אלה המצות לה

וידוע הוא כי לא היה בעולם אדם שהשיג לדעת כל החכמה עד סופה. ואפי' על רבן של כל הנביאים נאמר ששער החמשים נעלמה ממנו. וכן הגדול שבחכמים ובמלכים הודה ולא בוש. באומרו אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני. ואין חכם כבעל הנסיון כמוהו. שראה שבדברים שנתגלו טעמן. הוא עם כל חכמת אלהיו שהיתה בקרבו נכשל בהם. והמלך החסיד אביו אמר כל אדם כוזב. הכל לתכלית שאל יתהלל חכם בחכמתו וידע נא שיש גבוה מעל גבוה שומר. הוא הי"ת שהוא מקור החכמה והדעת והתבונה. והעושר והכבוד מלפניו וכי הוא מושל בכל ואין זולתו שלם בשום דבר מהדברים. ולכן לא נפלאת היא ולא רחוקה כאשר המצא ימצא. לאחד מגדולי ישראל איזה טעות ושגיאה. ולכן סמכתי על הרמב"ם ז"ל. כאשר כדאי הוא לסמוך עליו. ואף שלא בשעת הדחק. ובתחלת התחלת סדר המצות והדפסתם. לא היה בדעתי אלא לתפוס לשון המקרא לחוד. למען יהיה נקל לקרות אותם בכל יום פעם אחת לקיים מ"ש לא ימוש ספר התורה הזה מפיך. והגית בו יומם ולילה. אמנם אח"כ מיראי ה' וחושבי שמו עוררוני ונתעוררתי להיות מלקט בעומרי ספרי רז"ל כמלקט שבלים. יוצא מענין לענין לפעמים באתי בדרך ארוכה וקצרה ופעמים בדרך קצרה וארוכה הכל לפי השעה שעת הפנאי שהיתה לפני. ועם היות כי באתר דדהבא שריא ספסיתא לא אדכר קמיה. וכבר קדמוני כמה אנשים חשובים שבמקרא בתועלת הנמצא במלאכה זו. עכ"ז אקוה דבאפרקשת' דענייא דכוותי לזמנין תשכח מרגניתא. ועל הרוב השגחתי כדי לעורר את לב היראים אשר יטו אזנם למוסר בטעם לשבח שארז"ל. היות המ"ע. כנגד מספר כל איברים שבאדם זכר לדבר. שכל אבר ואבר אומר לו עשה בי מצוה. והיות מצות ל"ת כנגד מספר ימי השנה אשר בא הרמז עליהם שבכל יום ויום אומר לו לאדם. אל תעשה בי עבירה ומכח הלימוד יזכור כל אחד ואחד בפה. ואל ישכח בלב כי מציון הלז תצא תור"ה דבגמטריא הכי הוו. יחד אנכי ולא יהיה לך. כי הוא הדבר אשר דבר ה'. ושתים זו שמענו ועשינו להחיותינו כיום הזה

וכבר נמנו וגמרו גדול תלמוד שמביא לידי מעשה ונמצאו שניהם בידו. וכמ"ש בפ"ק דע"ז ע"פ כי אם בתורת ה' חפצו. והדר בתורתו. ואמר רבא לגרס אניש והדר לסבר. ואע"ג דמשתכח