עיני הכהן קנז

מ"ב כהש"ך משמא דרבוותא דאילים אין להם מרה וכ' בס' תורת האשם דאיל וצבי ב' מינין והרשב"ץ בס' י"ש כ' דאילים וצבאים אין להם מרה אלא בזנב ועיין במח"ב

מ"ג כל דיני טרפיות המרה נטולה ונקובה וכיוצא איתנהו גם בצבי התב"ש והש"ד

מ"ד מצאו ב' מרות ולא הספיקו לבודקן אם שפכי לאהדדי עד שנאבדו הכשירו חכמי המערב מטעם ס"ס והסכים ע"י המח"ב וע"ל אות כ"א ועיין להרדב"ז ח"א סי' קכ"א

מ"ה הפר"ח בסוף הסי' כ' דבמרה מועיל נפיחה כמו ריאה ואם עולה בנפיחה הוברר דלא ניקבה והתב"ש דחה דבריו ומסיק דמרה כמו כבד לענין זה ולא כ' הב"י דמועיל נפיחה אלא לברר דיש נקב בין שני המרות כשעולה חברתה בנפיחה ולא לברר דלא ניקב ע"ש

מ"ו גרעין שנמצא במרה אם הוא כמו גרעין תמרה שאין ראשה חד מותרת אבל אם היא כגרעין של זית שראשה חד אסורה שהרי נקבה אותה כשנכנסה מרן בש"ע בסוף הסי' והוא לשון הר"מ בפ"ו מה"ש וכ' מור"ם בהגה וכ"ש אם נמצא מחט או קוץ במרה דטריפה וכ"כ בשם הא"וה וכ"כ בת"ח וכ"ה רוב הפו' והאחרונים כמ"ש הכנ"הג וכן מסיק התב"ש וכ"כ הרמב"ן בחי' דמ"ט דמחט במרה אפילו אלימתא טריפה ודלא כהפר"ח שכתב דמחט במרה כשרה אפילו לדעת הרמב"ם והרשב"א ודוקא לדעת הר"ן הוא דטריפה ויחיד הוא בסברא זו ע"ש ונהפוך הוא: