עיני הכהן קעב

והש"ך הוכיח דמכת חרב אפילו מכה כ"ד ולא נחלק לב' וכ' דוקא נחתך בנחת הוא דמכשרי' אבל בכח אפילו כל דהו טריפה וכ"כ התב"ש סק"ד והפר"ח הסכים לדינא כהב"ח להקל במכת חרב שלא נחלק לב' ודברי המחמירין נר' עיקר ודוקא במקום חריץ וכמ"ש הש"ך סק"ח ע"ש

י"א לקתה הכוליא והוא שיעשה בשרה כבשר המת שהבאיש אחר ימים שאם תאחוז במקצתו יתמסמס ויפול והגיע חולי זה עד הלובן שבתוך הכוליא הרי זו טריפה ל' מרן בש"ע שם דין ב' וכ' בהגה סי' ן' דאנן לא בקי' בשיעור נתמסמס אלא כל שנשתנה טריפה

י"ב כל מה שנז' בטרפיות אלו עד הלובן עד ועד בכלל דבעי' שיכנס בלובן עצמו כן הסכימו הכל דלא כהלבוש ועיין להתב"ש שחשש לס' הלבוש ונר' מדברי כולם דל"ב בחריץ ממש אלא בלובן לבד טריפה דלא כמ"ש המשד"ר בנימוקי מהרח"א ז"ל ע"ש

י"ג אם מצאו בכוליא ליחה אע"פ שאינה סרוחה או שנמצאו בה מים עכורים או סרוחים ה"ז טריפה והוא שהגיעו למקום הלובן אבל אם נמצאו בה מים זכים אפילו הגיעו ללובן כשרה לשון מרן בש"ע דין ב' ויש מחמירין לאסור בכל כי ה"ג אפילו לא הגיעו ללובן ובמ"ז לא הכשירו אלא אם לא הגיעו ללובן ולזה הסכים הב"ח וגם בלקתה הכוליא ונעשית כבשר המת החמירו אפילו לא הגיע ללובן ועיין להכנ"הג הגהב"י אות י"ד והפר"ח הסכים לדברי מרן בש"ע שאין שום טרפיות בכוליא אלא אם הגיע ללובן וכן הסכים הפ"מ הביאו המח"ב וה' כנסת יחזקאל סי' כ"ה הוכיח שדעת