עיני הכהן רלד

האחרונים שהם עלין ממש אבל הרשב"ץ פי' שהוא שרף היוצא מהאילן שקורין שגר"נץ ע"ש ועיין להמח"ב אות טו"ב

ח' כתב הפר"ח אף אם שחטוה תכף ומיד אחר שאכלה הקורט טריפה דכל שסופו לינקב כנקוב דמי וכן הדין בעוף וכ"ה האחרונים

ט' בהמות שנמצא במעיהן בהרות אדומות מצד שאוכלין עשב הנק' בערבי כ'לך כ' המבי"ט דיש להכשיר בבהמת ישראל והביאו הש"ך וכ"ד הפר"ח דלא כמרן שחלק על המבי"ט בזה והתב"ש כתב דאין להקל אלא כשהרושם אינו מעבר אל עבר וכשהרושם מצד פנים אין להקל אלא בהפ"מ וכן הסכימו הש"ד וה' מחזיק ברכה אות ח"י

י' כבשים שגדל בהם מין שחין של נגע שרגילין למות בהם כרש"ל שעשו הקהל חרם ואסרו כל הכבשים עד שפסק המכה וכ' הש"י היכא דיש נגע יש לאסור דחמירא סכנתא אבל כשאין נגע למראה עינינו הבו דלא להוסיף עלה מח"ב

י"א בהני כבשים הכבד לקוי ונהפך ללובן וכשצולין אותו נפיל תלחי תלחי וכה"ג יש לאסור משום טרפות הש"ד והביאו המח"ב

סימן ל"ד דיני טרפות נפלה לאור

א' תנן גבי טרפיות העוף נפלה לאור ונחמרו בני מעיה אם ירוקין טריפה ואם אדומים כשרה ומבואר בגמ' דה"ד בלב וקורקבן וכבד שדרכן להיות