דבר שמואל יא

בארבע אמות של הלכה בלבד כי אם ידעו להתפשט ולהקיף שדות פעלה אחרים במקצעות הרוח והחיים החברתים. כי אמנם חרב שמוה הפוסק היה גם משורר בחסד עליון ועסקן צבורי בעל משקל, וגם בחכמת הגורלות הנקראת "כט אזנאתי, ידיו רכב לו כאשר יספרו עליו. עטו, או כאשר יכנהו הוא במליצתו 'אצבע ששי') היה באמת עט פורה ומברך, סגנונו הסגנון הוא האיש אמר מישהו ממרק ומלטש והרצאתו קלה ושוטפת כמקור מים חיים מפכים חרש כי האיש היה צנוע וענו והתרחק מן השררה ומן הרבנות, אין צרך כמובן להגיד ואעפ"י כן כדאי להזכיר כי בפטירת אחיו הרב אברהם ז"ל סרב למלא את מקומו, ולשוא הפצירו בו חכמי העיר וגדוליה, ורק כעבר זמן מסים היה הכרח להרתם לכסא הרבנות, כנראה השפיעו עליו דברי הרב הגדול והמפרסם אי''ש הצרפתי ז"ל מפס שהתענין במנויו למשרה זו במכתבו אליו אחר פטירת אחיו. מפאת חשיבות הדכרים דמי שאמרם כדאי לתת פה קטע מהמכתב ההוא הנוגע לענין זה 2)'. ושמועה זו אינה נאה אשר שמעתי כי כת"ר מסרב מלקבל התמנות על הצבור כי עם היות שהאמת עם כת"ר דעבדות ולא שררה היא עכ"ז רבי ירמיה בירושלמי כיון דשמע גדולה מכפרת הדר ביה, אף שמתחלה לא בעי קביל התמנות, והרב שפת הים קבל התמנות משום שבח משפחה וכת"ר ילמוד מהם ע"מ לעשות. ובעל הנחמות יריק עליכם שבעה דנחמתא תשמח כל המשפחה כך בתורתך ובצאצאיו אכי"ר: אי''ש צעיר הרב ר' שמואל היה באמת האיש המתאים למשרה זו, כי תורה וגדלה מצאו לחן מזיגה יפה אצלו, וכמוהו כאחיו היה בלתי תלוי בקפת הקהלה כי הוא היה עשיר ושמש ברבנות שלא על מנת לקבל פרס עד יומו האחרון ידיד נפשו הנאמן היה הרב ר' שלם משאש ז"ל ביניהם התיעצו בעניני דת ודין הרב ר' שמואל אגר וצבר ספרים לא מעט של פוסקים ראשונים ואחרונים מאשר השיגה ידו הן בדפוס והן בכ"י. אגב, הרבה ספרים בכ"י שקמו להם גואלים בזמן האחרון זכו לצאת לאור הודות לטפסים היחידים ששרדו מהם בבית ספריו, בין אלה הוא גם הספר נפת צופים:" להרב רבי פתחיה בירדוגו ז"ל שיצא לאור זה מקרוב למרות שהמו"ל לא ראה חובה לעצמו להזכיר דבר זה ולהכיר תודה כיאות והעלימו מעיני קוראיו. הרב ר' שמואל ז"ל הניח אחריו שני בנים, הרב ר' שלם ז"ל ויבדל המנו לחיים מר שלמה נ"י ועזבון רוחני חשוב שר פסקי דין בצורת שו"ת הנדפסים פה לראשונה בשם דבר שמואל ובכ"י עוד לקוטי דינים דרושים לנפטרים, ומחברת שירים, כארבעים בערך, מהם שזכו להתפרסם והיו לשירי עם ומהם, והם הרב, שעדין בכתובים. הרב ר' שלם ז"ל, הסבא של כותב הטורים האלה נולד לאביו בט"ו בכסלו התרכ"ג ונלב"ע בסיום התורה התר"ס, הוא ירש מהוריו מבחר מדותיהם והפליא עוד יותר כי הוא היה בעל נפש צמאה לדעת ולהבין, נפש שלא ידעה לאות ומעצור, נפש החותרת אל הנעלם והמפלא, נפש חוקרת אשר ההגיון לה דקו ולמשקלת, נפש שאינה מקבלת כל אמת מסכמת כמשכל ראשון, אם לא צרפתה בכור ההגיון והשכל, הוא היה בעל השכלה גבוהה ביחס למקומו ולזמנו, וגם בחכמת התכונה התענין כנראה מתוך כתביו שכתב והעתיק במדע זה הוא היה גם מליץ נשגב 4) מנמס ואדיב ומערב עם הבריות, והוא היה לבסוף יפה תאר ובאמת יש להגיד עליו תורה נאה בכלי מפאר. כבר בהיותו כבן כ"ז שנה היה מעמד למלא את מקום אביו בהוראה, ומפאת גילו הצעיר ביחס למשרה רבת אחריות כזו נמצאו מתנגדים למנויו פשוט שנאה מחמת קנאה ואנשי העיר נפרדו לשתי מחנות יריבות וכל העיר היתה כמרקחה מסביב לענין זה, הרבה דיו נשפכה על אודותיו והרבה עטים נתכתתו והדברים הגיעו לידי כך עד שנשלחו משלחות משתי המחנות לפני השלטונות המרכזים אחד משיריו המדבר בשבח העם ותועלתו והמתחיל במלים האלה, עודנו בכ"י כ' במקרה המכתב הזה אינו נושא עליו את התאריך. אבל קל מאד לקבע אותו עפ"י התכן כדאי להעיד כי המקור למכתבים המצטטים פה נמצא תחת יד אבא מרי נ"י בין שאר מכתבים: מכיון שאנו עומדים בפרק אבות ותולדות הקורא ימצא ענין בודאי להכיר גם את תולדות חרב ר' שלם בן הרב המחבר זיל העשירות במאורעות בתקופה קצרה של עשר שנים והקובעות ברכה לעצמן. 4) ראה הקדמתו לספר 'משפטים ישרים' (קראקא התרנ''א.)