אלה המצות רצא

המקרא בניקודותיה וטעמיה כי הם עיקרי התורה עד שמרוב מעלתה לא ניתנו להכתב בס"ת. והכל מאת ה' מן השמים כי רצה הקב"ה לזכות את ישראל עד"ש שגגת הרופא כוונת הבורא. וכאשר הוא היודע בנצחיות תורתו אשר נתן לנו כי הדבר תלוי בו ומלחמה לה' בעמלק ועל ידו ית' דוקא יהיה אחריתו להכרית. והוא אשר יכרת מארץ זכרם נסתבבו הדברים בימי שאול ויואב לבוא לידי טעות שמענה וד"ל)

תרה (ל"ת שסב) שלא נשכח מה שעשה והרע לנו זרע עמלק בצאתינו מ"מ שנאמר לא תשכח. ולפי שאותו עזות מצח שהתריס לא כנגדינו לבד היה אלא כנגד אדון כל הארץ יתברך שמו אשר הוציאנו בעצם היום וביד רמה וזרוע הנטויה לעיני כל עמים אשר שמעו רגזו וחלו מפנינו. והוא היה הכלב הראשון שנתגרה בנו כמ"ד ראשית גוים עמלק. וכמו המשל שהמשילו רז"ל ליורה רותחת שאין כל בריה יכולה לירד לתוכה, ובא אחד וקפץ לתוכה אע"פ שנכוה הקר אותה לאחרים כך היה הכלב הע"ז הזה אשר היה נוקם ונוטר. ורצה להיות שומר צואת אבותיו שכשיעקב ובניו יהיו פורעים החילוף כתב שהיה על אברהם ממאמרו יתברך כי גר יהיה זרעך וגו' שיהיו נוקמים מזרעו של יעקב קנית הבכורה וזכיית הברכות אשר זכה במה שהיה שלו על פי ה' לכך חרה לאבינו שבשמים וגם הוא יתברך צוה לנו בעשין ולאוין על מעשיו הרעים שהם נגד ה' תמיד לראות דבר מי יקום. צואתו של עשו. או צואתו ית' ורצונו כי אהב את יעקב וגו')

תבא

יש בה ששה מצות ג' עשין ושלשה לאוין

תרו (עשה רמד) להתחיל בשבח סיפור טובותיו ית' עם אבינו יעקב כשנביא הבכורים למקדש והם הפסוקים הללו שנאמרו בפרשה שנאמר וענית ואמרת לפני ה' אלהיך וגו'. ולסיים בגנאי עבודת המצריים ועם היות כי רבת צררונו מנעורינו גם לא יכלו לנו כי ה' היה לנו ומידם הצילנו. וזאת המצוה נקראת בלשון רז"ל מקרא בכורים שנצטווינו בהבאתם במצ"א ופה נצטווינו בקריאת הכתובים הללו ככתבם וכלשונם בלשון הקדש כמ"ש וענו הלוים ואמרו מה להלן