עץ הדר כ

אפשר לשמור מכל החששות של הרכבה, בין בעת הנטיעה ובין אח"כ במשך הזמן שמרכיבים שירכיבו דוקא מאתרוג על אתרוג, כמו שהיו נוהגים מאז בדקלים כמבואר בדברי רז"ל (בפ' מקום שנהגו נ"ו א') ובמדרש איכה (פ"א סי' ל"א) ועיי' בערוך ערך נסן שציין במת"כ (שם) וכדאמרינן בסוגיא דסוטה (מ"ג ב') בהרכבת היתר

ולברר הדבר, שפרי שיסוד שלה הוא מין אחר בעיקר שמ"מ תהי' בעצמה אותה הפרי ע"פ היחור העליון לענין מצוה שבתורה, דבר זה א"א בשו"א בעולם. ואדרבא הדברים מראין להיפך, שעיקר מהות הפרי ופנימיות שלה תלוי בתר העיקר והשורש שזהו יסוד הויית האילן, והענפים יונקים ממנו שהם פועלים על הדפוס החיצוני, ועל איזה מקרים של הפרי, אבל לא יוכלו ליתן את המהות והעצמיות. ומשו"ה בעניני יניקה אזלי' אליבא דכו"ע בתר עיקר, כמש"כ לעיל (אות ג') והוכחה זו הפשוטה והברורה המוטבעת בשכל הישר א"א שתזוז ממקומה אפי' אם ימצאו איזה ראיות ע"ד הפלפול לעומתה, לא יצא הדבר מכלל ספק הקרוב לודאי. וכן לענין דין כרם דבעינן שתים כנגד שתים ואם אינם מכוונים אינו כרם, העיקר תלוי בעיקר, אם העיקר מכוון והנוף אינו מכוון ה"ז כרם, הי' הנוף מכוון והעיקר אינו מכוון אינו כרם. (כרמב"ם פ"ז דכלאים ה"י) ועיי' ירושלמי (שם פ"ה סוף הי"א). וק"ו הדברים ומה התם דעיקר הענין הוא מראית עין של תבנית כרמים אזלינן בתר העיקר, או הכורת בלשון הירושלמי, ק"ו בענינים התלויים בטבע ויניקה דודאי הכל הולך אחר העיקר. ע"כ אין ספק שראוי ונכון לקחת דוקא מהאתרוגים שיש עליהם השגחה מבוררת, והם קודמים לשארי אתרוגים אפי' אותם שהם נראים מהודרים לעין הרואה יותר מהם, כי כל זה ההידור נמצא בהם מצד כח ההרכבה של המין הזר שיש בהם מהלימון ולא מהאתרוג, א"כ עכ"פ ההידור ודאי כמאן דליתא דמי, אפי' אם נדחוק לומר דעצם האתרוג עוד נשאר. אע"ג דמצינו הידור ג"כ בדברים שאינם שייכים לגוף המצוה כה"ג דגימוניות של זהב (סוכה ל"ז א'). אמנם מסתברא דבמידי שיש בו פסול בעצם, אפי' אם נדחוק למצוא היתר שהוא בטל וכיו"ב, דמ"מ א"ז ראוי להידור, זכר לדבר אפי' למ"ד טריפה משבחת מ"מ במידי דמטרפה בי' לא מסתברא (כחולין נ"ז ב')

ז) והנה עוד ראי' הביא הגאון מוהר"מ אלשיך ז"ל דאזלי' בתר העיקר מהא דסוטה (מ"ג ב') דילדה שסיבכה בזקנה בטלה, ש"מ שהעיקר הוא השורש, וה"נ בטל האתרוג המסובך בלימון והוי כולו לימון. וע"ז בנה הגאון בית אפרים ז"ל דיק, ממה שדקדק מלשון הגמ' דאמרי', (שם), אהא דשנינו בברייתא ולא חללו פרט למבריך ומרכיב והא אנן תנן אחד הנוטע, אחד המבריך ואחד המרכיב, ומשני כאן בהברכת היתר כאן בהברכת איסור, ופריך האי הברכת היתר ה"ד אילימא ילדה בילדה תפ"ל משום ילדה קמייתא, אלא ילדה בזקנה האר"א ילדה שסבכה בזקנה בטלה, והק' ע"ז הגאון הנ"ל למה לי' למפרך דוקא האי הרכבת היתר ה"ד, אפי' אם ניקום בהרכבת איסור מ"מ יש להקשות: ה"ד ילדה בילדה תפ"ל משום ילדה קמייתא, ואי ילדה בזקנה הא בטלה. וע"כ הוציא דל"א דבטל הילדה בזקנה