דבר אברהם - ג קכג

התלויים בחזקה שאאבבע"ז ובהחזקה זו דהוחזקו ל' יום מתרועעים. ותמהים אנו על עצמנו אם זוהי הדרך הנכונה) וכבר בא מעשה לפנינו באשה מפה שגרה במדינה אחרת ועפ"י קרוביה הוחזקה פה בין יודעי' ומכירי' שנשאת לאיש, ואח"כ חזרה לפה ורשום בפספורט שלה שנישאת לפלוני ופלוני, ואח"כ השתדלה בערכאות והשיגה עפ"י חוק האזרחי פירוד מאישותה, ורצתה לינשא פה לאיש אחר באמרה שלא נשאת בחו"ק כדמו"י אלא רק בערכאות בלבד והביאה עדים שהעידו כן. ולא התרנוה משום דאפי"ת דבקידשה רק בערכאות אין דנין את ביאותיו בחזקה דאא"ע בב"ז הכא שאני דהוחזקה פה מכבר כא"א סתם ואמרינן עפ"י החזקה דמסתמא נישאת כדין (או דבחזקה לבד סגי) ומה שמביאה עדים שלא היו חו"ק אינו כלום דמאי שייך עדות על שלילה ואטו לא זזה יד העדים מתוך ידם משך שנים ואעפי"כ בעטיו של מקיל ובא נישאת וילדה בנים והחשש למעוות קיים, מסקנת הדברים שהענין צריך יישוב והחלט ע"י גדולי הדור. והנני ידידו הדוש"ת כו'

סימן ל

ע"ד עירוב באכסניות

לחכם אחד

ע"ד הדרים בשבת באכסניא שיש בה הרבה חדרים שאוכלים שם ג"כ אם מותרין לטלטל מחדריהם למסדרון (קארידאר) בלא עירוב ותפס כת"ר בפשיטות דמותרין משום דבכל חדר נמצא הרבה כלים של בעה"ב שאינם ניטלין בשבת מחמת כבדן והיינו מתניתי' בפ"ח דעירובין (דף פ"ה:) וכרבי יהודה דבכה"ג אין הדיורין אוסרין לפי שנעשו כולם כאורחים אצלו ולפיכך גם הם מותרין להוציא מבתיהם לחצר כמש"פ בשו"ע או"ח (סי' ש"ע ס"ב). ולדידי לא ברירא לי כלל, דעד כאן לא אמרינן במשאיל או משכיר בתים לאחרים דאם יש לו בהם כלים שאינם ניטלין בשבת הוי כיש לו לבעה"ב שם תפיסת יד ואינם אוסרין אלא כשהכלים הם לגמרי של בעה"ב וע"י שכליו שם הי' לו תפיסת יד שם משא"כ באכסניא אף דיש לבעה"ב שם כלים הרי כהחדר כן גם הכלים גופייהו שאולים או שכורים הם להאורחים שוכרי החדרים ושואל כל הנאה שלו ושכירות ליומא הוי ממכר וא"כ לזמן השכירות נראה שאינם ככלים של בעה"ב ואינם גורמים תפיסת יד לבעליהם ויהיו אסור לטלטל במסדרון בלא עירוב

ויש לי לדון בזה עפ"י מש"כ בספרי ח"א סי' כ"ה אות ה' לדקדק בגיטין (דף ל"ז.) אר"י אפי' השאילו מקום לתנור ולכירים כותבין עליו פרוזבול איני והתני הלל אין כותבין פרוזבול אלא על עציץ נקוב בלבד נקוב אין שאינו נקוב לא אמאי והא איכא מקומו לא צריכא דמנח אסיכי, וכ' הרמב"ן בחי' דמנח אסיכי פי' ולא השאילו מקום סיכי כו' והרא"ש (סי' ט"ו) כתב ל"צ דמנח אסיכי והסיכי הם של בעל הקרקע, וכתב ע"ז בקרבן נתנאל דנמצא שאין הקרקע מושאל לו אלא סיכי וסיכי דנעיצי בקרקע לאו כקרקע דמי, ולענ"ד עדיין צ"ע דכיון דמשאיל לי' את הסיכי והסיכי משתמשים בקרקע לצורך עמידתם ובלאו הקרקע אין בעל העציץ יכול להשתמש בסיכי לצורך זה א"כ כשמשתמש בסיכי הרי הוא משתמש באותה שעה גם בקרקע עצמה ושוב הוי כהשאילו מקום בקרקע. ונ"ל לומר דאע"ג דבעל העציץ באמצעות הסיכים השאולים לי' משתמש גם בקרקע מ"מ כיון שהסיכי הם של בעל הקרקע ולא השאילם לו אלא לצורך החזקת העציץ ולא למילי אחרינא נמצא שגם בעל הקרקע משתמש באותה שעה במקום סיכי שבקרקע שהרי מחזיק הוא שם את הסיכים שלו, וא"כ דמי כמאן דהוו שותפין בתשמיש קרקע זו ואמרינן בירושלמי (שביעית פ"י ה"ג) רבי בא בשם רב מי שאין לו אלא קלח אחד בתוך שדהו כותבין לו פרוזבול והתני השותפין והאריסין והאפוטרופין אין להם פרוזבול אמרי תמן כל קלח וקלח של שותפות הוא ברם הכא הוא שלו, וא"כ ק"ו הוא ומה כשיש לו חלק בקרקע גופא אין כותבין עליו פרוזבול אא"כ חלקו מיוחד ומבורר זה שאין לו אלא תשמיש קרקע בשאלה אינו דין שלא יועיל בשותפות ואשה"ט. ולפ"ז בנ"ד אף שהחדרים והרהיטים והכלים שבהם כולם שכורים להשתמשות האורחים ואין לבעל האכסניא שום רשות להשתמש בחדרים ובכליו שבהם מ"מ כיון שאם רצה האורח להוציא מן החדר את רהיטי בעל האכסניא ולפנותם לא הי' רשאי דע"ז שייר לו בעל האכסניא זכות שיחזיקם שם נמצא דאעפ"י שאין לו לפי שעה זכות ההשתמשות בכליו אפי"ה בזה גופא שיש לו גם עתה זכות להחזיקם שם הרי הוא שותף יחד עם האורח בתשמיש המקום שתחתיהם ויש לו עי"ז תפיסת יד בחדר. אבל ז"א דאה"נ אלו היינו צריכים רק שיהא לבעל האכסניא איזו זכות השתמשות בחדר הוי סגי בזכות זה שיש לו רשות להחזיק שם כליו אפילו בלא רשות ההשתמשות בכליו גופייהו, אבל אין הדבר כן. דהב"י (סי' ש"ע) כתב ת"ל ונראה מדברי המרדכי שאפילו יש לו פנה מיוחדת שיש לו בה כליו חשיבא תפיסה והביאו מהרי"ק בשורש מ"ח ואע"ג דלגבי עכו"ם המשכיר ביתו לעכו"ם לא מהני שכירות מהמשכיר אלא כשיש לו תפיסה בכל הבית אבל אם אין לו תפיסה אלא בפנה מיוחדת לא שאני התם שאעפ"י שאין לו שום כלי בבית יכולין לשכור ממנו מאחר שיש לו רשות להניח שם כליו הלכך בעינן שיהיה לו רשות