עמק יהושע חלק א ד

הקדמה

אמר יהושע אייזיק בא"א מוהר"ר יחיאל נ"י

תחילת כל דיבור וראשית כל חיבור לבקש רחמים מאת ה' שלא להכשל בדבר הלכה. כמו דאמרינן בברכות (דף כ"ח) בכניסתו מהו אומר יהי רצון מלפניך ה' אלהי שלא יארע דבר תקלה על ידי ולא אכשל בדבר הלכה ולא אומר על טמא טהור ולא על טהור טמא. וכמו דאיתא בירושלמי (פ"ד דברכות) בכניסתו מהו אומר יהי רצון מלפניך כו' שלא אקפיד כנגד חבירי. ולא חבירי יקפידו כנגדי. שלא נטמא את הטהור ולא נטהר את הטמא ולא נאסור את המותר. ולא נתיר אח האיסור ונמצאתי מתבייש לעוה"ז ולעוה"ב. וכמו דאמרינן בירושלמי (פ"ד דסנהדרין) וידבר ה' אל משה אמר לפניו רבש"ע הודיעני האיך הלכה. אמר לו אחרי רבים להטות. רבו המזכין זכו כו'. כדי שתהא התורה נדרשת מ"ט פנים טמא ומ"ט פנים טהור. מנין ודגל"ו. וכן הוא אומר אמרות ה' כו' מזוקק שבעתים. ואומר מישרים אהבוך. היינו להכריע ע"פ הסברא הישרה לאמיתה של תורה. ולא לייגע בפלפול של הכל דמעיילי פילא בקופא דמחטא. וכמו דאיתא בירושלמי (פ"ד דסנהדרין) א"ר תלמיד ותיק הי' לר"מ והי' מטהר את השרץ ומטמאו מאה פעמים. אמרין ההוא תלמידא לא הוה ידע מוריי'. א"ר יעקב בר דסאיי ההוא תלמודא קטוע מטורא דסיני הוי. [ובתוס' פ"ק דסנהדרין (דף י"ז) הקשו דמה לנו בחריפות של הבל וכן בפ"ק דעירובין (דף י"ג)]

רק לעיין בשמעתא ולירד לעומקה של הלכה. ולחקור אחרי כללי ועיקרי הדינים בסברותיהן ובטעמיהן. אשר לזה צריך יגיעה רבה. כמו דאמרינן בירושלמי (פ"ז דשבת) ר' יוחנן ור"ש בן לקיש עבדן הוויי בחדא פרקא תלת שנין ופלוג כו'. בנוי דר' חייא עובדן הויי בחדא פרקא שיתא ירחי. א"ר סידור יהודה בר' עבדין הוי במכשירין שיתה ירחי. בסופא אתא חד תלמיד מן דר' סומאי ושאל לי' ולא אגיבי' אמר ניכר הוא זה שלא עבר על פתחה של תורה. וכן אמרינן בירושלמי (פ"ה דברכות) ריש לקיש מנהגי' באורייתא סגין הוה נפיק לבר מתחומא דשבתא והוא לא ידע. לקיים מה שנאמר באהבתה תשגה תמיד [וכה"ג איתא בבבלי שבת (דף פ"ח) גבי רבא דקא מעיין בשמעתי' כו' וקא מיץ בהו וקא מבען אצבעתי' דמא] ובירושלמי שם ר' יודן בי ר' ישמעאל מנהגי' באורייתא סגין הוה גולתי' שרעא מיני' [וכה"ג איתא בבבלי בעירובין (דף נ"ד) באהבתה תשגה תמיד. כגון ר"א בן פדת שהי' יושב ועוסק כו']. ובירושלמי (פ"ח דב"ב) אמר ר' אושעי' כל מקום שנאמר מורשה לשון דיהה [וכמו דאמרינן בב"ב (דף קי"ט) היא גופא קא מסתפקא ליה ע"ש] התיבון והכתיב מורשה קהלת יעקב אמר לית דיהא סוגין מינ' מן דו לעי כו'. ובירושלמי (פ"ק דשבת) כי לא דבר רק הוא מכם ואם דבר רק הוא מכם למה. שאין אתם יגיעין בו. וכל עיקר היגיעה הוא להבין הסברות והטעמים. וכמו דאמרינן בספ"ב דסוכה (דף כ"ח) הא למיגרס הא לעיוני. כי הא דרבא ורמי בר חמא כו' והדר מעייני בסברא

אך אעפ"כ אי אפשר לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא. ולקבוע בה מסמורות ולומר יתד היא שלא תמוט אם לא נביא ראיות מהש"ס בבלי וירושלמי מאתרין סגיאין. והא בלא הא לא סגי. וכמו דאמרינן בספ"ה דסנהדרין (דף מ"ב) כי בתחבולות כו' במי אתה מוצא מלחמתה של תורה במי שיש בידו חבילות של משנה. וכמו דאמרינן בספ"ח דבכורות (דף נ"ב) טובה חכמה עם נחלה. ואמרינן בזבחים (דף צ"ו) מר כי בעינא מילתא פשיט לי מסברא כי משכחנא מתניתא פרכא לה. רב ששת כי בעינא מיני' מילתא פשיט לי ממתנית'. דכי משכחנא מתניתא אחרית' מתניתא ומתניתא הוא

ע"כ אמרתי שניהם כאחד טובים. לבאר הסברא והעיקר של הלכה ולהביא ראיות לזה מהש"ס בבלי וירושלמי. חדא מגו חדא וחדא מגו חדא. וממילא רווחא שמעתתא. ועל דרך זה הלכתי בספרי זה עמק יהושע אשר חברתי בעז"ה. כי ביארתי בו בעז"ה במה כללים ועיקרי הלכות בסברותיהן. אשר מקום הניחו לי אבותי. וכמו דאמרינן בירושלמי (פ"ה דשקלים) הראשונים חרשו וזרעו ניכסו כו' ואנו אין לנו מה לאכל. והבאתי ראיות