עיני הכהן רמו

וע"ל אות י"ב

י' טעם טריפות שמוטת הגף הוא דיש לחוש בשעת שמיטת הגף דניתקה הריאה וטעם טריפות השברת הגף מדברי הגה"מי והלבוש נר' דהוא ג"כ מחשש בשעת השבירה אבל הרשב"א והרא"ש וכ"נ מדברי הט"ז דהחשש הוא אחר השבירה ע"י נענוע בכל עת וזמן שתינקב הריאה ע"י השבר הובאו דבריהם במח"ב אות כ' ומדברי ה' מטה יוסף סי' ו' נראה דפשיטא ליה דהחשש הוא בשעת השבירה ע"ש ולקמן ית' הנ"מ בזה

י"א כתב הפר"ח דיש תקנה לנשבר הגף לפנינו דיחתוך הגף מיד וכשרה אבל בנשמט ל"מ וכתב הרב לבושי שרד דכ"ג דצריך שהבוכנא קיים וגם לא ראינו שנצרר הדם מעבר לצלעות ע"ש ובסי' ל"ז סק"ז כהפר"ח דבשבורת הגף ל"מ שהיית יב"ח או לידה דיש לחוש דזה ימים קרוב לשחי' הוא דניקבה הריאה ולא עברו יב"ח משעת הנקיבה וה' מכתם לדוד פארדו בסי' ט' קלסיה ולמד מדבריו להטריף בנשבר עצם האמצעי במקום צ"הג ועברו יב"ח ע"ש וכ"ז מפני שסוברים דהחשש אינו הוא בעת השבירה אבל להסו' דבעת השבירה הוא דאיכא חששא דנקיבה הריאה מהני יב"ח ולא מהני חתיכת הגף ולכן נר' עיקר לצאת ידי שניהם דיחתוך הגף וישהה יב"ח משעת חתיכת הגף ועיין להמח"ב אות כ' ע"ש ונ"ל דאם נשבר הגף סמוך לגודל ואין בו עוקץ דמהני שהיית יב"ח כיון דבלא"ה דעת רוב הפוס' דכשרה בלא שהיית יב"ח וכמ"ש מרן בש"ע ושו"ר שכ"כ המח"ב אות מ"ח משם הרב בני חיי

י"ב גף העוף שנשבר באלכסון והעוקץ המחובר