עץ הדר עו

והר"ן לטעמי' דס"ל בנדרים (מ"ב א') דבפנימיות הסברא דמין במינו לא בטל כו"ע מודו אלא דפליגי מהו נקרא מין במינו, אם מצד האיסור וההיתר או מצד החומר בעצם. א"כ בנ"ד שאנו מדברים ביסוד הענין ע"ד הכחות שיבטלו זה את זה אליבא דכו"ע אזלי' בתר ענינם מצד הדין שיש בזה כח היתר ובזה כח איסור בזה כח פסלות ובזה כח כשרות, אלא דבאמת זה החילוק של מין בשא"מ שלא יועיל זהו רק לרבנן דס"ל דאזלי' נמי בתר החומר, אבל במין במינו מצד החומר ג"כ קיימת היא הסברא דהביטול ע"י מה שלא יהי' אפשר להיות כמותו, ומניעת הביטול ע"י מה שאפשר להיות כמותו אליבא דכו"ע, ובעניני כחות כנ"ד י"ל דכו"ע מודו דאין מעכב כלל ענין החומרי דלאו בביטול חימר ועץ עסקינן אלא בביטול כח הצמיחה שהוא צורה רוחנית, ע"כ תלוי בענין הצורה, ולמ"ד שהוא כלאים לבד מה שישנם כל אלה דרכי הביטול שביארתי שהם אפשרים להאמר כאן אליבא דכו"ע אפי' במין בשא"מ, נוסף לזה ג"כ פסולו של הלבוש דהירושלמי דסוטה מסייע לי': ע"כ מה מאד ראוי לכל חרד לדבר ד' להיות זוכה ומזכה לתור דוקא אחר אתרוגים שהם מושגחים, שלא יהי' בהם הרכבה, מה שא"א כ"א בהשגחה שיהי' לכה"פ מרתתי לזייף, וזה א"א בימינו כ"א ע"י אחינו ב"י העובדים על אדמת ארצנו הקדושה תובב"א

לב) והנה כל עיקר דברינו מה שכתבתי לעיל דדברי הירושלמי שאמרו דפירות עבירה הוא פשוט דאינו חוזר ע"י מעורכי המלחמה עד דהוקשה לו ל"ל למתני' לאשמעינן עד דמוכרח לאוקמי באופן של היתר ומ"מ אינו חוזר דממה דפשיטא להירושלמי דבר זה עד שאפילו המשנה לא רצה לאוקמי בזה, משום דאין זה חידוש כלל, וכש"כ שאין צריך ע"ז קרא דאינו חוזר מזה מוכח דפשוט להירושלמי דפירות שנולדו בעבירה א"א שיעשה בהם מצוה, ויהי' עולים לקדושה של הלולים לד', וירושלמי דפאה (פ"ז הלכה ה') מסייע לזה דאמר על נטע רבעי קדושתה מאיליו למדו קודש הלולים, הרי הוא כקודש שקורים עליו את ההלל, וקודש שקורים עליו את ההלל א"א כלל שיהי' ע"י פירות עבירה, דאין זה הילול לד'. ובזה מתחזק הדבר יותר דה"ה כל מה שקורים עליו את ההלל, יהי' כמו נטע רבעי דאי אפשר שיהי' מפירות עבירה, קורין עליו את לאו דבר פשוט הוא שהרי רק דעת בה"ג המצות שלו) דקריאת הלל היא בכלל תרי"ג מצות, והיא מ"ע מה"ת, והרמב"ם השיג על זה בתוקף גדול בספר המצות. ובאמת סוגיא דתענית (כ"ח ב') דאמר רבא זאת אומרת הילולא דבראש ירחא לאו דאורייתא מסייע מפורש לדעת בה"ג והראב"ד בהשגות (בהלכות חנוכה פ"ג הלכה וי"ו) על מה שכתב הרמב"ם (שם): ולא „הלל של חנוכה לבד הוא שמדברי סופרים אלא קריאת ההלל לעולם מדברי סופרים, בכל הימים שגומרים בהם את ההלל“ כתב: „ויש בהם עשה מדברי קבלה, השיר הזה יהי' לכם.“ והיינו מערכין (יו"ד א') דגמרי' מהאי קרא גופי' דהשיר הזה יהי' לכם כליל