אם למקרא, ויקרא טז

כתנת בד קדש וגו'. יש מהחוקרים שגמגמו על היות בד הידוע אצלינו פשתן , ומהראיות לקבלת רבותינו ז"ל הוא מנהג המצרים שהיו מלבישים כהניהם בגדי פשתים עד שהסופרים הקדמונים יקראו אותם Linigeri ובכל אלה הדמוים עם מנהגי מצרים אל תתמה על החפץ, ותפוס בידיך תמיד כלל המקובלים בענין הבירור, והוא קשר של קיימא קושר ומצמיד החכמה והאמונה אחת אל אחת ועושה שלום במרומם.

[השמטה: כתנת בד קדש. שיהיו הבגדים מעין השירות ומורים עליו מצאנו גם אצל קדמוני הגוים וזה לאות כי לא שגו רבותינו כשנתנו בבגדי הכהנים סימנים ורמזים והעד כי משוררי יון הקדמונים Rhapsodes כשהיו משוררים שירי אומירוס הנק' Odyssee היו לובשים בגד תכלת לרמוז כי בם יגידו ויספרו מסעות אוליסי דרך אניה בלב ים הדומה לתכלת, וכשהיו משוררי שירי lliades היו לובשים לבוש אדום, ומדוע אדום ללבושם? לרמוז כי שם יסופר על שפיכות דמים לרוב מאד — ומזה הענין כאשר הלך עבדי ישעיהו ערום ויחף כן ינהג ה' את וגו', וגם והיה יחזקאל לכם למופת, וכן בהושע קח לך אשת זנונים וילדי זנונים, ואולי מזה והשקיתה את הרכבים יין שצוה ה' ית' לירמיהו למען יראו ישראל ויקחו מוסר המשקים את הנזירים יין ועל הנביאים מצוים לא תנבאו, ועיין מה שכתבתי בזה Storia degli Esseni ועיין עוד מ"ש בספר להוכיח ממנהגי כהני מצרים כי בד פשתן הוא כדברי רבותינו והוא Lin והנה מצאנו בישעיה ובושו עובדי פשתים שריקות ואורגים חורי הרי כי חור הוא הפשתן וקרוב מאד שיקראו הגדולים והחשובים חורים מהמנהג ללבוש לבנים ופשתים כדרך שיקראו Linigeri אצל הגוים — ומזה חור בנה של מרים אולי הוא שם מצרי (כפנחס) או מתורגם מהמצרי וענינו הנכון והחשוב — ויש מי שכתב שאתינא העיר הגדולה בארץ יון נקראת כך בלשון המצרים הבאים שם ראשונה כידוע על שם הפשתן שהיו חשוביהם לובשים ונקראים על שמו כמ"ש חטובות אטון מצרים, והנה נודע כי גם האליל המשגיח על אטינא נקרא אטיניא Athenea והיא אליל נקבה ועיקר שרשה בקדושה במלכות ככל אחיותיה מצריות צידוניות הודיות וכו' ומה מאד נפלא ביודענו כי הפשתן רומז למלכות. — וקרוב לענין זה מה שמצאנו לרבותינו במקומות הרבה דורשים שמות התנ"ך ומוציאים מהוראתם הפשטית לעשות מהם רמז וסימן בעלמא — ובאמת אם נרדה לראות איה שרשי המנהג הזה נמצא כי הוא אחוז במליצות התורה וברמיזותיה המבוארות תכלית הביאור, הנה אין ספק כי נקראת שנת החמשים יובל על שם קרן היובל שתוקעים בה, אבל אין ספק מצד אחר כי הוסב שם יובל להורות על דבר התשובה והחזרה איש אל נחלתו, עיין כל מה שכתבתי בארוכה על שם זה, וחז"ל לא עשו כי אם הרחבה לפירוש זה כשאמרו על השופר הנתקע בר"ה שפרו לפני מעשיכם, ואמרו פרי עץ הדר זה הקב"ה וכו' וכיוצא באלה הרבה ועל כלם נראה כמוזר אומרם להוי איניש רגיל למחזי בריש שתא קרא, תמרי, וכו' וכו' וכלם בעבור שמותם המורים על מה שאנו מבקשים, ומי יאמין לשמועתינו אם נאמר כי אין זה רק מנהג הנביאים המדברים ברוח הקדש! והיה לאות על ידך כי רוח אלהים קדושים אחד בלי שנוי הוא יהגה בגרונם של הנביאים והחכמים פה אחד. — הלא זה הדבר אשר צוה ה' לירמיה (סי' י"ט א' ) כה אמר ה' הלך וקנית בקבוק יוצר חרש וגו' ויצאת אל גיא בן הנם וגו' ואמרת וגו' יען אשר עזבוני וגו' לכן הנה ימים באים וגו' ובקותי את עצת יהודה וירושלים. — מבואר נגלה כי לקיחת הבקבוק לא לתכלית אחר זולת להגשים לעיני השומעים פעולת הבקיקה הנרמזת בשם ההוא, ודבר ה' בפי רש"י אמת שכתב ובקותי ורוקנתי לשון בוקה ומבוקה ועל שם בקבוק שהוא מדבר בו — ולא בצד זה בלבד נדמה רמז זה לרמזי רבותינו אבל זרות אחר שאנו מרגישים בזה נמצא בזה כי הלא יתחמץ לבב אנוש בראותו כי אין קרא לשון קריעה ולא תמר לשון תמות וכליון, ובכל זאת לא נמנעו לתלות שני הענינים האלה בשני השמות הרחוקים מהם כמטחוי קשת וכזאת וכזאת קרה בדרשת ירמיהו, מי זה יאמר שבקבוק מלשון בקיקה עד שיתלה בו ובקותי את עצת יהודה — לא כן נתן לך השכל השלם רק כי בקבוק נקרא על שם הקול המשמיע כששופך המים או היין מפיו שעושה בק-בק, ובכל זאת תלה בשם זה ירמיהו הנביא פעולת הבקיקה הגם כי אין לה בתוצאות השם שרש וענף, ודוגמת זה מצינו בעמוס (ח') שראה כלוב קיץ ומה ענין קיץ לקץ ? ובכל זאת עשה ממנו רמז ודוגמא ומשל לביאת הקץ המיועד באומרו מה אתה רואה עמוס ? וכו', בא הקץ וכו' הרי שתלה הקץ בקיץ. — ובאמת משונה ביאה זו מהבקבוק שהרי קיץ קרוב ונראה שנראה על שם הקץ כי הוא קץ השנה וסופה ובהפך חרף ענינו תחלה לשון בימי חרפי, (ועיין מ"ש בס' טעם לש"ד על דבר התחלת השנה בתשרי) ודומה לזה הוא המקל שקד שראה ירמיהו ובא עליו הביאור כי שוקד אני על דברי לעשותו, הרי שתלה השקידה והמהירות ברמז גשמי בפרי השקדים כמו שתלו רבותינו כל הרמזים הנזכרים בקרא ותמרי וכו' וכו' וגם פה לא סר הנביא מעיקר שם שקד כמו שלא סר בכלוב קיץ כי קרוב מאד שנקראו שקדים בשם זה כי באמת ממהרים הם לחנוט יותר משאר פירות, ונמצא כי ענין המהירות כמוס בפנימיות שם זה לא יסור ממנו.

ובכל אלה וכיוצא באלה, גם נביאינו גם חכמינו לא זזו ממנהגי מצרים וזה לעד כי אין זה חדוש אצלם רק מבית אמם למדוהו ומחדר הורתם וחוט אחד מתוח והולך ממשה רבינו עד התלמוד, וזה כי ידענו מכתיבת מצרים הקדמונית המחוברת מצורות ב"ח וצמחים וכו' וכו' הנקראת Hierogliphique שהיו מציירים ד"מ דמות עין להורות על המעשה והפעולה, ולמה? בעבור כי עין בלשון מצרי נקרא lri ירי והוא דומה במבטא לפעולה הנקראת בלשונם Eire או lri. ln vero gli egizj usarono porre per esempio un occhio per indicare il verho FARE perche l' occhio nel dialetto sacro chiamato iri e simile nel suono ad EIRE od IRI fare. (Catal. illust. dei Monum. egiz. del Museo di Torino. p. 19). הביטה וראה כי קרה בל' מצרי הפך מה שקרה בל' ערבי ביחס אל העברי, כי בערבי נשאר פעל קאל (אמר) משם קול (הוצאת הדבור) מה שאין כן בל"הק ובמצרי נשאר השם ירי (עין) על שם פעולת הראייה מה שאין כן בל"הק שאומרים עין (ואם מצאנו עויין הוא לכוונה פרטית) ולו זכרו הכותבים האלה כל הדוגמאות שהבאנו מן הנביאים ומן החכמים היתה האמונה הזאת מתקיימת בידם ביתר שאת, והרי זה אחד מהמקומות שהתנ"ך בא ללמוד ונמצא מלמד — וכן מצאתי כתוב שדמו היונים את הנפש לתולעת הפורחת הנק' פ' ארפ' אללא לא בעבור איזה התיחשות ודמיון שיהיה בינותם, אלא מצד השם בלבד כי שניהם נקראים פסיקי Oreurti Catal. illust. Torino. vol. l. p. 23. ולא כן אנכי עמדי כי הרבה יותר מדאי יש ביניהם קשר והתיחשות גדול כאשר יבין המבין, ודאנטי המשורר הגדול האיטלקי קרא את הנפש Angelica farfalla ודרך כלל כתב החוקר שזכרנו Orcurti במחברתו הנזכרת כי בשתים ישמשו הסימנים הללו בארץ מצרים הא' בדמיון המבטא (ד"מ העין שנקרא lri לרמוז על הפעולה Eiri) — והב' הדמיון במדות ובתארים, ד"מ מקל שקד להורות על המהירות והשקידה, וזה מב' בחינות, מצד המבטא השוה בשניהם וגם מצד המהירות שממהרים השקדים לחנוט קודם כל הפירות וז"ל lo non ignoro ehe molti derivano i simboli dalla somiglianza dei suoni. Ma questo modo di spiegare i simboli non e generale e non esclude il concetto nascosto nella somiglianza delle imagini tanto piu che la medesimezza di suono non potrebhe spiegarsi senza un comune concetto. Catal. illust. vol. ll. p. 9. ויפה אמר שהשקד לא נקרא שקד אלא מסבת מהירותו, והקיץ לא נקרא קיץ אלא מפני שהיא קץ השנה. אלא שעדיין יד החולק נטויה לטעון שמא הדבר להפך — והאמת שלא כל השמות שוים, יש מהם שנגזרו מתאריהם וטבעיהם ויש שהתאר נגזר מהם.]

וכפר בעדו ובעד ביתו. חכמינו העתיקו שלא יהיה לכ"ג ביו"הכ רק אשה אחת בלבד ודע ש סוידא Suida יזכור שמנימוסי מצרים שלמדם אירמיס היה איסור נשואי שתי נשים וריודורו Diodoro הוסיף שלא היתה תורה זו נוהגת כ"א בכהנים בלבד עיין Sharon Turner Ist.sac.del Mondo Vol.IV.227.

וגורל אחד לעזאזל. האמת הגמור שעזאזל שם מלאך רע ואלו היה בזה ספק לא הודה הח' שד"ל וכתב נראין דברי האומרים שעזאזל שם מלאך רע — אלא שאחר הודאה זו חתר למצוא הפתח לבלתי הוציא ממנה התולדות הראויות והתחיל מוחק וגורד בה עד בלתי השאיר לה שריד, וכתב שנשאר שם זה אצל ישראל להורות על הרע גרידא אחר שהיה אצל קצת האומות שם מלאך רע, ועל זה אני קורא שיבקש לו אוהבו שיאמין בו, כי מי יתן ונדע איך לא מצאנו עזאזל להורות על הרע רק בענין השעיר הנשלח למדבר והוא הפך השעיר האחר הנקרב לשם שמים — ואיך בדבר זה בלבד תפס מרע"ה לשון מורגל אצל האומות לכוונה אחרת — ואיך לא חשש ליתן מכשול בדרך עמו — והאמת אצלי ששעיר עזאזל הוא קרבן טהור נעשה במצות השם ולשם השם, לכתות הדין — ופטר חמור הוא הופכו רצוני לומר קרבן טמא לכח הטהרה והקדושה אם בפדיונו כמ"ש ופטר חמור תפדה בשה, ואם בעריפתו לשם ה' — ואל תתמה על העריפה תחת השחיטה, שמצינו מפורש בקרבנות העוף העריפה עצמה במקדש ה' והיא המליקה — וכן עגלה ערופה שאין ספק היותה באה לכפרה כמ"ש כפר לעמך ישראל, ובדברי חז"ל גלוי ומפורסם שכל מעשיה לכפרה הם באים — וראיתי כן תמהתי להרב נה"ו בפירושו לספר ויקרא שמדרכו לכוון פירושיו אל האמת, ופה הביא עצות מרחוק לפרש שם עזאזל באופן זר ומוזר מאד שפירש עז אזל מורכב מן עזה וזל וביאורו רוח עזה מלשון רוח זל עפות, ובזה חדש לנו שהיה רוח גדולה וחזק דוחפת השעיר מעל ההר עד שנעשה איברים איברים, ואלה דברי רו'ח.

[השמטה: וגורל אחד לעזאזל. בכלל המודים שהוא שם מלאך הוא אהובינו החכם שלמה מונק מפאריס (Palestine. 93.) ועיין כל הכתוב בספר ומה שהוכחנו נגד פני החכם שד"ל, ומה יקרה הודאתו במקצת, ועתה רואה אני עוד ראיה אחרת שלא יתכן כדבריו שכת' שאין עזאזל בפי העברים רק שם רע גרידא, שהרי הוא אומר ונתן הכהן על שני השעירים גורלות גורל אחד לה' וגורל אחד לעזאזל, ואלו כדבריו, בטולים הרבה ימשכו מזה א' שלא היה בכתוב התנגדות נגד הכוונה הנראית בעליל, ב' לא יתבאר לנו טעם למה השעיר הא' נקרב על מזבח ה', והב' משולח במדבר, ג' לא היתה הבנה למליצה אחרת נכבדת מאד והוא אומרו לשלח אותו לעזאזל המדברה ואלו עזאזל כמו רע או רעה, לא יאמרו בעברי לשלח לרע כמו שלא יאמרו לשלח לטוב, וביותר המדברה, רק האמת כי עזאזל הוא רע והוא מלאך רע, ופועל הרעות והוא שולט במדבר כדעת כל הקדמונים (וזה טעם מזיקים דשכיחי בחורבא וכו' בדברי רז"ל והכל הולך אל מקום א') וזו כוונת רז"ל כשדרשו ראו כי רעה נגד פניכם, כוכב יש ששמו רעה שהוא עתיד לכלותם במדבר ואולי דעתם כי אלהי ישראל היה בעיניהם פועל הרעות כי הוא המיסר ומעניש אותם והוא הנקרא אצלם טיפון והוא השולט במדבר לדעת המצריים, וכבר היה מי שכתב כי משה הוא טיפון המצרי — ולכי דייקת שפיר דא ודא אחת היא וע"ד זה פירשו למה יאמרו מצרים לאמר ברעה הוציאם להרוג אותם בהרים וגו' ומה שדברו סרה על ה' לאמר כי הוא פועל הרע ככה ג"כ אמרו כתות כתות מראשוני הנוצרים ובראשם מארקיון Marcion וגיריה דיליה ואמרו כי התורה לרעתם של יש' נתנה, וכבר כתבתי במ"א שעליהם נתכוונו רבותינו כשאמרו שמא לרעתכם נתתי לכם המצות לא נתתי אלא לטובתכם שנבוכו בו המפרשים, ונלאו והלאו הדרשנים כלם, ואין לו פתרון רק במה שאמרנו היינו להוציא מלבם של המינים שבזמנם וקרוב הדבר מאד שגם ברייתא אחרת אל זה נשקפה והוא מאמר ר"ח בן עקשיא וגו' רצה הקב"ה לזכות את ישראל (ולא לחייב נגד סברת המינים) לפיכך הרבה להם וגו' ומה נכבד הפסוק שמזכיר לראיה ה' חפץ למען צדקו וגו' כי הצדקה Justification היתה בפי הנוצרים דבר הפכי אל התורה ואמרו שאינה נשגת בתורת האיברים Loi רק האמונה הלביית FOI ובא ר"ח ואמר שהצדקה נשגת בתורה ובמצות דוקא כמ"ש ה' חפץ למען צדקו יגדיל וגו'. — נשוב אל ענין עזאזל ונאמר כי מצינו עבודה כיוצא בה בשני צפורי מצורע שאחד מהם נקרב בבית המקדש ואחד משולח על פני השדה. — והענין מוכיח על עצמו, כי שלוח הצפור על פני השדה הוא מעין שלוח השעיר למדבר הגם שלא נזכר שם עזאזל, מכל מקים הכוונה אחת היא, ומצאתי קדמון שקדמני והציץ בין חרכי הכתיב שם עזאזל גם שלא נכתב כי בדין הוא שיכתב, והיא בעל מבחר המאמרים (ד' ליוורנו) שכתב והמשולחת היא החיונית בעלת הכעס והגאוה וכן ראיי לה לשולחה לעזאזל המדברה.

ואם עזאזל שם מלאך רע, מצאנו אם כן שמות המלאכים מבצבצים ועולים מזמן משה והכל בסדר המדרגה פרסום אחר פרסום הא כיצד? בתחלה לא נתגלה רק מציאיהם וזה בזמן האבות, וגם שמץ משירותם ומפעולותם תחת ממשלת ההשגחה העליונית, בא משה והתחלני לשמוע ממנו שם עזאזל שם מלאך רע. — אחר כך בזמן השופטים היו ב"א נכספים לדעת שמות המלאכים ונעלמים מהם כמנוח ששאל למלאך מה שמך כי יביא דברך וכבדנוך, וזו כעין שאלתו של יעקב למלאך הגידה נא שמך ובאה התשובה דומה בכל חלקיה לתשובתי של המלאך למנוח למה זה תשאל לשמי אלא שכותב ס' שופטים הוסיף מה שלא הוסיף משה בתורה באומרו והוא פלאי, בא ישעיה וגלה טפח אחר ואמר הן אראלם צעקו חוצה מלאכי שלום מר יבכיון, וראה השרפים שלא נודעו בשמם הזה עד הנה, חוץ משרף שעשה משה שהיא כמו הכנה לשרפים של ישעיה (עיין אצלי פ' חוקת) והגיד לנו תארם ומספר וצורת כנפיהם, בא יחזקאל ופירש וביאר לנו דמותם ותבניתם ע"י משלים וצירות ב"ח נגה וחשמל וקשת שור נשר כרוב אדם — בא דניאל וגלה כל סתום ר"ל שנקבו בשמות אצלי המלאכים כמו גבריאל ומיכאל. — והרואה יראה שמה שבדניאל בפעל כבר הוא בכח במשה וישעיה ואין בין זה לזה אלא מה שיש בין חכמתם של ראשונים לשל האחרונים, האחת אוהבת הקצור וההסתר, והשנית הגלוי וההרחבה. — ועיין כל האמור ע"פ הנה אנכי יצאתי לשטן בספר ובההערות.

והנה בפ' בא אצל ופטר חמור תפדה בשה כתבתי ששני קרבנות נראים בתורתינו מקבילים זה לזה, הא' היא פדיון פטר חמור ועריפתו שהוא כדמות קרבן טמאה במקדש, והאחר היא העגלה הערופה בנחל שהיא כדמות קרבן מבהמה טהורה חוץ למקדש (ואולי הייתי יכול להוסיף פרה אדומה) ושעיר עזאזל הוא מזה המין האחרון ויותר מבואר כי הוא קרבן מבהמה טהורה חוץ למקדש לב"ח או מלאך רע כמאמרו ית' והוא עזאזל, והפכו פטר חמור נפדה או נערף לכבוד ה', ולמה חמור יותר מכל הבהמות? מהטעם עצמו שנשלח השעיר לעזאזל כי החמור היה צלם דמות תבניתו של אליל הרע בארץ מצרים הנקרא שֵׂט. 54. p. l. vol Torino Set. Rag. Catal Oreurti והוא היה הבהמה הטמאה בעצם (כמו שיאמרו המקובלים גם הם על קליפת החמור לא נופל דבר וזו ראיה שדעותיהם תוצאותם מרחם אמנו היא מצרים) עיין מה שכתבתי על פ' ואת בכור הבהמה הטמאה תפדה ושם מלאך הרע במצרים Set שׂט יקרבנו שיעור כמה פתחים להניח ידיעת שם זה שטן אצל קדמונונו יוצאי מצרים כמו שהארכנו בזה פ' בלק בספר ובהערות על פ' הנה אנכי יצאתי לשטן , והתיחס כוכב מורה רע לשר ושליט על ישראל לא בלבד מצאנוהו אצל המצרים הקדמונים כדעת רבותינו ז"ל, גם לא בלבד אצל כתות כתות של נוצרים קדמונים כמארקיון וחביריו האומרים כי אלהי התורה הוא פועל הרעות, אבל גם בדורות יותר מאוחרים היה מוסכם גם אצל פילוסופי ואצטגניני הגוים וגם אצל הישראלים כי שבתי Saturno הוא מזל של ישראל כמו שכתב ראב"ע בכמה מקומות מפירושו, ולדעתי אין מקור לדעת זו זולתי מה שהחלו לפרסם בענין זה המצרים תחלה ואח"כ הנוצרים, תדע שכן הוא שקודם מארקיון וגירי דיליה מצאנו כתוב בפעולות שלוחיהם הלא נשאתם את סיכות מלככם ואת כיון צלמכם ככב אלהיכם, והוא פסוק בתרי עשר, רק בפעולות השלוחים כתוב תחת ככב אלהיכם אלהיכם רמפ'אן, ולדעת Kirker OEdip. tom. l. p. 583. הוא שבתי בלשון קופטי, ולעילא מן הקופטים מצאנו רושם הנכר מב' שמות אלה כיון ורמפ'אן בכתיבות מצרים הקדמונים Orcurti Catal. illust. vol. ll. p. 40. 41. אלא שכון או כיון רומז לטבע בשלמותו בתערובת טוב ורע חיים ומות יחדיו, ורינפו Renpu לרע ולמות בלבד והחוקר הנזכר מוסיף שפעמים עשו משניהם אליל אחד להתדמותם, ובזה ביאר על נכון הכתוב שבעמוס, ואיך תחת כיון שכתוב בעברי תרגמו השבעים והנוצרים Remfan כי הוא הוא — ובכן מצאנו זכר בנביא מדרשתם רבותינו על פסוק ראו כי רעה נגד פניכם, אלא שפרעה כפי דרשת רבותינו הטיל מום בקדשי שמים ועשה הטוב רע, והנביא כנה לאלילים שעבדו ישראל במדבר בשם אליל הרע שבמצרים היינו כיון כפי העברים ורמפ' אן Remfan או ריפ'אן כפי השבעים והנוצרים — ואיני מחליט שיהיה כן, רק קרוב הדבר מאד שרבותינו שמעו קול הברה משם ראפאן או דינפו ואחר שמצאו בתורה שם רעה (בפ' ראו כי רעה נגד פניכם ברעה הוציאם להרוג וגו') תלו בו שם אליל הרע ריפאן להדמותו אליו קצת במבטא, וביותר כי רעה מורה