ערך השולחן חושן משפט חלק ג שפ

אבל אם לא נפל לגמרי אלא שנתרועע כנ"ד שלא היה יכול לדור בו ותקנו לא נתבטל השכירות וכו' ואפי' אם אמר השוכר אני אבננו משלי ואדור בו עד שיושלם זמן השכירות אם יכול לעכב עליו אם דמיא למדור האלמנה שנפל ואמרה אני אבננו משלי אין שומעין לה ומסתברא לי שאין יכול לעכב עליו מלבנותו וכו' ומעלה לו שכירו' עד זמן שקבלו עמו ואינו מנכה לו כלום וכופין על מדה זו כיון שנשתעבר קרקע הבית לכל זמן השכירות ע"ש

ה' דין י"ח יורד ודר בבית וכו' מסתבר' דאם הבית צר מאד וא"א לדור השוכר נדחה הרדב"ז חלק שני סימן ך' עיין שם

ו' כתב הרשב"ץ חלק שלישי סימן רנ"ו על ממונה על הקדש השכיר בית של הקדש לא' בסך ידוע ובא אחר והוסיף עליו וכו' יד ההקדש על העליונה ואם המוסיף רוצה לעמוד בדיבורו כופין הגורע ממנו לצאת הבית ואם אינו רוצה לעמוד בדיבורו ממשכנין אותו באותו תוספת וישאר הא' בביתו ולא יפסיד ההקדש ע"ש: סימן שט"ז

א דין א' כתב הרמב"ם בפ"ה מה' שכירות וז"ל מכאן אני אומר המשכיר בית לחבירו עד זמן קצוב ורצה השוכר להשכיר הבית לאחר עד סוף זמנו משכיר לאחרים וכו' וכן א"א אם אמר בע"ה לשוכר למה תטרח ותשכיר ביתי לאחרי' אם לא תרצה לעמוד בו הניחו ואתה פטור משכירותו אינו יכול להשכירו לאחר כלל שזה באל תמנע טוב מבעליו וכו' והביאו הטור וכ' הפרישה נראה דר"ל כמו שהשוכר רשאי להשכיר קרקע משום שזה נהנה וזה לא חסר משום אל תמנע טוב כן להפך שאם המשכיר שאל ממנו שיניחנו לו צריך השוכר למלאות רצונו מה"ט ושניהם למדו מדין ספינה דאמרינן בה שאינו יכול למנוע טוב ממנו להשכירו לאחר כרי שלא יפסיד השוכר ליתן השכירות להמשכיר ואין הספינה צ"ל עוד וכולי ע"ש וכתב מהרשד"ם סימן רצ"ה וסימן תט"ו דאם כבר השכיר לאחר זכה ואינו יכול לסלקו כ"כ הגמ"יי בשם מהר"ם והיא בתשו' מהר"ם הארוכות סימן תר"ף וז"ל ועוד יש להביא ראיה מהא דתנן בערכין פ' המוכר שדהו מכרה לא' במנה והא' מכרה לשני במאתי' וכולי וכל מוכר שדהו בשעה שהיובל נוהג אינו אלא כשכירות בעלמא הואיל וסופו לחזור ביובל ואפ"ה ראינו שיש רשות לא' למוכרה לשני בלא רשות הבעלי' וכולי ול"ל נמי דאיירי בעבד איסור ומכרו לאחר דאטו ברשיעי איירי קרא ועוד את"ל דאיכא איסורא מ"מ שמעי' מהתם דאם מכרה לאחר בלא דעת בעלים דמה שעשה עשוי ואין הבעלים יכולים למחות אח"ך ולבטל את המכירה דאלת"ה וכולי עש"ב הרי דאפילו אין לו רשות למכור לאחרים בלא דעת בעלים אם עבר ומכר אין הבעלים יכולים לבטל וכה"ג אמרי' בפ' י"נ ומבואר בסי' רמ"ח האומר נכסי לך ואחריך לפ' דאסור לא' למכור או ליתן הגוף אלא אוכל פירות עד שימות ויזכה השני ואם עבר הא' ומכרם או נתן אין השני מוציא מיד הלקוחות וכולי ע"ש והכא נמי אפילו בעל הבית אמר לשוכר אל תטרח ותשכיר לאחרים הניחו לי ואתה פטור משכירותו ואינו יכול להשכירו משום אל תמנע טוב מבעליו אם עבר והשכירו לאחר מה שעשה עשוי מיהו נראה דוקא השוכר לזמן קצוב משום דהוי כמכר יכול להשכיר לאחר אבל השוכר סתם לא (א"ה עכ"מ)

ב' ואם אמר המשכיר למה תטרח וכו' הרמב"ם סיים שזה באל תמנע טיב מבעליו וכת' הפרישה נראה דאם האחר רוצה ליתן לו תוספת בשכירות ממה ששוכרו הוא שאינו יכול לומר צא והניחו וכולי אם לא שהמשכיר ירצה ליתן לו גם כן אותו הריות עיין שם וכן דקדק מהרשד"ם סימן שצ"ה וסימן תט"ו מל' הרמב"ם עיין שם וי"ל אם עבר השוכר ושכרו לאחר והמשכיר משכירו לאחר בתוספת שכירות ממה ששכרו השוכר דצ"ל דהא דהשוכר יכול להשכיר משום שזה נהנה וזה לא חסר ואל תמנע טוב מבעליו ואם כן אם המשכיר השכירו לאחר בתוספת שכירות והשוכר עבר ושכרו לאחר כפי מה ששכרו הוא בטל דהרי המשכיר חסר ואדרבא אל תמנע טוב מבעליו הריוח שיש לו

ג' שמעון ששכר בית מראובן וראובן מכר הבית לאחר כ' הרדב"ז בתשו' ס"ג סי' תר"ד אם השכירו לזמן קצוב אין הקונה יכול להוציאו דשכירות ממכר ליומיה ובהגיע זמנו הרי היא מכורה ועומדת ויצא מיד ואם אין השכירות לזמן קצוב אלא סתם אין הקונה יכול להוציאו עד י"ב חדש שצריך להודיעו יב"ח קודם ואם אין הקונה רוצה לקנות אלא ע"מ שיצא זה מן הבית אם המוכר עני ודחוק למעות כגון שיש עליו חובות גוים או שאין לו מה יאכל מוציאין אותו שאינו בדין שזה ישאל על הפתחים או ימסר ביד גוים שאין מרחמין עליו וזה ידור בבית ע"ש ונר' דוקא שיש עליו חובות גוים שאין מרחמי' עליו אבל אם היו עליו חובות ישראלים לא יוכל להוציא השוכר ואפי' היו עליו חובות לגוים או שאין לו מה יאכל ה"ד אם אין השכירות לזמן קצוב אלא סתם מוציאין אותו אבל אם היה שכירות לזמן קצוב פשיטא (א"ה עכ"מ והדבר מובן)

ד' כתב הנ"י בפ' כיצד הרגל וז"ל ועוד אני אומר היכא שהמשכיר שכרה מבעל בזול והוא שכרה ביוקר ניחזי אנן אם לא היה רשאי לשוכרה לאחר כגון שהיו מרובין בני ביתו של זה האחר שורת הדין נותנת שיתן מותר השכירות שהרויח לבע"ה דאיך יעשה זו סחורה בביתו של חבירו כדאמרי' בפ' המפקיד דקי"ל כר"י וכו' ומיהו אם רשאי לשוכרה כגון שהתנה עמו או שלא היו בני ביתו של זה האחר אשר שכרה לו מרובים ממנו נראה שהריוח למשכיר זה וכולי וכיון שהדין נותן שיכול להשכירה כדאמרינן מה נשאר עליו שיערער אי משום שקשה עליו מה שמרויח זה וכי מי לא עסיקי' וכו' ועוד דזה נהנה וזה לא חסר ול"ד לפרה דר"י שאין השוכר רשאי להשכיר וכ"ש להשאיל עכ"ל ולכאורה ק' כיון דהכא משום דזה נהנה וזה לא חסר אם כן גבי פרה אפילו היה רשאי להשאילה סבר ר"י דתחזור לבעלים משום דמפסיד וכן כת' בס' א"ז למציעא שם בשם הרמ"ך וז"ל משלם השואל לבעל הפרה ולא לשוכר שאינו בדין שיהא זה עושה סחורה בפרתו של חבירו ויהא זה משתכר בשל משכיר והמשכיר מפסיד וכולי עיין שם ועוד בגמרא התם מוקמי' מתני' בנתן לו רשות להשאיל ואפ"ה אר"י היאך הלה עושה סחורה וכו' וכבר תמה כן הרב מחנה אפרים הלכות שכירות סימן י"ט עיין שם ואפשר דסבירא ליה דהיינו דוקא לאביי דפרכי' ממתני' דאמאי ישבע השוכר שמתה כדרכה לימא אין רצוני שיהא פקדוני ביד אחר ומשני הכא במ"ע כשנתן לו הבעלי' רשות להשאיל אבל לרבא דקי"ל כוותיה דאמר טעמא דשומר שמסר לשומר דחייב דא"ל את מהימן לי בשבועה אידך לא מהימן לי אתיא מתני' כפשטא ועיין