ערך השולחן חושן משפט חלק ג קצד

שלא ראו הם אלא שהוא הגיד להם ואין עדותם עדות כלל אין נאמנים לבטל עדותם הא' אבל מצאתי למהר"י ן' מיגש בתשו' סי' קצ"ג שכת' וזה לשונו ולא נשאר לנו אלא לעיין בעדיות שהראה יעקב שזכרו העדים בהם שהם יודעים בברור שראובן משכן הבית אצל גוי ואח"כ כשתק' הדיין ואמר להם מנין באה לכם ידיעה זו אמרו שראו' אמר להם מבלתי שנמצאו הם שם תבטל עדותם או נאמ' כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד ונאמר יש שנהגו בכל כיוצא בזה והוא מה שראינו לרב רבי' יצחק עשה מעשה בכל יום ומורה בו הוא שנראה עדים וכו' עד כאן לשונו והוא חסר ותמצא שם בתשו' סי' קס"ד בענין כזה שכ' שנראה עדים אם יש להם ידיעה בענייני העדות נסמוך עליהם ואין משגיחין במ"ש אחר כך לא ידעתי אלא מצד ששמעתי לא מצד שראיתי ונאמר בזה כיון שהגי' שוב אינו חוזר ומגיד ואם היה חסר הידיעה לא נסמוך עליו וכזה היה דן רבי' הרב עיין שם וכי האי גוונא כתב הרא"ש בתשו' כלל מ"ה גבי גט שאם העד אמר שהבעל לא צוה לו לחתום נאמן עיין שם הטעם ובבית שמואל סס"י קנ"ב וכן כת' הר"ן בתשו' סימ' נ"ב וזה לשונו תחלה אני דן על מה שאמר העד הר"א בתחלה חוץ לבית דין שהיתה זקוקה ליבם אם תסמוך עליו כמו שהעיד בבית דין שמת זה היבם זמן רב וכו' ועוד דכל כי האי גוונא לא אמרי' מכחיש דבריו הראשונים שאלו אמר מתחילה שלא שמע מעולם שמת ואחר כך אמר שמת כי האי גוונא הויא הכחשה אבל זה לא אמר מתחילה אלא שהיתה זקיקה ליבם ובודאי דלאו כולי אינשי דינא גמירי שהיו בקיאין שאפילו עדותו של עד מספיק להתיר אשה לינשא וכל היכ' דלאו אורחייהו דאינשי למידק כי הכא יכולין לחזו' ולהגי' וכו' עיין שם ועיין במהריב"ל ח"א כלל ג' סי' י"ח

ז' דין ב' אבל במתנה או מחילה וכו' מודע' בעדים קרובים לא גרע מגילוי דעת וז"ל מהר"י ן' הרא"ש בתשו' סימן פ"א בנערה שמסרה מודעא ויש כאן הוכתה דמחמת אונס הפקדון קבלה הקידושין ואפילו בלא מסירת המודעא וכל שכן שעשתה שני מודעות ואף על פי שהיו העדים קרובים לא גרע מגילוי מילת' דמהני וכולי וא"א הרא"ש בפסק ט"ז כתב וזה לשונו הרי הוא מגלה דעתו במסירת מודעא שאינו נותן מתנה זו בנפש חפצה וכו' ואפילו אם יודע הדבר שאותה מודעא שמסר בפני עדים דהוי שקר הם וכו' ע"ש הרי דאפילו העדי' קרובים או פסולים במתנה ובגט ובקידושין מהניא דלא גרע מגילוי דעת

