דבר שמואל יב

המרכזים בפס אז, וכסף רב בזבז בשחדים ומתנות לשלטונות כנהוג בימים ההם, אולם הממשלה הכירה בצדקת המחיבים את מנויו ודחתה את תביעת מתנגדיו והרכיבה ועדת רבנים גדולים מפס שבאו למכנס ומנוהו רשמית מטעם הממשלה וכך נצח אגף ה 'בעד' את ה כנגד אשר יצא מן הסכסוך ואזניו מקטפות ונחל תבוסה מחלטת כי האמת נצחה, וקשטא קאי אומר הפתגם הישן. מכאן ואילך נפתח דף חדש בעסקנותו הצבורית שהביא לידי גלוי את תכונותיו הנעלות של איש אוהב סדר ומשטר בכל עניניו, בעל חוש מפתח של ארגון ויזמה כו עד באו לכהן פאר על כסא הרבנות ולהשתתף באפן פעיל בהנהלת עסקי הקהלה [העסקנות היתה קשורה בימים ההם עם הרבנות ה 'דין' היה גם ה מרא דאתרא' כידוע]: קפת הקהלה חיתה נזונה בעקר מתרומה שנתית של עשירי העיר מה שלא היה מספיק אפלו כדי לספק 'לחם עני' לעניי העיר, מס הבשר שהיה אז חיה דל וזעום. ולעמת זאת הצרכים מרבים ואין הקמץ משביע את הארי והוא היה הראשון שהעז לקחת על עצמו בהסכם עם רבני דורו לקבע מם הגון לפי העת ההיא על כל בהמה שחוטה כדי להגדיל את מקורות הכנסת קפת הקהל, ודבר זה העיר עליו עוד את חמת מתנגדיו המשבעים שהרעישו עליו את העיר והתאמצו והשתדלו בכל כחם לסתר את פסק דינו בזה ולא נרתעו מבקש עזרת רבני' ידועי' מארץ ישראל כדי לתמך בערעורם על פסה"ד הנ"ל. אורם גם הפעם כל מאמציהם נשארו לשוא וללא הועיל, כי השלטונות שאליהם פנו עוד הפעם וקראו להתערבותם קימו ואשרו את פסה"ד הנ"ל במלואו והמערערים העלו חרס בידם. וכאן מקום להעיר כי הרב המפרסם ר' מרדכי ן' גו ז"ל, רבה של טאנגר, הכרך הגדול מרכז התרבות והציביליזציה הארופית במרוקו אז אז-שאליו התודע הרב שלם בהיותו שם, התרשם מאד מחכמתו ומרוח מבינתו והרשם שהשאיר עליו היה כה עז וכה עמק עד שנקשרה נפשו אליו בעבותות האהבה, אהבה שאינה תלויה בדבר כמובן, ובמכתבו אליו מיום י"ט בטבת ש' כי תרחי"ב לב"י לפ"ג ז"א התרנ"ז כתב אליו גם בקשר עם הסכסוך האחרון כדברים האלה: יי דוד נאמן מיום ידעתיך, פנים אל פנים ראיתיך אשכל הכופר חכמה ובינה מצאה קן לה אתך במחיצתך, נפלאה לי אהבתך, אהבת הטוב כמה שהוא טוב ואולם דאבה נפשי כי זית רענן יפה פרי תואר יחיה נטוע בין קוצים כסוחים, ומרגלא בפומי מי יתן והיה נוטה לכו לקבוע דירתו במקום אחר אשר כח כהם להבחין בין אור לחשך וכו' להיותם נהנים מזיו אורו היקר, ולא יהיה כתפוח בעצי היער וכו', ואולם סעיפי ישיבוני הקשית לשאול הלא ידעת מאי דאתמר חן מקום על יושביו וכו' אך ימים ידברו וכו' ויעשה הזמן וכו' ואת הצפוני ארחיק מעליכם וכו' עיני לשמיא נטלית על אויביו יתגבר המה יאבדו ואתה תעמוד חי ובריא עדיף, שש ושמח שקט ובוטח כיר"א. מרדכי ן' גו אחרי הדברים והאמת האלה מיתר הוא להוסיף שום מלה, המכתב מדבר בעד עצמו ואינו זקוק לפרושים, המלים שקולות וההערכה מדיקת ועל כגון דא אומרים כל המוסיף גורע: הרב ר' שלם היה ביתו כבית ועד לחכמים ולמשכילים מכל המדינות, וגם הוא כאביו, היה חובב ספרים גדול ואסף וקבץ ספרים למכביר, חדשים גם ישנים בדפוס ובכ"י מכל מקצועות הספרות החל מן התורנית עד הספורית, ותאותו העזה שלא ידעה גבול לרכש ולקנות ספרים עד בלי די לא נסוגה לפני הקרבנות הדרושים ככסף וזמן, כי הספרים שהיו יקרי המציאות ושאי אפשר היה להשיב אותם בכסף העתיקם על חשבונו וגם בעצם ידו, ובאמת עד היום הספריה שהניח אחריו היא הכי חשובה בכל העיר ומן המפרסמות והעשירות ביותר שבמרוקו מצד הרכבה המגון בשים לב אל התקופה ההיא אשר הספר העברי חיה רק נחלת רבנים ומוצי"ם ו 'יחידי סגלה' ואל מצב הרוחות ששרר כה אז אשר כל ספר השכלה וסתם ספר שאינו נוגע לדת ודין חיה נחשב כ ספרים חיצונים' ומוטל לו בקרן זוית כאבן שאין לה הופכין. אולי כדאי לצין כי בין הספרים שהניח אחריו נמצאו גם חבורים בכ"י לאנשי שם בישראל מפרסמים כגון אותו של הראב"ע או המיחס אליו ש שנמסר בחליפין לחרב יעקב משה טולידאנו נ"י מטבריה עם אסף כתבי יד אחרים לא פחות חשובים שעדין לא ראו אור: הרב ר' שלם התענין מאד באסיפת המר לתולדות המשפחה ודרש וחקר אחרי עקבותיה מפי