אליהו רבא על משנה נגעים ב

בגרמוני. זה איש מבני גומר כדאמרינן ביומא גומר זה גרממיא וגרסינן גרמניא וכ"ה בילקוט. והוא שבני נח דרים בג' רוחות העולם שם במזרח יפת בצפון חם בדרום ומפני שהחמה בדרום נמוך הוא מאד בני אדם הדרים שם שחורים וכוש הוא מבני חם ודר בסוף דרום הלכך הם שחורים ביותר מחמת השמש ובני יפת הם דרים בצפון ורחוקים הם מהשמש הלכך הם לבנים וגומר דר בסוף צפון הלכך הם לבנים ביותר. ובכושי שהוא שחור ביותר כהה נראית עזה ובגרמוני שהוא לבן ביותר עזה נראית כהה. והני תנאי בהא קמיפלגי כתוב אחד אומר בעור בשרו וכתוב אחד אומר בעור הבשר תנא קמא דריש לקרא דבעור בשרו דבתר בשרו של נראה אזלינן ובגרמוני עזה נראית כהה להקל ופוטרין אותו ובכושי כהה נראית עזה ומסגירין אותו להחמיר. ור' ישמעאל ור' עקיבא וחכמים דרשי לקרא דבעור הבשר דבתר בשרו של בינוני אזלינן ובמה שמיטהר אחד מיטהרין כולן ובמה שמיטמא הא' מיטמאין כולן אלא ר' ישמעאל סבר דמקיפין אל הנגע מבחוץ עץ אשכרוע שהוא מראה בינוני ור"ע סבר מקיפין בסם בינוני מבחוץ. וחכמים סברי מקיפין את הנגע מבחוץ באדם בינוני. ור' יהודה דריש לתרתי קראי להקל. בגרמוני בעור בשרו להקל בכושי בעור הבשר של בינוני להקל:

בשלש כו'. לאו בתחלת שלש קאמר דא"כ בשבע נמי בתחלת שבע ובתחלת שבע צהרים הוא. אלא ה"ק בסוף שלש וכל ארבע ועד סוף חמש שהוא שתי שעות לפני צהרים ובשבע בסוף שבע וכל שמנה עד סוף תשע שהוא שתי שעות לאחר צהרים. רי"א בארבע בסוף ארבע עד סוף חמש שהוא שעה לפני צהרים ובשמנה בסוף שמנה עד סוף תשע שהוא שעה לאחר צהרים ופליג אדר"מ דאמר שתי שעות לפני צהרים ושתי שעות לאחר צהרים ואיהו סבר שעה אח' לפני צהרים ושעה א' לאחר צהרים. ולא קאמר בסוף שבע שהוא שעה אחת לאחר צהרים כדקאמר בסוף חמש שהוא שעה א' לפני צהרים דס"ל לר' יהודה תגבורת הצהרים מתאחר עד שתי שעות מפני שבצהרים החמה מאירה מאד ואינו ניכר ירידתה עד לאחר שתי שעות:

שנאמר לכל מראה עיני הכהן. ואי כתיב לכל עיני הכהן הוה שמעינן פרט לסומא באחד מעיניו השתא דכתיב לכל מראה עיני הכהן ש"מ תרתי סומא באחד מעיניו וכהה מאור עיניו:

בית אפל אין פותחין לו כו'. והוא שאין לו חלונות כלל אבל אם יש לו חלונות ומגופות פותחין כדתניא בתוספתא בית אפל וחלונותיו מגופות פותחין לאותן חלונות ורואין את נגעו:

כאורגת בעומדין לשחי ליד הימנית. וס"ל בין ליד ימנית ובין ליד שמאלית משערינן להו כאורגת ביד הימנית:

רבי יהודה אומר כטוה לפשתן לשמאלית. וס"ל לשתי הידים משערינן כטוה בשמאלית ולא גרסינן אף. וכדתניא בתוספתא אמר רבי נראין דר"מ בימין ודר"י בשמאל מדקאמר נראין מכלל דפליגי וקסבר ר"מ בשמאל נמי משערינן באורגת בימנית ור' יהודה סבר בימין נמי משערין כטוה בשמאלית ואסר רבי וקאמר נראין דברי ר"מ בימין ודר"י בשמאל:

כשם שנראה לנגעו כן הוא נראה לתגלחתו. ולא בבית הסתרים ופריש בתוספתא שנאמר וגלח את כל שערו ונאמר את גבות עיניו מה גבות עיניו בנראה ולא בבית הסתרים אף כל שערו בנראה ולא בבית הסתרים:

כל הנגעים כו'. כל ההלכות שבתורה אדם מורה לעצמו חוץ משלשה אלו נגעים ונדרים ובכורות שתלוין במאמר פה. נגעים שיאמר הכהן טמא או טהור נדרים שיאמר החכם מותר ובכורות שיאמר היחיד מומחה או שלשה הדיוטות כשר:

ר"י אומר אף לא נדרי אשתו. תניא בתוספתא וחכמים מתירין ואצ"ל הנדרים שבינו לבינה והלא הבעל מיפר אותן אלא אף שבינה לבין אחרים. ורואה את קדשיו ומעשרותיו ונשאל על הטהרות ועל הטומאות של עצמו: