דבר אברהם - ג עג

מעשה לא מיקרי אינה ראוי' לייבום. עיי' בתוספות הרא"ש דף כ' ע"א שכתב כן לענין מיעוך בייבום דבתולה

ח) דף כ"ט ע"ב רש"י ד"ה השתא ארוסה כו' מאמר יבמין דמדרבנן כו', מבואר דס"ל דלב"ש מאמר דרבנן (יעו"י תוד"ה ב"ש ובדף נ"ג ע"ב). ולכאו' קשה מדאוקים לקמן להא דר"א דיפר אחד כגון שעשה בה מאמר וכב"ש ס"ל ואי נימא דלב"ש מאמר דרבנן היאך יפקיעו רבנן נדר דאורייתא. וכן קשה מדף נ"ח ע"ב הב"ע כגון דעבד בה מאמר וב"ש היא, ולשי' רש"י למה צריך למעוטי שומרת יבם אם קודם ביאה הרי קדמה שכיבת בועל לבעל ואם בא עליה אחר מאמר מ"מ קני לה לב"ש כמו לב"ה, והי' אפשר ליישב קצת דע"כ לא כתב רש"י דמאמר דרבנן אלא אליבא דר"א דס"ל דמאמר אינו קונה קנין גמור וא"כ ע"כ ליכא למימר דס"ל לב"ש דמאמר קונה מקרא כההיא דירושלמי פ' כיצד וכר"א בן ערך אלא דדחי בצרה והוא מדרבנן כיון דלית לי' קרא להכי, וא"כ שפיר ניחא הכא דלאו אליבא דר"א איירינן השתא ונימא דס"ל דהוי דאורייתא מקרא דירושלמי. והא דמסיק דאף לר"א מיפר בשותפות וקאמר לענין הפרת נדרים מי קאמינא אפשר נמי לפרש לפי שיטתו שהוא לחומרא מדרבנן דצריך להפר בשותפות אף שמדאורייתא האב לחודי' מיפר, ומיושב נמי מהא דדף נ"ח ע"ב. ועיין בדף ל"ט ע"א ומי אמר ר"א הכי והא כו'. אולם לכאורה קשה מדוכתי טובא והאחד המבואר להדיא הוא בדף ל' ע"א רב אשי אומר ה"ה אע"ג דלא עבד בה מאמר כו' לאפוקי מב"ש, ומבואר דלב"ש יוצאת הצרה בלא חליצה ואי מדרבנן אמאי תצא בלא חליצה. ומקום יש ליישב לפי"מ שפירש אליבא דרב אשי גופי' דאמר בדף כ"ט ע"ב רב אשי מתני לה להא דר"א כו' וגרס אלא חזיא לכולי' כו' ומבואר דרב אשי ס"ל מאמר לב"ש קני קנין גמור ולפמ"ש הוא דאורייתא, יעו"ש בתוס' ע"א ד"ה אלא לדחות כו'

אח"ז ראיתי שהרשב"א בתי' כתב להקשות על שי' רש"י דבכל הפ' משמע דפוטרת מחליצה ומכל הדינים ואם הוא מדרבנן לא יתכן, ומשו"ה מפרש לה להא דרש"י ודחיק דאינו גומר קאמר, אבל התוס' דרך אחרת להם בהבנת דברי רש"י כמ"ש בע"א ד"ה ב"ש, וצ"ע

