דבר המלוכה קמא

משונאינו ואויבינו, אבל אין אנו זוכין לראות נקמתינו במפלת שונאינו, אבל אם משגיח עלינו בב' עינים, לא רק שיציל אתנו משונאינו אלא גם נראה במפלת שונאינו עכתד"ק והנה כ' המפרשים דלכן ברא ה' את האדם בב' עינים, שבא' יראה רוממות הבוית"ש, ובא' יראה שפלות עצמו, והנה עושה רצונו של מקום יראה ויסתכל ויבין הענין שנברא בב' עינים לתכלית הנ"ל שיראה רוממות קל ושפלות בנ"א, ואז גם הקב"ה משלם לו מדה כנגד מדה עון תחת עין תחת שהוא עובדו בבחי' ב' עינים, גם הוא ית"ש משגיח עליו בב' עינים, ואם הוא סומא באחת מעיניו, שלא יסתכל רק או ברוממות קל לבד ולא בשפלות עצמו, או להיפך, אזי הוא נקרא אין עושה רצש"מ, וגם ה' ישגיח עליו רק באחת מעיניו, ורק יצילהו מכף אויביו, אבל לא יראה במפלתם, וז"ש מסורה וראיתם את הארץ מה הוא היינו שפלות עצמו שנברא מן הארץ, וראיתם אותו הוא רוממות יתב"ש:

ונ"ל בס"ד שז"ש בלק לבלעם הנה עם ויצא ממצרים מאליו, שלא קיבלו עליהם מרות ורוממות יתב"ש להודות שהוא הוציאם, וא"כ הם סומים בעין אחת, ואצלם הנה כסה את עין הארץ עין זה שהיו צריכין להסתכל בשפלותם שנבראו מן הארץ, זה מכוסה ואומרים כחינו ועוצם ידינו עשה לנו את החיל הזה, א"כ מזה שיראו במפלתונו אין צריך לדאוג כלום, כי בוודאי אין הקב"ה משגיח עליהם בב' עינים, ואפי' אי משגיח עליהם בעין אחת הוא ספק, שאולי הם סומים במה שאומרים שמאליהם יצאו בב' עיניהם, לכן אולי אוכל נכה בו, אבל בלעם א"ל לא כדבריך הוא אלא קל מוציאו ממצרים הם רואים בב' עיניהם ומכירין שפלותם ואומרים ומודים שהם מצד עצמם ל"ה ראוים לצאת, רק הקב"ה ברוממותו וברוב הדר גאונו מוציאם ממצרים כי תועפת ראם לו, לכן משגיח הקב"ה עליהם בב' עיניו, ולא רק שיוצלו מאויביהם, אלא גם יאכל גוים צריו שיזכו לראות במפלת שונאיהם, וזה אמר נמי מיכה תרום ידך על צריך ולא עוד אלא גם יראו וכל אויביך יכרתו, ובזה י"ל מ"ש במ"ר שהמלאך אמר לבלעם אתה רוצה לעקור אומה החוגגת ג' רגלים בשנה, רמז לו דוקא מצות ראיה דאז"ל (ריש חגיגה וסנהדרין י':

) הסומא באחת מעיניו פטור מראי' דכתיב יראה יראה כדרך שבא לראות בב' עיניו שיודע ומכיר שפלות עצמו ורוממות ותב"ש כך בא ליראות בב' עליו משגיח ה' בב' עיניו, ואיך לא יראת לנפשך לילך נגד ישראל שרואים בב' עיניהם, וגם ה' משגיח עליהם בב' עיניו, ולא רק שהם יוצלו, אלא גם אויביו נופלים לפניו:

ונלענ"ד בס"ד דאף אם במשך כל השנה, יש שהם סומים בב' עיניהם ואינם עושים רצונו של מקים כלל, ויש שהם סומים באחת מעיניהם, שאינם רואים רוממות יתברך, או אינם רואים שפלות עצמם, אבל בבא יום הקדוש של ר"ה, בצאת כל יושבי חלד לעמוד במשפט, והוא דן את העולם הן למות הן לחיים, אזי עכ"פ בעשי"ת תפקחנה עיני כל ישראל, ובימים הקדושים אלו הם מכניעים עצמם ומשפילים עצמם לפניו יתב"ש, ועיניהם תחזנה מישרים בב' עיניהם בשפלותם וברוממות ה' שיגבה ה' צבאות במשפט, וזה שאנו מתפללים אחר תק"ש שיחרד כל איש וימס לבבו היום הרת עולם היום בראת את האדם עפר מן האדמה ובהזכרתינו זאת, נראה שפלות עצמינו היום יעמיד במשפט כל יצורי עולמים