דרישה, אבן העזר קעב

והאיילונית אינן בני חליצה מדכתיב והיה הבכור כו' כתב רש"י בפרק קמא דיבמות ד' י"ב ע"א ז"ל ואף על גב דהאי והיה הבכור אשר תלד מיתוקמא במכילתין לקמן בגדול האחין ומהכא נפקא לן דמצוה בגדול לייבם מכל מקום דרשינן מאשר תלד פרט לאיילונית דקרא יתירה הוא כיון דבבכור שייבם גופא משתעי עד כאן לשונו:

דינו כזכר גמור כו' ותימא אף על פי שהוא כזכר מכל מקום אינו חולץ והוא כסריס חמה ותדע לדעת הרמב"ם למה אינו חולץ מספק מאחר שהרמב"ם גופא והרי"ף מסכימים להו נמי באנדרוגינוס שהוא ספק זכר כדלעיל סימן מ"ד אלא כדפרי' שהוא סריס שלא מצינו מעולם שהוליד ועוד הלא הרא"ש גופיה פסק כן באנדרוגינוס שהוא ספק ושרא ליה מריה שלא דקדק היטב מ"ו וגם ב"י תמה עליו (ומסיק דגם ר"י לא אמר אלא לעניין שאר דברים כו' ע"ש כ"פ):

ומוציא בגט אם ירצה ז"ל ב"י דבריו סתומים דמשמע דקאי אשוטה וקטנה נמי והא ליתא דקטנה ושוטה לאו בנות גירושין הן עכ"ל ע"ש ומ"ש דקטנה לאו בת גירושין הוא רצה לומר שאינו בת גירושין בכל ענין דדוקא אם יש לה דעת לשמור גיטה יכולה להתגרש כדאמרינן לעיל סי' קמ"א ולא ה"ל לרבינו לסתום ולכתוב סתם ומוציאה בגט דמשמע בכל ענין: