דברי חמודות על מנחות, עשיית ציצית

ואח"כ שוזר אותם. לשם ציצית דהא מדמה שזירה לטוייה אבל הרמב"ם כתב אם ירצה לעשותן שזורין עושה ושאלוהו חכמי לוני"ל מהא דספרי השיב להם סתם ספרי ר"ש ויחידאה הוא ונתלבט הב"י בזה דהא בגמרא דעירובין אמורא אמר הכי ועוד הא ליכא מאן דפליג ורמ"י ז"ל כתב דס"ל להרמב"ם דג"ש זו לאו מופנה היא והלכך לא לעכב תניא לה וכתב הר"ן בספ"ק די"ט שאם נתפרקו משזירתן לית לן בה דה"ל כגרדומיי ציצית דכשרים ומיהו משמע דבעינן שישתייר בשזור כדי עניבה כדאמרינן בפרק התכלת גבי גרדומים ע"כ ואע"פ שדברי נ"י אין נראה דמצריך שיור כדי עניבה אינו מוכרח וכמ"ש הב"י וכתב נ"י שנהגו לעשות בסוף כל חוט וחוט קשר כדי שיעמוד בשזירתו וכ"כ הרוקח וז"ל וקושרים כל חוט למטה שלא יחלק ויראה כשנים ורבינו ירוחם כתב וצריך להפריד חוט הענף מזה ומזה ונ"ל כי לפי זה נהגו לעשות בכל חוט מהם בראשו קשר אחד כדי להפרידם זה מזה עכ"ל והא דצריך להפריד כו' איתא לעיל ס"ס י"ב וכתב רמ"י ז"ל בסימן י"א סעיף י"ד שאין נוהגין כן באלו הארצות ואפשר משום שהשזירה שלנו שזירה יפה היא וחזקה וא"צ לזה גם החוטין נשארין מופרדין מעצמן כשהשזירה היא חזקה ע"כ וכן בציציות של הקדוש רבי שלמה מלכו זצ"ל ראיתי שאין בהם שום קשר בראשם:

והחרד אל דבר ה' יבדוק הציצית כו'. ואע"ג דלעיל סעיף ת' כתבתי תשובה לרבינו שכתב בה שהעולם לא נהגו לבדוק כל הציציות בכל שעה שמתעטף משום דמוקמינן להו בחזקת כשרות מ"מ הטור סי' ח' תפס עיקר כדבריו הללו דהכא ולא עוד אלא שסתם וכתב ויעיין וכו' ולא תלה בחרד אל דבר ה' כו':