ח' אבל מתנה או מחילה אין צריך להכיר אונסו וכו' כת' הרדב"ז ח"ג סי' תר"ל על אחד שהלך למדינת הים והניח אשתו וכת' לה שאם לא תפחו' מכתובתה כך וכך או תפטור אותו מתנאי פלוני שכתוב בכתובה שלא ישוב עוד לביתו והאשה מסרה מודע' וכתב' לו מה שירצה בפני עדים וכו' מסתברא לי דאונס גמור הוא דלאו דוקא אונס מות או אונס גופו אלא אפי' איי' עליו להפסידו ממון נקרא אונס וכו' ע"ש באורך משמע דסבירא ליה דגם במחילה בעינן שיהא אונס גמור וזה דעת רשב"ם והתוספות והנ"י בשם הרמב"ן דבמתנה ה"ט כיון שמסר מודעא אנן סהדי שאנוס הוא אבל אם נתברר שלא היה אנוס אינה כלום ומהרש"ח בתשו' סי' ז' כת' דה"ד שנתברר שלא נאנס אבל אם לא נתברר אפי' הו' אומר שהיה אנוס מחמת כך ולהד"מ אמרינן אנוס היה אלא שתלה בדבר אחר וכבר השיגו הר' תורת תסד סי' רי"ט מתשו' הריב"ש סי' רל"ב דאפילו לא נתברר שלא נאנס אלא שתלה באונס א' ונמצא שקר לא הוי מודעא וכן דעת הרמב"ן עיין שם באורך וכן נר' מדברי הרשב"ץ ח"א סי' א' דף ג' וזה לשונו שלא תאמר כיון שאין כאן אונס והוא תלה מודעתו באונס זה אם כן מודעתו בטלה מעיק' ואין צריך ביטול הא ליתא דבמודעי דגט ומתנה בגילוי מילתא סגי כדאיתא בפרק ח"ה וכ"ת ה"מ וכולי כן היה נרא' מד' הרמב"ן ז"ל בפח"ה ומדברי רשב"ם אבל האחרונים כתבו אפילו אם טען טענת אונס בשקר הוי מודעא וכן כתב עוד שם סוף א ד' אף על גב דמסר מודעא בפניהם אינה מודעה כלל ולא צריך ביטול לפי שתלה אותו הדבר שאין נקרא אונס כלל שזהו הל' הכתו' במודעא א"א מכריחני ליתנו כדי לצאת וכו' וכבר כתבתי לעיל דבגטא ומתנתא גילוי מילתא בעלמא סגי ואפי' טען טענת אונס בשקר מודעיה מודעא עיין שם ועי' בתשו' מהרש"ך ח"א סי' מ"א שכת' על אשה שמחלה כתובתה ומסרה מודעה שיכולים היורשים לומר קיימא לן כרשב"ם והרמב"ן דאם נתברר שלא היה אונס אין המודעא כלום ונראה שזה תלוי במחלוקת שכתב הריטב"א בריש פרק הכותב וזה לשונו אבל יש אומרים דרב אשי לית ליה דאביי וסבירא ליה דבכל דבר שהוא של שובר או של מחילה לא אמרי' יד בעל השטר התחתונה אלא בעל החו' שבא להוציא ממון מחבירו עליו הראיה כדאמרינן בפרק ג"פ שטר לך בידי פרוע הגדול פרוע והקטן אינו פרוע וכו' דיד בעל השטר על התחתונה אלמא לא אמרי' גבי שובר יד בעל השובר על התחתונה וכו' ליכא ראיה דשאני התם שאין בל' השובר שום פסק אלא לשונו ברור כפי הסך שתובעים ממנו וכשאומר הלה סטראי נינהו עליו להביא ראיה וכו' וכן בההיא דשטר לך בידי פרוע שובר ברור הוא בלא ספק שאף שט"ח של סך גדול שטר מקרי וכו' אבל כשיש בלשון השובר ל' סתם שסובל ב' משמעו' והרי הוא מסופק אם נמחל החוב ההוא אליבא דכ"ע יד בעל השטר על התחתונה ויד בעל החוב על העליונה כיון שחיובו ברור הוא כדאמר אביי הכא ורב אשי נמי מודה עכ"ל הרי דיש אומרים סבירא להו דלעולם בעל החוב שבא להוציא ממון מחבירו ידו על התחתונ' והריטב"א סבירא ליה דבספק מחילה יד בעל החוב על העליונה וכן כת' הרשב"א בתשו' הביאה מרן הב"י א"ה סי' צ"ג וזה לשונו ועוד מה שטען הטוען דמן הסתם ידה על התחתונה שהיא קרויה בעל השטר מסתברא דבמקו' הזה הבעל קרוי בעל השטר וידו על התחתונה ואינו דומה למה שכת' בפרק גט פשוט שטר לך בידי פרוע הגדול פרוע שאני התם שהלוה פרע וכיון שהמלוה מודה שפר' לו שטר א' אם טוען שלא פרעו אלא הקטן עליו להבי' ראיה אבל בנותן או מוחל שטר שיש לו על ראובן נ"ל דראובן מקבל מתנה ועליו להביא ראיה מה נתן לו או מחל לו וכו' עיין שם הרי דיד האשה על העליונה ואפי' איכא ודאי מחיל' והלה טוען בריא עליו להביא ראיה מה מחל לו שדעת רוב הפוסקים דכל שמסר מודעה וכו' (עד כאן מצאתי

) ט' ראובן שהיה יושב בבית שמעון וטען עליו שמ' שגנב לו סך והודה לו במקצת וכפר לו במקצת ואיים עליו בערכאות של גוים עד שנתפשר עמו ונתן לו ארבע מאות גרושוש ומסר מודעה ע"ז ועכשיו מת ראובן וקמו יורשיו בכח המודעא ונראה דזה חשיב אונס כמו שכתב הרשב"א בתשו' הביאה מרן הב"י על ראובן שתבע משמעון תביעה שאינו זוכה בדין והפחידו שאם לא יתן אותם המעות ילשין עליו וימסור אותו למלך