ערך השולחן חושן משפט חלק ג שפב

מספר ערך השלחן ח"מ ח"א וח"ב וח"ג סימן א'

דין א' כמו שמודה בקנס פטור והוא הדין בהוחזק כפרן כגון שכפר ובאו עדים לא מחייב אע"ג דהוחזק כפרן לפי שבפשיטותו מתחייב ואין אדם משלם קנס ע"פ עצמו אבל אם כבר חייב עצמו בבית דין אם יבאו עדים אף בקנס חייב הר"ן והריטב"א בחי' בפרק שבועת העדות עיין שם: סימן ד'

דין א' אפי' הוא דבר שאין בו הפסד ואם הוא ת"ח יכול לנדות דלא ציית לדינא וכ"ש אם איכא פסידא הרשב"ץ חלק שני סימן רל"א עיין שם ועי' בס' שבות יעקב בדיני קי"ל בפסיקא ב': סימן ה'

א' דין ב' וגומרין בלילה פי' שיסכימו במו"מ שלהם ביום ואם ירצו לחזור למו"מ בלילה סמוך לגמר דין עושין וכן עיקר וי"א שאין מו"מ בלילה ה' המאירי

ב' דין ה' משיתחילו בע"ד לטעון וכולי אפילו לא התחילו רק א' מהם לטעון הר' המאירי בפרק קמא דשבת עיין שם: סימן ז'

א' דין ה' כגון אם העיד א' וכו' שני עדים בלא הוא אפי' כבר העיד עדותו יכול להצטרף עם הדיינים רב' ישעיה הא' בספר המכריע סימן כ"ה עיין שם

ב' דין ט' כל הפסולים וכולי והוא הדין אם נמצא א' מהדיינים קרוב או פסול אפילו היו מאה בטל כל הוועד מהרש"ך ומהרח"ש חא"ה סי' י"ח וי"ט עיין שם: סימן ח'

א' דין א' כל המעמיד דיין שאינו הגון וכולי אם דיין קבוע אין ראוי לנו להעמיד דיין שאינו הגון לפי שהוא כנוטע אשרה בישראל ואם אין דיין קבוע אלא שאין דן לפניו אלא מי שקיבל אותו על דרך הברירה אין לנו לעכב בזה תשו' מהר"י ן' מיגש סי' קי"ד ועי' בתשו' הרשב"א סימן תקל"ג

ב' הג"ה ואסור להעמיד ע"ה דיין וכולי והרשב"ץ חלק ראשון סימן קנ"ט כ' דיכולים הצבור להעמיד דיין ע"ה אם יסתפק ישאל לחכם עיין שם

ג' וכן כל צבור יכולי' לקבלו וכו' כ"כ הרשב"א בתשו' הביאה מרן הב"י והיא בתשו' חלק שלישי סי' קל"ח עיין שם

ד' דין ד' אסור לו לעשות מלאכה בפני ג' וכולי ומלאכת מצוה וכל דבר שבקדושה שרי ה' חוות יאיר סימן כ"ה וכן הוכיח ה' באר יעקב ע"ש

ה' דין ה' והמצערו וכו' היינו דוקא כשיש עדי' אבל הוא אינו נאמן להכותו על פיו הסמ"ע וכן הסכים הרב כנסת הגדולה עיין שם הטעם: סימן ט'

א' דין ה' הנוטל שכר לדון וכולי וכן הניטל שכר להעיד וכתב הרשב"א בתשו' חלק שלישי סי"א והובא בב"י סימן כ"ח מחו' ך' וז"ל שלא אמרו אלא בעדים שנעשו עדים כבר שהם מצווים להעיד ולא רצו להעיד עד שנטלו שכר דומיא שנטל שכר לדון מצוה על ב"ד לדון בין איש לרעהו אבל מי שאינו חייב להעיד ונוטל שכר לילך ולהיות עד אינו בדין זה ופסקה מור"ם סימן ל"ד ס"ח עיין שם ובב"י אה"ע סי' ק"ל כ' בסדר הגט דמרדכי בשם א"ז שלא יטלו עדי הגט שכר אא"כ שכר בטלה דמוכח כדאיתא בפרק שני דייני גזירות גבי קרנא דכי היכי דנוטל שכר לדון דיניו בטלים הוא הדין לעדים וכ"כ בקונדריסים עכ"ל ולכאורה נר' דס"ל דאפי' דנוטל שכני להיות עד עדותו בטילה וכן כ' ה' המאירי בחי' לסנהדרין דכ"ו וז"ל ונטילת שכר שבעדות י"מ בין שנוטל בשעה שמזמנים אותו לקבל את העדות בין שכבר קבלו ונטל השכר בשעה שמזקיקים אותו לבא לבית דין להעיד ומ"מ גדולי הדור מסכימים דוקא בזה האחרונה הואיל ומצוה עליו להעיד אבל בראשונה עדותו קיימת והואיל אין מוטל עליו להזמין עצמו לראות המעשה וכו' עיין שם הרי די"מ סבירא להו דאפילו נוטל שכר להזמין עצמו לראות המעשה עדותו בטלה אך ק' על מרן אה"ע בסימן ק"ל סכ"א שכתב לא יטלו עדי הגט שכר יותר מכדי שכר בטלה וכתב מור"ם וי"א דמתנים על העדים שאם יקלקלו הגט שישלמו אותו ומכח זה מותר לקבל שכר הרבה או מטעם דהעדים אסורי' לישא הגרושה עי' שם והא מותר ליטול שכר להיות עד וכ"כ התיו"ט בפ"ד דבכורות עיין שם

ושוב ראיתי להרב עדות ביעקב סימן ט"ל שכ' מ"ש הרשב"ץ וז"ל ויש ליזהר בדבר כי אמאי נאמן הסופר והלא הוא נודע בעדות דנוטל שכר מן הגט ונ"ל כשאינו נוטל שכר כי אם מעט שכר בטלה ס"ל דמותר ליטול שכר להזמין עצמו להיות עד אלא דהיינו דוקא כדי טורחו אבל נוטל יותר מדאי נוגע בעדות הוא וחיישינן דילמא משקר כדי להרוויח עיין שם באורך וא"כ מ"ש הרשב"ץ ומרן שכר בטלה היינו שכר טורחו וכ"כ מהריב"ל חלק ראשון דהא דאמרינן הנוטל שכר להעיד דאינו פסול אלא מדרבנן היינו כשנוטל שכר טורחו אבל כשנוט' יותר מדאי חיישינן דילמא משקר כדי להרוויח ופסול מדאוריית' וכו' ונסתפק באחד ששלחו אותו לעיר אחרת לחפש אם ימצא איזה עדות להתיר אשה עגונה ועשו תנאי עמו שאם יביא עדות להתיר האשה יתנו לו שני אלפים וכו' אם סמכינן על עדות אותו השליח כיון שהוא נוגע בעדו' וכתב מהרח"ש חא"ה דף ד' ע"ד וז"ל וא"ל על הרב מדכ' הרשב"א דמי שאינו מחוייב להעיד ונוטל שכר לילך להיות עד מותר דלק' דהרשב"א עלה דהנוטל שכר להעיר