דבר אברהם - ג קסא

הראשונה ולא בממון אחר שנמצא משלהם בידו וכש"כ לא בשכרם מקציצה שניה שבפירוש חזרו בהם אז מקציצה ראשונה ולאו אדעתא דהכי השאירו בידו, ולכן אינו שוכר עליהן בתורת חבילה אלא כבלא חבילה, ואז אינו שוכר עליהן אלא כדי שכרן שבקציצה ראשונה. וזהו רק כשקוצץ להם בשניה רק שתים. אך הרמב"ם ז"ל שכתב שם סתם: ואם היה להם ממון תחת ידו שוכר להשלים המלאכה עד ארבעים וחמשים זוז, בלי שום חילוק בין ממון לממון, נראה דלא נחית בחבילה לטעם האמור, אלא שבכל ממון שלהם שיש תחת ידו אפילו ממון שלא בא לידו בתורת חבילה ומשכון גמי דינא הכי

ועפי"ז יתחדש לן לדינא, דהא דמטען הוא רק בהני דחוזר וגובה מהן דהיינו בהני דחייבין לשלם היזקם מדיני דגרמי, אבל בהני דאינן חייבין לשלם היזקם כגון בחש"ו או באשה דמעשה ידיה לבעלה וכשנתחייב בקציצה שניה שתים שייך השכר לבעל ואינו יכול לגבות ממנו היזקה של אשתו שנתחייבה מדד"ג - בכל הני אינו יכול להטעותן אפילו בדרך זו דסלע קצצתי לכם כו'.