דבר שמואל טו

דבר שמואל שאלות ותשובות חלק יורה דעה בדין נדה שטובלת ביום או ביום ז', עיין סימן קצ"ז בטור וב"י. דנדה דאורייתא אינה טובלת עד יום ח' שנאמר שבעת ימים תהיה בנדתה. דמש' שכל הז' היא בנדתה. אבל זבה ד"ה טובלת ביום הז' מיד אחר הנץ החמה כמבו' בסי' קפ"ג דדייקי לה מדכתי' וספרה לה ז' ימים ואחר תטהר אלא שחז"ל אסרו לטבול ביום ז' גזירה שמא תשמש ותראה ותסתור ונמצא שבא על זבה ולכך האידנא אע"ג דנשי דידן ספק זיבות נינהו כדבעי ר"פ וראויות לטבול ביום ז' ממ"ן, דאי נדה היא הרי יום שפסקה בטהר' עולה לה למנין כי כבר עברו שבעת ימי נדתה ואי זבה היא הרי זבה טובלת ביום ז' אפ"ה אסרו חז"ל טבילה ביום הז' מטעם הנ"ל דכיון דאסור לשמש משום ספק זה אסורה ג"ך לטבול, שאם תחזיק עצמה בטהרה, שמה תשמש ואסור ואע"ג דזו גזירה לגזירה. מ"מ החמירו מפני כרת שבה, ואפילו בח' ובט' אסורה לטבול ביום משום סרך בתה זולת אם יש חשש סכנה מצנה וגנבים וכיוצא אבל בז' לא תטבול אע"ג דאיכא אונס, באופן שלכתחילה אסורה לטבול ביום ז' לכ"ע, ואין מי שמתיר לכתחילה לטבול בז' רק הראב"ד שהביא הרב"י שם דוקא כמבו' שם בב"י ע"ש, אך בדיעבד אם טבלה בז' וכ"ש בח' אע"ג דליכא אונס יש מחלוקת הפוסקים בזה ומ"מ לדעת מר"ן דקי"ל כוותיה עלתה לה טבילה אלא שלא תשמש עד הלילה כמ"ש בסי' זה. ולענין הכלות עי' למור"ם שם ס"ג שכת' בשם מהרי"ל דיכולות לטבול ביום כיון שאינם באים אצל החתן עד הלילה ומפשט דברי מור"ם הללו משמע דקאי איום ז' כי ע"כ הוצרך לטעם שאינם באות אצל החתן עד הלילה וכן מוכח ג"כ מדבריו בד"מ שעל מ"ש הטור אבל חכמים אסורה לטבול ביום ז' גזירה שמא יבוא עליה וכו' כתב הוא ז"ל בשם מהרי"ל שהכלות יכולות לטבול וכו' ומציון זה שציין מוכח להדייא דעל יום השביעי קאי וראיתי להרב הש''ך שם סק"ט שחילק בדברי מור"ם דדוקא לדידיהו שהכלות אינם טובלות בז' אבל במקום שהכלו' טובלו' בז' אינה יכולה לטבול, כיון שיום ז' לאו משום סרך בתה לחוד מיתסרא אלא משום שמא תראה וכו' ואמת שדבריו ז"ל תמוהים וכבר תמה עליו הבאה"ט שם סק"ח ממ"ש מור"ם בטעם הדבר משום שאינם באות אצל החתן וכו' דלטעם זה אזיל החשש דשמא תשמש ותרא' ותסתור, וחוץ מתמיהת הבאה"ט יש לתמוה עליו ג"כ מהציון שציין על טבילת יום הז' שכתב הטור וכמ"ש וקרוב הדבר לומר שלא הביט הרש"ך בציון זה, גם הרב זל"א בח"ג הביא דברי הר' חיד"א שכתב על דברי מור"ם הללו וז"ל הרב הש"ך כתב דאם טובלת ביום ז' תטבול ביום אבל הרב פ"מ ח"ב סי' ד' כתב דהמיקל וסומך על מור"ם לא הפסיד עכ"ל, וסיים על זה הרב זל"א וז"ל ואחד הרואה דהש"ך אינו בא לחלוק על מור"ם אלא לו' דגם מור"ם לא איירי אלא בטובלת בח' ושמא אפשר דמ"ש המקיל וסומך על מור"ם ר"ל דס"ל דמור"ם סתמא קאמר וגם בשביעי שרי לדידיהו ודלא כהש"ך וס' פ"מ אין עמדי עכ"ל הרב זל"א ונלמד מזה שהרב פ"מ והר' חיד"א דעתם היפך הש"ך. וגם הרב זל"א אף שדבריו בדרך אפשר וליישב דברי הפ"מ מ"מ ממה שטרח ליישב דברי הפ"מ ולא חלק נראה שגם הוא דעתו נוטה לדבריהם. גם הרב חכמת אדם בשער בית הנשים כלל קט"ו העתיק דברי מור"ם בתוספת ביאור ומוכח להדייא מדבריו דמור"ם איירי גם ביום ז' שכך כתב וז"ל, הכלות מותרות לטבול ביום ז' או ביום ח' כיון שאינם באות אצל החתן עד הלילה הגהות רמ"א שם וס"ה, וכ"ך בש"ד להדייא ודלא כהש"ך בסימן קצ"ז סק"ט עכ"ל, ודבריו ז"ל מוסכמים עם דברי הרב פ"מ, גם נלמד מדבריו ממה שציין להג"ה דס"ה ג"ך שרצונו להשוות דיעבד דשאר נשים ללכתחילה דכלות. גם הרה"ג כמוהר"ר רפאל בירדוגו זלה"ה בחי' על הש"ט אף שגמגם במנהג הנשים שטובלות בעוד היום ואפילו בשביעי כתב שחכמי הדורות העלימו עיניהם מזה משום מוטב שיהיו שוגגין וכו': ונתן סמך למנהגם משום שהחששות רחוקות שמא תהיה זבה גמורה ושמה תשמש ושמה תראה ולכך סמכו על דעת הראב"ד דמתיר אפי' לכתחילה ועוד י"ל דסמכו על מ"ש בהגה והכלות טובלות וכו' והאידנא רחוק הוא עד מאד שתשמש ביום מפני הבושה ומפני השכנים והו"ל קצת ככלות