַד אֲחוֹתָהּ, וְשָׁתְקָה. בִּנְיָמִין בְּנָהּ תָּפַשׂ בִּשְׁתִיקָה, תֵּדַע שֶׁאַבְנוֹ שֶׁהָיְתָה בַּחשֶׁן הָיְתָה יָשְׁפֵה, לוֹמַר יוֹדֵעַ הָיָה בִּמְכִירַת יוֹסֵף וְשׁוֹתֵק. יָשְׁפֵה, יֵשׁ פֶּה וְשׁוֹתֵק. שָׁאוּל בֶּן בְּנָהּ (שמואל א י, טז) : וְאֶת דְּבַר הַמְלוּכָה לֹא הִגִּיד לוֹ. אֶסְתֵּר, אֵין אֶסְתֵּר מַגֶּדֶת מוֹלַדְתָּהּ וְאֶת עַמָּהּ.
בַּיָּמִים הָהֵם וּמָרְדֳּכַי יוֹשֵׁב בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ קָצַף בִּגְתָן וָתֶרֶשׁ שְׁנֵי סָרִיסֵי הַמֶּלֶךְ וגו' (אסתר ב, כא) , מַה קִּצָּפוֹן הָיָה שָׁם, מַעֲבִיר שְׁנַיִם וּמֵשִׁיב אֶחָד, מַעֲבִיר שְׁנֵי קְלַסָרִיקִין שֶׁהֵן שׁוֹמְרֵי הַסַּף וּמוֹשִׁיב הַבַּרְבָּרִי הַזֶּה. יוֹשֵׁב בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ, רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי אָמַר, כְּתִיב (תהלים מו, ט) : לְכוּ חֲזוּ מִפְעֲלוֹת ה' אֲשֶׁר שָׂם שַׁמּוֹת בָּאָרֶץ, הִקְצִיף עֲבָדִים עַל יַד אֲדוֹנֵיהֶם לָתֵת גְּדֻלָּה לַצַּדִּיקִים, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: קָצַף בִּגְתָן וָתֶרֶשׁ וגו', לָתֵת גְּדֻלָּה לְמָרְדֳּכַי, מַקְצִיף אֲדוֹנִים עַל עַבְדֵיהֶם לָתֵת גְּדֻלָּה לְיוֹסֵף, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית מא, י) : פַּרְעֹה קָצַף עַל עֲבָדָיו.
וַיְבֻקַשׁ הַדָּבָר וַיִּמָּצֵא (אסתר ב, כג) , רַבִּי לֵוִי בְּשֵׁם רַבִּי אַחָא בַּר שִׁילָא אִישׁ כְּפַר תְּמַרְתָּא אָמַר, וּמָה אִם סִפְרוֹ שֶׁל בָּשָׂר וָדָם כָּךְ, לִכְשֶׁיָּבוֹא סִפְרוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא דִּכְתִיב בּוֹ (מלאכי ג, טז) : וַיַּקְשֵׁב ה' וַיִּשְׁמָע וַיִּכָּתֵב בְּסֵפֶר זִכָּרוֹן לְפָנָיו וגו', עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.
Meforshim on this section
- חידושי הרד״ל על אסתר רבה Chiddushei HaRadal on Esther Rabbah
(א) סופרים ומשנים. שמלמדים תורה לתינוקות של בית רבן. עושים צדקה ביום ובלילה וכן כותבי תו"מ (ובשוח"ט בתהלים שם הגי' כותבי ספרים ומשאילן. ולפ"ז מיושב יותר עליהם עושה צדקה כמ"ש בכתובות נ' שצדקתם עומדת לעד):
- עץ יוסף על אסתר רבה Etz Yosef on Esther Rabbah
אשרי שומרי משפט. פתח בקרא זה. על שדרש ליה במרדכי שגידל יתומה כדלקמן. אלא שדרש ליה ברישא כפשטיה כדרך המדרשים:
- מתנות כהונה על אסתר רבה Matnot Kehunah on Esther Rabbah
סופרים. מלמדי התינוקות מקרא:
- פירוש מהרז״ו על אסתר רבה Perush Maharzu on Esther Rabbah
נמנו בעליית. מדרש תהלים מזמור ק"ו:
- יפה ענף על אסתר רבה Yefeh Anaf on Esther Rabbah
אשרי שומרי משפט וגו'. נראה דהמדרש בא לתרץ ג"כ למה מתחיל בלשון איש יהודי וכמ"ש בדבור שבסוף הפרשה שלפני זה. ומתרץ שהכתוב בא לספר בשבח מרדכי במה שגידל היתומה בביתו. ולכן זכה בזכות זה שהנס מהצלת היהודים יתגלגל על ידו. וכמו שמפרש בד"א. ואגב מפרש את הכתוב הזה על פי…