דבר אברהם - ג קכ

אגב ארשום בזה הערה קטנה אחת בענין גירות. דהרמב"ן ליבמות (מ"ז: ד"ה נתרפא) כתב דבהא דמעוברת שנתגיירה בנה אין צריך טבילה צריך גירות אח"כ, וק"ל ממשנה דבכורות (מ"ו ע"א) נתגיירה מעוברת בנה בכור לכהן ואמאי הרי בלידתו עדיין נכרי הוא ומי איכא פדיון לנכרי ודוחק לומר דמתניתין אתיא כמ"ד עובר ירך אמו ואי"צ גירות עוד. ומצאתי בקרן אורה שם שעמד ע"ז, וכן הקשו עליו גם מיבמות (צ"ז:) היתה הורתן שלא בקדושה ולידתן בקדושה כו' חייבין משום אשת אח והרי כקטן שנולד דמי ואינו אחיו להרמב"ן. וכרגע מהרהר אני דלולא דמסתפינא אולי הי' אפ"ל להרמב"ן מילתא חדתא דחלק הולד דרבי תחילה במעי נכרית הוי נכרי והחלק דרבי במעי יהודית אחרי גירותה הוי יהודי ויהדות ונכריות מעורבין בו דוגמת חצי עבד וחצי בן חורין ולכן חלק הנכריות שבו צריך גירות ומשום חלק היהדות חייב משום אשת אח ובפדיון ומזה נ"מ לענין מילתו דלהסוברים דאי"צ גירות נימול לח' כישראל ולהרמב"ן לא' כגר ולדברינו דלהרמב"ן נמי יש בו חלק יהדות אף לדידי' נימול לח', וצ"ע

סימן כט

ע"ד נשואי אזרחים

לכבוד ידידי הרב הגאון כו' כש"ת מוהרצ"ה פערבער נ"י רב בלאנדאן שלו' וברכה

אחד"ש ידידי מעכ"ת כו'. הגיעני קונטרסו היקר בבירור הלכה ע"ד נשואי אזרחים בלא חופה וקדושין ואח"כ דרים יחד כאיש ואשתו אם יש במה שדרים אח"כ יחד תשש אישות להצריכה גט משום חזקה דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות, ואם אמרינן יחקה זו בפרוצים בעריות ואינם שומרים כלל חוקי הדת והקיף כת"ר צדדי הספקות ודעות הנו"נ בזה ובקשני להגיד דעתי בזה. הנה ידידי מעכ"ת קשה עלי עתה להרבות דברים ורק בקצר מילין אדבר מפני כבודו

א) הן ידוע לכתר"ה שלפני שנים אחדות פניתי להרבנים הגאונים בקול קורא אודות זה. בקו"ק ההוא עוררתי ששאלה זו הנוגעת לכלל ישראל שלא יתערבו ביניהם פסולי משפחה הגוררים אחריהם חשש ממזרות אינה שאלה פרטית ומקומית ואי אפשר שתהא נדונית ונפתרת ע"י כל רב יחיד ויחיד כאו"א לפי שיקול דעתו שא"כ התורה נעשית כשתי תורות ובית ישראל נקרע לקרעים, שרב אחד יתיר ויעשה מעשה על פיו ויולדו בנים ובבואם למקום אחר שדעת הרבנים שם להחמיר ידונום כממזרים ואין תקנה להם. ע"כ הצעתי שיפתר הדבר אחרי מו"מ והסכם בין גדולי הדור. ע"ז קבלתי מכתב ארוך מהגאון מוהרר"י ראזין ז"ל אבד"ק דווינסק. לצערי נאבד ממני המכתב הזה אלא שמצאתי לו תמורה קצת במכתב קצר שערך הגאון ז"ל ג"כ בענין זה לאחד הת"ח וזה המציא לי העתקה ממנו (במקומות אחדים הי' מסופק בקריאת הכתב או שנטשטשו מילים והציג שם סימן שאלה) שני המכתבים שונים בכמותם אבל ערוכים הם בשיטה אחת ומתכוונים למסקנא אחת שבלא גט א"א להתירה כלל. ובידעי שכת"ר יתענין מאד בזה הנני מוסר להעתיק את המכתב בשבילו וזהו

מוצש"ק ליל א' דחנוכה תרצ"ה. מ"כ קבלתי והנה באמת הוי מחלוקת בירושלמי גיטין פ"ז אם ע"י מעשים שעשה יהי' אומדנא שמתחילה עשה דבר בעדים או לא וחד ס"ל בירושלמי שם אם לא נתייחדה כדי בעילה ואף אם נימא דרק סוף ביאה קונה מ"מ אמרינן שקדשה בכסף תחילה ועיין במה דס"ל להרמב"ם ז"ל בהלכות אסורי ביאה פי"ג גבי גיורת דכל שעשתה דרכי ישראל הוה זה כמו גדר עדים על גירות רק לא כשרי ישראל וכן ס"ל בהל' מכירה גבי דלא צנא דפירא בב"ב דף ל"ה ע"ב דזה הוי קנין לא בירור ע"ש בזה ועיי' מש"כ התוס' יבמות דף מ"ה ע"ב גבי דב' (דבר ד) הידוע עפ"י סברא הוה כמו עדים עי"ש ומש"כ הרמב"ם והראב"ד בהלכות נחלות פ"ד ה"ו ע"ש במ"ש ה"ה מן המכילתא דר"נ אומר אך זה באמת תליא בפלוגתא דר"נ ורבי בקדושין דף ס"ב ע"ב דדבר שבידו דהוה זה סברא אם זה כמו עדים או כמו חזקה בעלמא ולר"נ דהוי רק חזקה גבי שיחרור דבעי עדים לא מהני זה ובאמת מאד יש להאריך בהא דסוטה דף ד' הוי מחלוקת תנאי כמה שיעור סתירה ע"ש לגבי זנות למה לא מבאר זה הגדר גבי ביאה דקדושין שיעור ביאה ולכאורה זה יהי' ראי' לשיטת בה"ג דגבי קדושי ביאה לא מהני רק כמכחול כו' שראו עדים ולא יחוד כשיטת הרמב"ם בהל' אישות ועיין בהך דיבמות דף קי"א ע"ב וברמב"ם שם גבי הך דזה אומר לא בעלתי ועיין שם בתוס' גבי שניהם מודים איך הדין גבי קדושין כה"ג אם נתייחדו לביאה ואח"כ שניהם מודים שלא בעלה אם זה דין כמו סהדי או לא אך נ"מ דגבי קדושין דשם הוי גדר קנין כיון שנתיחדו זה הוה כמו קנין ודין וכמו שפסק הרמב"ם ז"ל בהל' אס"ב פי"ט וכן פסק בהלכ' אונס גבי קנס ובהל' אישות פי"א דהוה כבעולה ונפסלה לכהונה ולתרומה אף דלמלקות לא וה"נ ס"ל להתוס' בכתובות דף מ"ט ע"ב ודף ל"ה ע"ב גבי קנס והו"ש ביבמות פ"ו על משנה דדף נ"ו ע"ב לא ס"ל כן גבי פסול אבל גבי יבמה שם לא מהני קנין דין רק מציאות דדברים דרק הקמת השם