עץ הדר קיז

והשתא קימחא. עכ"פ ראינו דלגבי שינוי דמאיס לגבוה כיון שרק נתעברו לא חשוב שינוי. ומדסתם סתם עברו ולבסוף נרבעו, משמע אפי' תיכף לעיבור ואפי' לא הוכר הולד עדיין ג"כ אמרי' דמ"מ לא הוי שינוי לגבי גבוה וחשוב מעיקרא בהמה והשתא בהמה. ורק שינוי שעל ידי אדם כחיטים, ועשאן סולת, שלא הלך במהלך ההדרגה מאותה הצורה עצמה, כ"א פשט את צורתה הקודמת ע"י מעשה איש, שאין לומר שגם בתחילה הי' בכח החיטים בהכרח צורת הסולת, שהרי אפשר הי' שלא יטחן החיטים לעולם, אבל כאן כיון שצורתה הפנימית של הבהמה נמצא בתחילת העיבור מיד והוא הכרח שיצא אל אל הפועל במשך הזמן דממילא קא אתי ל"ח שינוי, עכ"פ חזינן דאפי' לא הוכר העובר דלענין קנין וקידושין חשיב לכו"ע עוד פחות מדבר שלא בא לעולם כקדושין (ס"ב ב') לענין שאין זה שינוי מהני, וכיון דלענין להעמיד ענין של פירות ערוגה בשוה עם הכרת העובר בעינן שם תנאים אחדים לכל מר כדאית לי', למר שחת ולמר אגם, א"כ לענין שינוי דגבוה, דל"ב כל הכרת העובר, מסתבר שהליח שבאילן גופו שיש בו כח הצמיחה כבר מוכן, „ועץ אשר זרעו בו למינהו“ העידה תורה, חשיב כבר שהוא בצורתו שכשיהי' האילן נושא פירותיו כיון שאין כאן שינוי בידי אדם לא חשיב שינוי לגבי גבוה, ומסתבר דכאן בענין מאיס לגבוה אנו עסוקין בכח הרוחני של הדבר שיש לו איזה אחיזה בגוף, כהא דשלהבת שאם הוא אחוזה בגחלת מועלים בה ונאסרת משום ע"ז (כביצה ל"ט א', עיין יו"ד סי' קמ"ב, בש"ך סק"י, וט"ז סק"ג וע"ז ל"ז א') לדברונא דמיא קא סגיד ומתסרי בשביל כך אפי' הני דלא הוו בשעת מעשה, וה"נ דלא חשיב שינוי אצל נעבד וה"ה לכל מאוס דגבוה שמדמינן לנעבד, וה"ה בארבעה מינים דמצוה. א"כ לא חשיב השינוי של הצמיחה שהוא עומד לכך שום שינוי לגבי גבוה, כיון שהוא דומה לעובר אלא די"ל דזהו אמנם השינוי שמטבע אבל השינוי הבא ע"י מעשה בנ"א ע"י ההרכבה הבלתי טבעית שאמרי' שכח האתרוג נצח את כח הלימון לגמרי ושינה אותו מכמו שהי' מוכשר ועומד ע"ז מקודם, וזה השינוי איננו עצם העבירה כמו שכתבנו מד' הירושלמי (כלאים הנ"ל) שעצם העבירה הוי' רק היניקה, י"ל דחשיבא שינוי לגבי גבוה. אלא דלכאורה א"א לומר כן כלל, שהרי העבירה כשם שנעשתה בלימון כך נעשתה באתרוג, ואיזה תועלת יש כשנשתוה הלימון לאתרוג, ולא דמי כלל לכל השינוים דחיטים ועשאן סולת דהתם בצירה החדשה לא נעשתה עבירה. אבל כאן כיון שאנו רואים שבעצם חידוש הפרי לא תשיב שינוי א"כ ג"כ מה שהאתרוג משנה את הלימון ג"כ לא מעלה ולא מוריד, שצורת האתרוג היא ג"כ ע"י ההרכבה דמאיסא לגבוה, ע"כ אין מקום לצידוד היתר זה כלל

ועוד דברים רבים ראויים לבא בענין זה. בביאור הלכה זו והענינים המסתעפים ממנה שרחבו ונסבו מאז, ולע"ע הנני מוכרח להפסיק הענין וצור ישראל ב"ה יזכנו עוד לדבר בזה דברי נגידים נגד מלכי רבנן לכבוד המצוה החביבה, ולכבוד ארה"ק ובנינה, כאשר נקוה בעזרתו ית' לימים הבעל"ט, ובדברינו המעטים יש בהם ג"כ לפע"ד איזה דברים של טעם הראויים להצטרף למה שנתברר מאז מכמה רבנן קדישי, דנקיטנא בשיפולי גלימייהו, המחזיקים בכל אומץ לעשות כתורה וכמצוה