דבר אליהו (קלאצקין) רו

הגוזל דל"א אאמע"ר אלא לענין עדות וכן הוא שיטת הרמב"ן הובא בב"י סע"ה וע' בעה"ת הובא בב"י סל"ד וספ"ב וע' יו"ד סקס"ט סכ"ה וסקע"ז סי"ב עוי"ל לשיטת הרמב"ם דכשהרג בשוגג אין רשות ביד גואל הדם להרגו, ודלא כשיטת רש"י פ' נגמר הדין, ע"כ אומר האמת כדי שאם יהרגו גוה"ד יפטור, עוי"ל דהכא כשיאמר מזיד הייתי יאמר גוה"ד דדלמא האמת כדבריו וא"א כשרוצים להטמינו ודוקא הוא בעצמו ישב וישמר עצמו ואולי לגבי גוה"ד הוי הודאת בע"ד ודהגם שאין נהרג עפ"ע שאני הכא וע' ירוש' הובא בר"ש רפ"ט דתרומות מהו שיהא נאמן לומר מזיד הייתי וע' ת' הרשב"א הובא בב"י סקי"ט ובקצה"ח סכ"ח ובח"ס חו"מ סל"ד ואה"ע ח"א סק"ל וח"ב סקכ"ו, ורשום אצלי הרבה דברים בכמה ענינים שידובר בם בספרו של הדר"ג ועוד חזון למועד אי"ה כאשר יבא תשובתו הרמתה על אלו הדברים, וד' ימיו ושנותיו יאריך ושלו' תורתו דמר יגדל כנפש בן אחיו המשתחוה מול הד"ג מרחוק מצפה תשובתו הרמתה ודוש"ת באהבה. יהושע מרדכי בהרב ר' ישראל איסר נ"י קלאצקין חופק"ק האראדאק (כעת הגאבד"ק ראסיין פלך קאוונא

) כעת אמרתי בישוב מ"ש הרמב"ם דטעם פסול טרפה בשעיר המשתלח הוי משום דכתיב יעמוד חי, וכבר תמהו על מה שהשמיט טעם הגמ' בחולין ד' י"א משום שחין הגורל קובע אלא בראוי לשם, ונ"מ כשנטרף אחר הגרלה, די"ל שהוקשה להרמב"ם קושיית התוס' שם דלר"ש דלית לי' דפרה אדומה חטאת קריי' רחמנא מנלן פסול טריפות בפרה ומתרצי דנפק"ל מדכתיב תמימה ולרבנן דר"ש אצטריך תמימה לענין דב' שערות שחורות פוסלות ולר"ש תרתי ש"מ, ולהרמב"ם נראה זה התירוץ לדוחק, ומצד זה הכריח הרמב"ם לומר דמש"ה הוצרך הגמ' לומר דחטאת קרייה רחמנא ואינו מספיק הא דנפק"ל מדכתיב תמימה, כעין מ"ש התוס' בע"א ד' ו' גבי נח שנצטוה שלא להביא טרפה בתיבה וילפי' לי' מכל החי שלא נצטוה אלא אטריפות שבגלוי דמנין הי' יכול לידע מה שבסתר וא"כ יקשה דהיכי יליף דאזלי' בתר רובא דלמא לא הקפידה תורה אלא אטריפות שבגלוי וכהא דהתם ועכצ"ל דשאני התם דאיסור הטריפות ולפי' ממקרא מיוחד ופרטי, וכיון שלא הי' יכול להבחין טריפות שבסתר עכצ"ל שבקי' לקרא כו' משא"כ הכא דאיסור הטריפות ילפי' מקרא כולל דהיינו מכל הבקר שהוא כולל גם שאר קרבנות שאפשר לבדקן ואי לאו דאזלי' בתר רובא הי' צריך לבדוק אותן גם מטריפות שבסתר וא"כ א"א לחלק המקרא לחצאין היינו דבעולה דוקא טריפות שבגלוי ובשאר קרבנות פוסל אף טריפות שבסתר ועכצ"ל דאזלי' בתר רובא, ומש"ה לא הביא הגמ' הלימוד מקרא דתמימה שהוא מקרא מיוחד ושפיר נוכל לדחות כמ"ש ולזה הביא הגמ' הא דחטאת קרי' רחמנא שהוא מקרא כולל דהיינו שמשוה אותה לשאר הקרבנות וא"כ ה"נ י"ל גבי שעיר המשתלח דהגם דס"ל להגמ' הילפותא של הרמב"ם מ"מ לא מייתי להוכיח מזה דאזלי' בתר רובא דכיון שהוא מקרא פרטי הו"מ לדחות כמ"ש, ולזה מביא הש"ס מהא דאין גורל קובע אלא בדבר הראוי לשם, ובשם הא אפשר לבדוק, בנלע"ד. (עש"ק ויחי י"א טבת שנת תר"ן לפ"ק). ב"א יהושע מרדכי קלאצקין

ע"ד מ"ש הש"כ יו"ד סשכ"ד סקי"ח דכשנתערב שאור של א"י בעיסה אין תקנה להפריש חלה מיניה וביה דדלמא מפריש מן הפטור על החיוב דשאור של א"י אינו טבל שיאסר בכל שהוא. תמה הגרע"א דהא עיקר העיסה של טבל אינה בטלה בהשאור וכמ"ש הרא"ש שהמחמיצין עיסתן בשאור של א"י יכולין להפריש ממק"א כההיא דתנינן הנוטל שאור כו' ודכ"ש כדעיקר העיסה של חיוב. ולענ"ד י"ל דדוקא לענין הפרשה ממק"א דלענין זה סגי מה שישאר חלק החיוב בחיובו שפיר מוכיח הרא"ש מהא דתנן הנוטל שאור מעיסה שלא הורמה חלתה כו' משא"כ לענין מ"ש הש"כ להפריש מיניה וביה דלענין זה לא מוכח כלל מהמשנה ומשום דשאני שאור של חיוב דכיון דשאור עביד לטעמא נהפך גם הפטור לחיוב ונעשית כל העיסה טבל משא"כ כשהשאור של א"י שהשאור בפטורו עומד וא"כ יש לחוש דדלמא מפריש מן הפטור. (והר"ש כ' וז"ל שאין זה כמפריש מהחיוב עה"פ דאו' שאין השאור בטל בעיסה עיקר דאו'. והיינו דטכע"ק דאו') ומה שתמה הגרע"א עמ"ש הש"כ דה"ה אם נתערב עיסה שאינה של שאור שלא הורמה חלתה כו', י"ל דהיינו כמ"ש הש"כ דעיסה בעיסה יש בילה וכל החשש שאינו מפריש מהחיוב כפי השיעור ממילא מהני הא דמדרבנן נעשית כל העיסה טבל והוי חיובא מדרבנן ולא איכפת לן מה דמה"ת בטיל כיון דמה"ת אין שיעור לחלה וסגי מה שמפריש קצת גם ממה דהוי חיובא מה"ת וראיתי בס' חוט המשולש שהביא להקשות מהמשנה דזיתי מסיק שנתערבו עם זיתי ניקוף. וכמו"כ דיקשה המשנה אליבא דרבא ור' יוחנן דטכ"ע לאו דאו', ודעכצ"ל דיש בילה ודדוקא לענין הפרשה ממק"א הוא דצ"ל דשאור לא בטיל. ודההיא דזיתי מסיק צ"ל שלוקח מן השוק. ולע"ד תמוה דא"כ יקשה להרא"ש דשאור בעיסה אין בילה וכן יקשה למאי הוצרכו לומר דשאור מדאו' ל"ב כיון דעכצ"ל דמיירי שמפריש ממק"א ממה שמחויב רק מדרבנן דאל"כ יקשה סיפא, ומה שהקשה דמ"ד טכ"ע דרבנן היאך יפרנס המשנה י"ל דלדידהו י"ל שיש בילה גם ביבש ובפרט דר' יוחנן ס"ל הכי בירוש' פ"ה דדמאי וע' מל"מ, וגם שאני שאור שחמוצו קשה ומ"ש התוס' בחולין דצ"ט דמחמץ לא הוי אלא כמו מעמיד היינו כפי הס"ד ולא לפי המסקנא, ומה שהקשה דעכצ"ל דל"מ מה שנעשה העיסה כולה טבל מדהקשה הר"ש מהמשנה דזתים כו'. וכן ממ"ש הרא"ש גבי ככרות (הובא סעי' י"ב) הגם דככרות חשיבי ולא בטלי, לע"ד לק"מ דנהי דלא בטלי מ"מ אין המתוקן נהפך להיות איסור וחיוב הפרשה, ודוקא שאור שנו"ט בהעיסה מהפך המתוקן לחיוב כנלע"ד. יהושע מרדכי קלאצקין

כאאמו"ר זצ"ל נסתפק בספרו מנחת בכורים כת"י (הכי"ק הנ"ל הי' למאכולת אש) כשהוזמו עדים שהעידו שנטל ר"ק או שנשבע ליתן מתנה אי נתחייבו המוזמין משום לאו דלא תענה, ולענ"ד לא מיבעיא להרמב"ם פכ"ד מעדות ה"ד אלא דגם להראב"ד שם אכתי הכא דר"ק יוצאה בדיינים רק שאין יורדין לנכסיו, שייך גבייהו הזמה. וכמ"ש הרשב"א בשבועות דל"א בהא דקאמר דמדאו' מחזי חזי כו' דהיינו משום דמהני עדותם כשיתפוס ויקשה דכיון דאזיל, בתר דאוריי' הא מדאו' צריך שיהא עשאי"ל ומדרבנן הוא דל"צ אעכצ"ל דכה"ג הוי עשאי"ל ומ"ש בסע"ט להסתפק כשטוען לויתי ופרעתי ויש עדים שלא לוה וכל האומר לא לויתי כאומר לא פרעתי דמי. לענ"ד שאני היכא שהלוה הודה שלא פרע משא"כ הכא שהתובע והנתבע מכחישים העדים וע' ספ"ב סי"ג כשאומר הלוה שחציו פרוע ויש עדים שנפרע כולו ע"ש. יחזקאל באאמו"ר הרב הגאון הגדול מופה"ד מו"ה ברוך מרדכי ליבשיץ זצוק"ל.