דבר המלוכה עד

הציוי מהשם ואם לא ישחוט אותו הלא ביד השם הוא ונשמתו אליו יאסף ועיקר הנסיון שאם הי' כזה אצל שאר בני אדם הי' האב נעצב ונאנח שהגיע לידי כך אבל אברהם לא הרגיש כלל ונחשב בעיניו כאלו הי' איל וקרא הכתוב להאיל איל אחר עכ"ד ובזה מובן שאמר ועי' לעולה תחת בנו כי גם בנו הי' בעיניו כאיל ונודע מאמר חכז"ל הובא (במגלה עמוקות אופן קצ"ג) ששנים הרבה הי' קטרוג על זה לפי שלא נשחט יצחק ונשחט תמורתו איל כי איך ישחוט הבהמה תחת אדם אבל הבוחן לבבות ידע שבאמת הי' יצחק בעיני אברהם ממש כאיל וא"כ שפיר נשחט תחתיו איל ומזה זכית לכל דורות הבאים אחריו שבאמת רצונם לעשות רצון קונם אנא ששאור שבעיסה מעכב וזו בצדק נעקד ונשחט ראה עד היכן היתה כוונת אברהם בקדושה ובמדריגה גדולה וראי' לזה שנשחט תמורתו איל שמזה מוכח שיצחק הי' בעיני אברהם כאיל ובחנם קטרג המקטרג לכן גנון נא גזעו בזעקם שסיבת מעשיהם בעוד ליל שחשכו עיניהם ויתבטל הקטרוג מעליהם ובזה יובן הפסוק ה' יראה אשר יאמר היום בהר ה' יראה היינו ה' הרואה ללבב יודע שבצדק נעקד ונשחט תמורו איל שבעיניו הי' יצחק כאיל לזה גם לדורות יתבטל הקטרוג מעל ישראל וזו שאמר ה' יראה לו השה לעולה בנו שבני נחשב בעיני כשה:

רי"ז] או יאמר דבעת שח"ו מדת הדין מתוחה על ישראל יש עצה ואופן להצילם ע"ד הכתוב (בישעי' מ"ח) נתתי כפרך מצרים כוש וסבא תחתיך ואתן אדם תחתיך ולאומים תחת נפשך ונפתח שער הצלה זו בשעת העקידה שנשחט תמור יצחק איל:

רי"ח) או יאמר שלסתום פי המקטריגים על ישראל שתובעים משפט ודין עליהם שלפי מעשיהם אין ראויין לזכות בדין ויש להשיב הלא גם אבינו אברהם כשנאמר לו והעלי' לי לעולה הי' יכול לשאול הלא אמרתי לו ביצחק יקרא לך זרע ובכל זה עשה צווי השם ולא שאל טעמו של דבר ובצדק נעקד כן גנון נא גזעו בזעקם בעוד ליל שחשכו עיניהם ואין להם פה להשיב תצילם:

רי"ט] או יאמר בעת תוקף הגלות שאין לנו השגה איך יתקיים שה אחת בין ע' זאבים בכל זה לה' הישועה. והן הן גבורותיו והן הן נוראותיו הלא גם אז בצדק נעקד לא ע"מ לעשות לו נס ולא הי' מראה מקום כלל שישאר בחיים ובכ"ז הצלתו ונשחט תמורתו איל כן גנון נא גזעו בזעקם בעוד ליל שאין שום מראה מקים לפי שכל אנושי תצילם באופן נפלא:

ר"כ] או יאמר דצ"ב מה הזכות גדול כ"כ ששחט תמורו איל וגם לישב קושית הגאון הקדוש מהר"ש זצ"ל מניקלסבורג הובא בס' דברי אמת פ' וירא שבפעם הראשון אמר לא חשכת ממני ובפעם השני אמר רק ולא חשכת ולא אמר תיבת ממני ותירץ דאברהם אבינו כבש רחמיו באהבה ועשה העקידה לכבודו ית' אח"כ כשמנעו לשחטו הי' לו ללקחו מעל המזבח בשמחה כיון שיצא ידי שמים והוא לא שמח בהמניעה אדרבה מאד הי' שומח לשחטו אלא כמו ששמח לשחטו למענו ית' כן שמח בעשית רצונו ית' להחיותו ולא הי' ענין בנו בלבו רק מפני שהוא רצונו ית' להורידו מעל המזבח וזה מדריגה אהבה יותר ונקל לאדם לסבול אם יחרפו אותו משאם מבשרין אותו בשורה טובה שלא תהי' לו הנאה וזה