בעצם על פעולתו וטבעו הרע של האליל ההוא וזה כדרך רבותינו ושאר מיסדי הלשונות שקרבו בשתי ידים מלות נכריות ובשנוי מועט הקנו להם צורה חדשה כאלו הם גזורים משרשי לשונם, עיין מה שהעירותי בזה בכמה מקומית וכבר נודע מהמנהג הזה אצל סופרי היונים כשנשתמשו במלות פרסיות או סוריות — ודע שמשוררי רומי הקדמונים כיווינאל Juvenal אוראס Horate וחביריהם שחקו על היהודים ועל שביתתם ביום השביעי במליצית שיורו כי היום הוא יום צרה ומצוקה יום בכי ואנקה, על היהודים שיושבים דוממים ועצבים, ונלאו מפרשי דבריהם למצוא הפתח מה החלום הזה אשר חלמו, ולדעתי אין להם פתרון זולת מה שאמרנו והוא כי להיות שבתי שולט ביום ההוא וברע הוא, על כן ייחסו אל השובתים ביום ההוא פעולות כיוצא בו- ומצאנו רמז גדול כי לדעת המצרים היה אלהי ישראל אל הרע, (ומהם פסתה המספחת אצל הבאים אחריהם) והוא שעד המשפחה הי"ט היה שׂט או טיפון לכבוד ולתפארת בעיני כל מצרים, והיו עובדים אותו עבודה ראויה לאל קדוש וטהור, רק אחריה מצאנו המצבות שהוקמו בימי אלה המלכים בכשיל וכלפות הלומי כל זכר ותאר שיזכיר לשבח שט או טיפון בכתיבותיהם או צורותיהם Oreurti Catal. illust. vol. l. p. 45. ואחרי הדברים והאמת האלה מה יקרו בעיני דברי היפ"מ (סוטה) שכתב "וי"א שזה היה דעת המצרים שהש"ית פועל הרעות בעצם, וז"א פרעה ראו כי רעה נגד פניכם".]

אל ארץ גזרה. עיין מה שכתבתי ע"פ וגורל אחד לעזאזל ומהראיות שיוכיחו כדברנו היותו נשלח לארץ גזרה — או למדבר, מקום אשר כדברי הנביאים וכדברי הקדמונים כלם היה משכן השדים ורוחות רעות, ולא אחשוך מהקורא דברים יקרים יוצאים מפי הפילוסוף הנשגב Gioberti Filos.della Rivelaz.p.581. ז"ל מעזאזל עד אשמדאי (ס' טוביה, א' ג') עד השדים שגירש הנוצרי, המדבר הוא מקום משכן הרוחות הרעות: דפוס (Typus) השטן הוא האדם השחור הנחשב אצל בני איוורופא יושב המדבר — וכן בפרס ובהודו, הרוחות הרעות היו השחורים היושבים ראשונה במקומות ההנה — המלאך הנראה לטוביה אסר אותו במדבר מצרים, אל המדבר יכנו דברי המשורר (מז'.5.6) (כאן נתחלף לו לפילוסוף צהרים בדרום וההעתקה הרומיית הטעתו) השטן הוליך הנוצרי למדבר, והשטן היוצא מבני אדם בורח למדבר למצוא שם מנוחה. (מתי י"ג מ"ג) על כן השטן יאמר עליו שיושב במדבר אם להיות המדבר מקום חורב שממה — ואם להיות שהתחלת הצטיירות השטן לב"א היה על ידי זכרון בני חם השחורים, שהיתה דירתם במדבר — כי בני חם הם הם דפוס הענקים והשטנים — המדבר הוא מכל העולם הוא לבדו המחוז אשר לא חלק לו ה' מכבודו ומאור השכל על כן המדבר הגדול שבכלם הוא בארץ אפריקא — ובעבור שהשטן הוא כח אשר מתגבר בו ההדמות אל היש mimesi (מה נפלאו בזה דברי חכמי הקבלה האומרים כקוף בפני אדם) לא חלק מהיש עצמו metexis על כן יאות לו המדבר, ונוכל לציירו בערער במדבר eremita ע"כ, ועיין מה שכתבתי ע"פ לא תלין נבלתו וגו' וכוון דבריו לדברינו.