עין יצחק חלק ב יז

ב"ה יום י"ד כסלו תרנ"א קאוונא. נשאלתי מאמעריקא ע"ד דיש שם כמה נשים יושבות עגונות עניות ושומרות הד"ת ושואלות המותר והאסור אשר מפני צדקתן יושבות עגונות מאיזה סיבה זה כשבעה שנים שנשברה האני' בלב ים שהי' בעליהן על האני' הזאת לא רחוק מהאמבורג והי' אנשים רובם א"י וגם יהודים במספר כמה מאות. וניצולו מהם איזה אנשים במספר קטן של שלשים או ארבעים הניכרים לנו. ומאלו האובדים נשארו נשים בלי פתרון אם מותרות או אסורות להנשא. שם האני' הי' ר דיצעמבערע כו'. זמן המעשה הי' בשנת תרמ"ג. ובחודש טבת. מאושר ומקויים ע"פ גב"ע כד"ת כי האנשים של הנשים הללו הי' על הספינה הזאת. הניצולים ניצולו במספר הנ"ל ע"י האני' הקטנה של הספינה אשר נודע בבירור גמור ע"פ גב"ע כי יותר מן הניצולים אשר הי' ידועים במספר לא הי'. ולא ירדו יותר להצלה מהספינה. הספינה נשברה רחוק מהאמבורג רק יום א' וירדה בתהום עם הרובא דרובא הנוסעים של כמה מאות. והמה הנטבעים הי' בתוך הספינה הוזים שוכבים על מטותיהם קודם אור הבוקר. אחר המעשה נשלחו ברי אמוראי המלומדים לשוט בתוך הים וירדו בתוך הספינה ומצאו אותם טבועים בכינוס גדול. ואי אפשר לצאת משם גם ע"י שטף המים שעבר עליהן בשום אופן. ונשאר לנו רק ספק א' שמא הי' בעת הטביעה על גבי הספינה וירדו בעצמם אל תוך המים שאין להם סוף. ואנו דנים אם יש לומר כאן ספק שמא הם הי' בתוך הספינה שאי אפשר לצאת משם לא בעצמם ולא ע"י המים. וגם אם הי' על גבי הספינה בעת המעשה הלא ירדו לתוך הים הגדול שאין עליהם רק חומרא של תקנת חז"ל על הנטבעים במים שאין להם סוף. ודמי להדין המובא בט"ז סי' י"ז ס"ק מ"ח והובא שם בב"ש ס"ק ק"ה דבספק אם הי' במים שיש להם סוף או אין להם סוף דאזלינן לקולא כמו כל ספק דרבנן כו' והאריך כת"ר בזה בדברים נכונים ובטוב טעם ובקש ממני להזדקק לזה ובאמת אין בכחי להזדקק לזה מחמת רוב חולשתי ד' ירחם. אך מחמת גודל הענין הנוגע לכמה עגונות ראיתי לבוא בקצרה וה' יהי' בעזרינו: ענף א א) תשובה ב"ה. ונקדים למה שכתבתי בספרי באר יצחק ח' אהע"ז סי' י"ח ענף י' בד"ה אך סברת הפי' שכתב דשאני כו'. והעליתי בעז"ה דהיכא דיש שני רובא לא חשו וראי' לזה מהא דיבמות (דף קכ"א) דמחילה של דגים לא שכיחא. וקשה הא חזינן דרבנן חשו אף למיעוט דמיעוטא במקום חשש איסור א"א כמו במשל"ס בשלמא לשיטת הר"י ביבמות (דף ל"ו). וכן התוס' בע"ז (דף מ') דבמשאל"ס הוי מיעוט המצוי. י"ל דמחילה של דגים הוי מיעוט שאינו מצוי אבל לשיטת התוס' בבכורות (דף כ') וקידושין (דף ל') דאף במיעוט שאינו מצוי החמירו חז"ל משום חומר א"א תקשה הכא. ובע"כ מוכח דשא"ה דאף אם הי' שכיח מחילה של דגים עכ"ז ההצלה ע"י מחילה לא שכיחא משום דיש לנו לומר דהנטבע מונח באחת מהמקומות האחרות שיש בנהר דהא המחילה של דגים הוי מיעוטא נגד שטח כל הנהר וכדאמרינן בזבחים (דף ע"ד) דאיסורא ברובא איתא משום דאמרינן דמונח ברוב מקומות ולא בהמיעוט [ועיין בש"ך יו"ד סי' ק"ז ובפרי חדש שם ובכרו"פ שם מה דשקלי וטרי בענין הך מילתא דאיסורא ברובא איתא והכר"ו שם כתב בטעמו של ר' אושעיא דאמר בזבחים שם (דף ע"ד ע"ב) חבית של תרומה שנתערבה במאה וחמשים ונפתחו מאה כו' דלא אמרינן איסורא ברובא איתא דזה אינו רק מצד חומרא דרבנן גבי דברים שאין מתבטלים וכעין דברי רש"י שם ע"א גבי טבעת של ע"ז כו' ע"ש. אבל מצד הדין כ"ע ס"ל להך סברא דאיסורא ברובא איתא והדברים ארוכין ואכ"מ]. והא דמקשה הגמ' ליחוש למחילה של דגים הכוונה דאף דמיבעי לן לומר דברובא איתא עכ"ז הא חיישינן למיעוטא כמו במשאל"ס וע"ז תירצו דמחילה של דגים עצמה לא שכיחא א"כ הוי תרי רובא א' הא דמחילה של דגים עצמה לא שכיחא והב' דהנטבע הוא ברוב מקומות ויש לנו תרי רובא דלא החמירו חז"ל בזה כו' ע"כ לשוני בספרי באר יצחק שם. והארכתי שם לבאר להך כללא בהיתר עגונות לסמוך להיתירא היכא דיש שני רובא: ב) וכעת ראיתי לדון ולחלק בסברא אחרת דלכן סמכו להקל בחשש מחילה של דגים דלא שכיחא משום דהא איתא בבכורות (דף כ') דרובא דתלי במעשה לא הוי רובא. א"כ כש"כ מיעוטא דתלי במעשה דהסברא נותנת דלא ניחוש להך מיעוטא והתם במחילה של דגים בחשש שמא נעשה שם מעשה של המחילה ע"כ ברובא דמחילה לא שכיח והמיעוט הוא תלוי במעשה לא החמירו חז"ל שם. כן יש לכאורה לדון. אבל זה אינו דהא מצינו בקידושין (דף נ' ע"ב) בתוס' ד"ה ה"ג מקדשי כו' שכתבו דאף ברובא מסבלי והדר מקדשי ג"כ חיישינן למיעוט אף דיש רוב וחזקה כו' והתם הא המיעוט תלוי במעשה הקידושין שעשו מעשה לקדשה ואפ"ה חשו למיעוט וגם הא התם לא איתחזק איסורא מעולם ומ"מ חשו ואף דהוי רוב וחזקה ומ"מ חשו למיעוטא אף דתלוי במעשה ע"כ אין לחלק דשאני מחילה של דגים משום דתלוי במעשה. והעיקר כמו שכתבתי בספרי באר יצחק שם דמשום תרי רובי אתו עלה להקל. וכן בספרי עין יצחק סי' כ"א ענף ב' ובסי' כ"ב הארכתי לבאר בעז"ה להכלל דבתרי רובי לא החמירו חז"ל: ג) והנה בנ"ד יצאנו מחשש דאורייתא בודאי אף דאין לנו עדים ששהו עליהם עד שת"נ. וכפי שכתב ר' עקיבא איגר זצלל"ה בתשובה סי' ק"ט בנטבע באמצע המים רחוק מן יבשה בענין דבתוך שיעור כדי שת"נ אי אפשר לו לעלות ליבשה ובכי האי גוונא הוי ממילא כמו שהה עד שתצא נפשו עכ"ל רעק"א. וכן ראיתי בספר קהלת יעקב להגאון מליסא זצ"ל בחידושיו לאהע"ז סי' י"ז סעיף ל"ד בד"ה א"כ היוצא לנו מזה דאם השקיף לתוך המים כו'. ולפ"ז נראה דאם נפל באמצע הים ולשפת הים רחוק מאוד כו' אז ליכא למיחש רק אולי דף של ספינה כו' או גלי אשפולוהו לזה לא חיישינן אלא מדרבנן ומים שאל"ס הוי ומותרת דבר תורה. וראי' לזה מהא דר"נ שראה שר"ע נפל לים והוא הי' מהלך בספינה כו' אלמא דאף דר"נ לא שהה במקום א' כי הי' מהלך בספינה ולא הי' צופה למים אלא כיון דבתוך הים הי' רחוק משפת הים מהלך ג' שעות מים שאל"ס מוקי כו' עכ"ל הקהלת יעקב. וכת"ר שהביא ראי' זו נתכווין לדברי הקהלת יעקב הנ"ל בראייתו: