עיני הכהן רצא

לפי שפעמים כשהנץ רודף אחר העוף הוא מכה בצפרנו דרך פריחתו ש"ע דין ח' כתב הט"ז אות כ"א אם שלף ידו ונחתך צפרנו ונשאר שם תחוב אסור והש"ך בנק"הכ חלק עליו והמש"ז אות י"ג הסכים לדברי הט"ז כתב הב"י בשם הרשב"א בכל אלו שאין חוששין לדרוסה אפילו האדים הבשר לא חיישי' וכהש"ד וה"ה באותן שאין להם דריסה כהפר"ח בשם הרדב"ז שאם בשעת יציאת נפש של דורס נשמטה ידו כשרה שאין לו כח להטיל ארס באותה שעה ואם התחיל למשוך קצת צפרנו והומת טריפה דמתחילת המשכה מטיל ארס ול"ד בסופו וכמ"ש מרן בש"ע אם בא לפנינו וצפורן תחובה בו מיירי שהיו עליו שם חיה ועוף הדורסים אבל בלא"ה אמרי' מעלמא אתו כדלקמן ט"ז ע"ש

י"ג ספק דרוסה איפליגו בה רב ושמואל ואיפסקא הילכתא בגמ' דחוששין לס' דרוסה וכ"פ כל הפו' וה"ד ס' דרוסה כגון אריה שנכנס בין השוורים חוששין שמא דרס ודוקא כשהוא שותק והם מקרקרין אבל אם שניהם שותקין או שניהם מקרקרין לא חיישי' גמ' וכתב הרשב"א דוקא שהם במקום צר כגון לול של תרנגולים או דיר של בהמה אבל במקום רחב כגון במקום שהם רועות לא חיישי' אפילו הוא שותק והם מקרקרין דתלי' שברחו מפניו וכתב מרן בב"י דמדבריו מוכח דדוקא בקעה הוא דהוי מקום רחב אבל בית וחצר גדולים לא ודלא כדמשמע מדברי הסמ"ג וס"הת שכ"מ שאינו צר ביותר אלא שיכולין לברוח קצת מפניו חשוב כמקום רחב ומיהו י"ל דאורחא דמילתא נקט הרשב"א ול"ד ע"כ וז"ל בש"ע דין ט' חוששין לס' דרוסה כגון אם ראו אריה