דבר אברהם - א רפ
Dvar Avraham part 1 280 · דבר אברהם - א · free full Hebrew text
Open in the reader →ולא המשכיר דאיהו הוא דהוי כבעלים ע"ז לזמן שכירותו, ואם לא שמר יפסיד כמש"ל
[ד] וראיתי בס' שער משפט (סי' קצ"ח) שהק' על שי' הסוברים דשכירות מטלטלין נקנה בכסף משום שהגוף שלו דאם כן קנה מחבירו בכסף החצי מחפץ אחד יהא נקנה בכסף דה"נ נאמר כיון דהמוכר שותף עמו בזה החפץ טרח ומציל ובאמת מוכח להיפוך מהא דחולין (דף פ"ג ע"א דתנן בד' פרקים אלו משחיטין את הטבח בע"כ אפילו שור שוה אלף דינרים ואין לו ללוקח אלא דינר כופין אותו לשחוט לפיכך אם מת מת ללוקח אבל בשאר ימות השנה אינו כן לפיכך אם מת מת למוכר, ופריך התם והא לא משך ומשני כיון דאמר ר' יוחנן דבר תורה מפות קונות ומאי טעמא אמרו משיכה קונה כדי שלא יאמר לו נשרפו חטיך בעליה ובד' פרקים אלו העמידו דבריהם על ד"ת, הרי להדיא דבשאר ימות השנה אם מת מת למוכר אע"פ שאין לו ללוקח בשור אלא חלק כדינר אחד מ"מ מעות אינן קונות ולא אמרינן דהמוכר טרח ומציל בשביל חלקו עכ"ד. ולענ"ד יש לתרץ בפשיטות דבהא נמי שייך לומר נשרפו חטיך בעלייה, דאי אמרת דלוקח מקצת מדבר שלם קונה בכסף איכא למיחש בשעת קניינו שמא ימכור אח"כ גם את השאר חלק חלק או שמא מכר כבר את השאר וזהו האחרון ולא טרח ומציל שאין לו בו כלום, משא"כ בשכירות דליכא למימר הכי: