עץ הדר כב

ורמב"ם (פ"ה דכלאים הלכה כ') א"כ אם הי' הירק מתחזק כמו האילן יהי' לו דין אילן ויהי' נוהג בו ערלה כשיוציא פירות, א"כ דמי הוא ממש לילדה בילדה של סייג וקורות דלא בטלה משום דכיון דאי ממלך עלה מיחייבא וכדאמרי' בסוגיא דסוטה (שם). וע"פ באור הר"ן (דפ' כל הצלמים בסוגיא דזוז"ג המובא לקמן) הוא מטעם שנעשה עי"ז ראוי להיות כמותו ממש, והה"ד בראוי לזה מצד הטבע שהוא יותר קרוב לענין הראוי דנבילה להיות כשחוטה ע"י מה דמסרחא, דסוגיא דמנחות (כ"ג א) דמטא לה הר"ן (שם) בנ"ד. אבל לשני אילנות שוים ממש לא ידענו מזה שום ראי' להוציא מידי הדבר הפשוט שעיקר האילן הוא השורש מצד עצמותו. ומצינו שיש חילוק בין ירק לאילן לענין עציץ שאינו נקוב, דבאילן שכחו יפה א"צ עציץ נקוב כרמב"ם (פ"י דה' מע"ש ונט"ר הלכה ח'). וה"נ אין ראי' ממנו לענין מה שאינו בטל לגבי הירק

ח) ובאמת כל אריכות הפלפולים אינם כ"כ לצורך, דמידי ספיקא א"א לאפוקי כלל, דמ"מ יש כאן תערובות שני כחות, של עיקר ושל ענף, ולא עדיף מכוי שלא הכריעו בו חכמים אם הוא חיה או בהמה, או מאנדרוגינוס שלא הכריעו בו חכמים אם הוא זכר או נקבה, וה"ה כ"ד ספק שמצד חידוש הטבע שאין לנו ע"ז קבלה ברורה מרבותינו הקדמונים ומעתה חכמי המשנה ז"ל לא הכריעו על דבר מסופק לאיזה צד לנטות אחריו כשהורכב משני כחות, ואיך נבוא אנן ונכריע, מכח דקדוקי ראיות, שבודאי שערי דיחוים לא ננעלו לפניהם. א"כ ודאי ספיקא הוי, חדא. די"ל שהעיקר הוא הגובר, וכמו שנראה מכ"מ, וזאת היא הסברא היותר מוסכמת. ואפי' את"ל שאין העיקר גובר, שמא זה התערובות יוצא ממנו ענין אחר שאינו לא אתרוג ולא לימון, כמו כוי שאנו מחמירים בו ג"כ שמא אינו לא חיה ולא בהמה, וזה לא יוכל שום אדם להכחיש שפועל כאן ג"כ השורש של הלימון, א"כ ודאי אם יש מקום לומר שיוצאין בזה הוא רק בשעת הדחק גדול, כשא"א בענין אחר, דאולי יותר עדיף עכ"פ לצאת בספק מצוה כה"ג מלבטלה לגמרי, אבל כשיש להשיג אתרוגים ברורים פשיטא דחיוב גדול רמי' להדר אחריהם

ובאמת הננו רואים בנ"ד שמה שגרם להרפות את הידים ולסמוך להקל בזה, הוא מה שראו שיש מהמדברים בענין המורכב, בקשו להם טעמים רחוקים מהפשוט לחזק את האיסור ולעשותו לאיסור ודאי, ע"כ מצאו ידיהם של כמה מבעלי תריסין לפלפל ולבטל קצת מהראיות, ומי שרוצה למיזל בתר קולא מוצא הוא סמך לדבריו, ובודאי היתה כונתם ז"ל רצויה לחזק את האיסור ולהקים את המצוה כמאמרה. אבל עתה ראוי לפרסם את היסודות הפשוטים שעליהם אין מה לגמגם כלל. וזהו מה שיותר פשוט הוא למיזל בתר עיקרו ככל דבר של יניקה כמש"כ ואות ג') ואפי' אם נאמר שיש כאן ביחש לשאלת המין ענינים אחרים שגורמים לחלק בין הנושאים אין לנו עליהם הוכחות גמורות, ולא נוכל בשום אופן להחליט לדבר ודאי, בדבר שכיוצא בו לא החליטו חז"ל ונשארו בספק. ומאחר דהראשונים אסתפקו להו אנן ודאי נעביד לחומרא (כברכות נ"א א') ומאין