ט) דף מ"ד ע"א תוד"ה ונייבם לחדא ונחלוץ לחדא כו' אית ספרים דגרסי מקמי הכי וניחלוץ לחדא ונייבם לחדא א"ק אשר לא יבנה כיון שלא בנה שוב לא יבנה ונראה דלא גרסינן דל"צ קרא להכי כו' ועוד דאינו חולץ לשתי בתים משמע דהשנייה מותרת לשוק בולא כלום עכ"ל. ותמה המהרש"א דא"כ גם באינו בונה שתי בתים משמע דמותרת לשוק ומאי קא פריך ונייבם לחדא וניחלוץ לחדא הא משמע דפטורה בולא כלום, ונדחק ביישובה. ול"נ דהדבר מתבאר בפשוטו דהתוס' כתבו דאינו חולץ לשתי בתים משמע דהשנייה מותרת לשוק בולא כלום ולא פירשו ממאי משמע, והענין פשוט דבית אחד הוא בונה ולא שתי בתים הוא איסור דאסור לייבם השנייה וקאי עלה אי בכרת אי בלאו או בעשה (עיי' לעיל י"א ע"א) ושפיר י"ל דלייבם אסור וצריכה חליצה ומשני כל שאינה עולה לייבום כו', אבל בבית אחד הוא חולץ ואינו חולץ שתי בתים אין איסור על החליצה דמאי איסורא קעביד אם חולץ גם לשנייה כדאמרינן לעיל (דף ג.) מאי קעביד, (ומאי דמשני התם אם אתה אומר חולצת מתייבמת לא שייך כאן לדאורייתא) אלא פירושו הוא דאינו צריך לחלוץ לשנייה והרי מפורש דמותרת לשוק

י) שם במשנה המחזיר גרושתו והנושא חלוצתו והנושא קרובת חלוצתו יוציא והולד ממזר דברי ר"ע, וכתב הנימוק"י הנושא קרובת חלוצתו ובגמ' מקשינן מדרבנן הוא דאסורה והיכי תני הולד ממזר ומתרץ תני קרובת גרושתו. ובס' ק"א תמה ע"ז דבמסקנא אמרינן דלר"ע קרובת חלוצתו דאורייתא ואמר רחב"א א"ר יוחנן היינו טעמא דר"ע דא"ק בית חלוץ הנעל הכתוב קראו ביתו ואמאי תפס הנימוק"י כתירוצא קמא שבש"ס תני קרובת גרושתו

ונ"ל ליישב קצת, דהנה לר"ע דהכתוב קראו ביתו קאי על קרובותיה באיסור כרת כביתו ממש, וכ"ה בפשיטות בחי' הריטב"א, והיינו דהחליצה משוויי' לה כביתו ופוטרתה, וכיון שכן משעת חליצה מתחדש לר"ע על האחין איסור אשת אח חדש מצד האח החולץ שהוא לא הותר מעולם (עיי' בירושלמי פ"א ה"א את סבור חליצה קנין אינה אלא פטור אין האחין חייבין עליה משום אשתו של חולץ אלא משום אשתו של מת, וזהו רק לדידן אבל לר"ע דסבר הכתוב קראו ביתו וחייב כרת על קרובותיה כעל קרובות אשתו ה"נ דאחין חייבין עליה משום אשת אח אף משום אשתו של חולץ)

והנה לר"ל דאמר לעיל (דף י' ע"ב) החולץ ליבמתו וחזר וקדשה הוא אין חייב על החלוצה כרת והאחין חייבין על החלוצה כרת אין ב"מ ממה דלר"ע חייבין משום אשת אח מצד ביתו של האח החולץ דכבר קיימי בכרת מבד אשת אח המת, אבל לר' יוחנן דאמר התם בין הוא בין אחין אין חייבין על החלוצה כרת (דאייתר קרא דלא יבנה לנתקה מכרת ללאו) הנה לר"ע אף אם ניתק הכרת מצד אשת המת חל איסור כרת מצד אשתו של חולץ דביתו היא. וכ"ת א"כ היאך יתקיים קרא יתירא לניתוק הכרת כיון דביכו"כ חל ע"י החליצה איסור כרת מחדש ומאי נ"מ מזה, י"ל דיתקיים ניתוק הכרת רק לגבי' החולץ בלבד. ויותר מזה אני אומר דאף החולץ גופי' לא תמיד אינו בכרת לר"ע כמו שיבואר. דהנה בגיטין (דף מ"ב) אמרינן חניה שפחה וחציה ב"ח שנתקדשה לראובן ונשתחררה ויחזרה ונתחדשה לשמעון ומתו