דברי חמודות על מנחות, הלכות מזוזה

נאמר כאן כתיבה. ובהלכות ס"ת סעיף כ"ב כתבתי דצריך כתיבה בימין וכתבו השו"ע בסימן רפ"ח סעיף י"ב וקשיא לי על רמ"א למה לא הגיה גם כאן די"א שיכתוב בקולמוס של קנה ולא של נוצה ומיהו רמ"י כתב בהס"ת דאין נוהגין כן:

מזוזה שעשה שתים ושלש ואחת כשרה. היינו בדיעבד וז"ל הטור סימן רפ"ח כותב כל שיטותיה ביושר שלא תהיה אחת ארוכה מחברתה וכתב ב"י זה פשוט דלכתחלה הכי בעי בס"ת תפילין ומזוזה וכ"כ הגה' מיי' פ"ב בשם סה"ק השיטין לא אחת ארוכה ואחת קצרה אלא שוות ואין כותבין ג' אותיות חוץ לשיטה ועיין בהלכות ס"ת בסי' ט':

ובלבד שלא יעשנה כקובה וכזנב. והרמב"ם בפ"ה מהלכות ס"ת הוסיף שלא יעשנה כמו עגיל ע"כ והטור כתב בשמו כעגול והכל חדא דעגיל שבכתוב עגיל וכומז הוא תכשיט עשוי בעיגול וכן לשון הראב"ע אולי נקרא כן בעבור היותו עגול:

ידך. ושאר חסרי ומלאי בה"ת בשמושא רבא: ועושה פרשיותיה סתומות. יתבאר בסימן דלקמן:

על הדוכסוסטוס. יתבאר בסימן ו':

ונראה שצריך להניח בתחלתה כדי לגול היקף כו'. וכך הם דברי התוס' וסמ"ג והגה' מיי' כתב בשם סה"ת שא"צ להניח בתחלתה כדי לגול היקף מדנהגו שיהא שדי נראה מבחוץ ושדי הוא כתוב כנגד ריוח שבין פרשה לפרשה ואם היה בתחלת גליון כדי לגול היקף היה שדי מכוסה עכ"ל מיהו אם יעשה נקב בגליון שהניח כדי לגול היקף כנגד שדי זהו טוב ונכון עכ"ל ההגהות ועיין בסוף ההלכות:

וטוב שלא יניח כשיעור ג' אותיות כו' וכן בראש השיטה כו'. וכתב רש"ל בתשובה סימן ל"ז שכותבים המזוזה המניחין חלק בראש והיה אם שמוע יותר מכדי ב' אותיות כדי שיוכלו לכתוב שדי מבחוץ כנגד האויר שלא יפה הן עושין ואם בעבור זה מניחין ריוח ג' אותיות כדי שיכתבו שדי מבחוץ על הריוח מי הוא הנביא שהגיד שיזיק אם לא יהיה הכל על הריוח או יתחיל קצת חוץ מגליון ועיין בסוף ההלכות:

ונהגו להצריך עיבוד לשמה. וכ"כ סמ"ג וכתב ב"י וז"ל ומדברי נ"י נראה שגם הרי"ף סובר דמזוזה בעי עיבוד לשמה ולענין הלכה צריך עיבוד לשמה לכתחילה אבל במקום שאם ימתין לעור מעובד לשמה יתבטל מהמצוה יכתבנה על עור שאינו מעובד הנמצא ויקיים המצוה מיד כדעת הרמב"ם בעוד שמבקש עור מעובד לשמה עכ"ל וכדמות ראיה מהך דספר העתים לעיל:

לא שייך ביה שינוי כו'. ועיין בהס"ת סעיף י"ז:

ומה שנהגו לכתחלה לכותבה אגויל כו'. ואין דעת הרי"ף כן דלישנא דלעיל והא דאמרי' מזוזה על דוכסוסטוס היינו למצוה אבל אם כתבה על הקלף כשרה לשון הרי"ף הוא ורבינו הוא שכתב הא דרבי מאיר היה כותבן לכתחלה כו' לומר דאף לכתחלה כותבין אגויל ומדהרי"ף לא כתב כן משמע ודאי מדבריו דלא ס"ל הכי וכ"כ הר"ן בשמו בפרק המוציא יין ומיהו כתב עליו דלא מחוור מלישנא דהיה כותבה ואפשר דאע"ג דקתני היה כותבה היינו לפעמים כשלא היה מזדמן לו דוכסוסטוס היה כותבה על הקלף וכו' וא"נ ה"ק דהיכא דבעיא שימור כגון דעומדת במקום התורפה או במזוזה של רבים שאינה נבדקת אלא פעמים ביובל היה כותבה על הקלף מפני שמשתמרת יפה מן הדוכסוסטוס עכ"ל ודברי הרמב"ם כדברי הרי"ף שכתב אם כתב המזוזה על הקלף או על הגויל כשר לא אמרו דוכסוסטוס אלא למצוה ע"כ ודין קלפים שלנו נתבאר בדברי רבינו בהס"ת סימן ה' וע"ש בספרי זה סעיף י"ח:

והלכתא מזוזה צריכה שרטוט. ומשמע ליה להטור דצריכה ואם לא שרטט פסולה וכתב ב"י דיש לו ראיה מהא דפירש"י בפי' אחד בכתבה אגרת פסולה שכתבה בלא שרטוט כמ"ש בסי' דלקמן:

ותפילין א"צ שרטוט. כבר נתבאר בהס"ת ס"ס ז' וע"ש בספרי זה סעיף כ"ג:

ואידי ואידי נכתבות שלא מן הכתב. ותמיהני על בעלי הש"ע שלא הזכירו לדין זה מהלכות מזוזה סימן רפ"ח סעיף ז' כי שם כתבו הטור ועיין בספר זה בהלכות ס"ת סעיף צ':

וכדקבע לה מזוזה. כתב הטור ר"ס רפ"ט בא לקובעה יתננה בשפופרת של קנה או של כל דבר וכ"כ הרמב"ם בפ"ה ולא אתפרש בב"י ולא בכ"מ מנא להו ולי גמרא ערוכה בב"מ פ' השואל דף ק"א ומייתי לה רביע לקמן סימן י"ז מקום מזוזה על מי על השוכר או על המשכיר ופשיט לה על השוכר משום דלאו מעשה אומן הוא דהא אפשר בגובתא דקניא ואע"ג דרש"י פירש בגובתא דקניא ותולה אותה א"א לומר דתולה ממש קאמר מדלקמן תלאה במקל פסולה וכמ"ש התוס' בהקומץ אלא ה"ק שאפשר שע"י גובתא דקניא שמניחה בו שקובעה בלא מעשה אומן ע"י מסמרים משא"כ אילו לא הניחו בגובתא דקניא היה צריך מעשה אומן לנקוב סדק למקום הנחתה וז"ל נימוקי יוסף בגובתא דקניא שיניחנה בשפופרת של קנה ויקבענה במקום הראוי למזוזה בשני מסמרים והשתא לעולם מניחין אותה בגובתא דקניא ואפשר דקאמר היינו שאפשר ע"י כן לקובעה בלא מעשה אומן וכך מוכח עוד מדברי התוספות שאכתוב בסמוך דלעולם מניחים אותה בגובתא דקניא קאמר ורמ"י ז"ל יהיב טעמא דלכך מניחה בשפופרת כו' כדי שלא תתפתח גלילתה ותתקלקל מהרה אבל בתוספות דהשואל כתבו דלפרש"י (דבריש סימן ט') שפירש שמניחין המזוזה מעומד צריך גובתא דקנה שלא תפול ולפר"ת שמניח אותה מיושב כו' י"ל שלא תבלה מלחלוחית הכותל ע"כ והא דפירשו שלא תפול נ"ל דהיינו כי הא דתוספתא דכלים שהביאו התוס' בהקומץ דף ל"ג בד"ה הא דעבידא כו' דתני שפופרת שחתכה ונתן בה את המזוזה ואח"כ נתנה בכותל אע"פ שלא כדרך קבלתה טמאה נתנה בכותל ואח"כ קבע בה המזוזה כדרך קבלתה טמאה שלא כדרך קבלתה טהורה משמע שהשפופרת סתומה מצד אחד ובהכי מיירי כדי שלא תפול:

אומר בא"י כו'. ולא יברך בשעת כתיבה כ"כ הטור גם הרמב"ם ונתן טעם לפי שקביעתה היא המצוה והכי אמרי' בהתכלת דף מ"ב דכל מצוה שאין עשייתה גמר מצותה אינו מברך אלא בשעת גמר מצותה וכתב הרשב"א בתשובה מי שיש לו שנים או שלשה פתחים הראויים למזוזה אם בא לקבוע כולם ביחד אין מברך אלא ברכה אחת:

סכנה ואין בה מצוה. וכתב הטור סימן רפ"ט שאם שינה באלו אינו מעכב ופי' הב"י משום דמשמע ליה דמה שאמרו אין בו מצוה דהיינו לומר דלא קיים מצוה מן המובחר אבל מ"מ כשרה היא דאל"כ ה"ל למיתני פסולה אבל מדברי הרמב"ם נראה דמפרש הא דקתני אין בה מצוה דהיינו לומר דלא קיים מצות מזוזה כלל וכההיא דתנן העושה תפלתו עגולה סכנה ואין בה מצוה דהיינו לומר דלא קיים מצות תפילין כלל דתפילין מרובעות הל"מ וכ"כ נ"י בהניחה אחורי הדלת דפסולה ע"כ ובש"ע אחרי שכתב שקביעותה במקום חלל הפתח בטפח הסמוך לחוץ הגיה רמ"א ז"ל אם שינה אינו מעכב ובלבד שיניחנה במזוזה עצמה ורמ"י כתב גם זה הלשון ואח"כ כתב דאחורי הדלת פסולה ומיהת אין זה מוכרח מדברי רבו ז"ל שהרי אפשר שהוא הולך לגמרי לדעת הטור שאינו פוסל כ"א בקביעה בשמאל בלבד וזה נראה יותר דאלת"ה כיון דאחורי הדלת לא נזכר בש"ע בהדיא אלו היה דעתו לפסול כיון שהגיה במקצת הדברים שאם שינה לא עיכב ה"ל לפרש דאחורי הדלת מיהת פסולה כמו שהתנה גם כן ובלבד שיניחנה במזוזה עצמה ה"ל להתנות זה ג"כ לכן נראה לי שסובר כדעת הטור דאין לפסול באחורי הדלת הלכך נראה לי דהני בתים הפתוחים ברחוב העובדי כוכבים ומניחים מפני כן מזוזות אחורי הדלת דיש להם על מי שיסמכו:

קמ"ל שצריך להניח בחללו של פתח. וגם בזה אם שינה לא עיכב כדלעיל:

לשון הטור ר"ס רפ"ח כיצד מצותה יקח עור אחד שיש בו לכתוב פרשת שמע והיה אם שמוע ויכתבם זה אחר זה כסדר ואם שינה והקדים והיה לשמע פסולה וכתב ב"י דבמכילתא תניא כתבן שלא כסדרן יגנזו ובכ"מ כתב דאפילו כתב אות אחת שלא על הסדר פסולה:

ונראה לפרש בשני דפין בשתי חתיכות. וכ"פ הרמב"ם בפ"ה וכתב עוד שאע"פ שתפרן פסולה וכתב הטור סימן רפ"ח דפסולה אפי' אם ידבקם ודלא כהתוס' דפרק הקומץ שכתבו דדוקא בדלא תפרן וכתב עוד הטור דאע"ג דלא נהירא פירש"י דפוסל אפי' בעור אחד בשני דפין מ"מ טוב לכותבה בדף אחד וז"ל הרמב"ם ואם כתבה בשנים או בשלשה דפין כשרה ובלבד שלא יעשנה כזנב וכו' וכתב הכ"מ דכך מפרש להא דאמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן מזוזה שעשאה שתים ושלש ואחת כו' דלעיל סימן ג':

בין בי גברא לבי נשי כו'. וכתב המרדכי אומר ר"י דוקא בין גברי לנשי ששניהם עיקר ושניהם פתוחים לרה"ר אבל מבית לחדר או לעליה שעיקר תשמישו ומוצאו ומובאו מבית לשם לא אזלינן בתר היכר ציר אלא יניחנה בחדר דלצרכו הוא עשוי ולהכי נקט מבי גברא לנשי וכן מצאתי אפילו אחד פתוח לרה"ר ואחד אינו פתוח לרה"ר כיון שעיקר תשמיש כניסה ויציאה דרך שם ולא משגחינן בה בהיכר ציר ע"כ וכתב רמ"י וז"ל פתח שנכנסים בו מן הבית לבית החורף שלנו נ"ל שעושין המזוזה בימין הכניסה שנכנסין מן הבית לבית החורף שעיקר תשמיש שלנו הוא בבתי החורף שלנו ולא משגיחין בהן בהיכר ציר כלל דבין הציר היא מבחוץ בין היא מבפנים עושין המזוזה בימין הכניסה נראה לי עכ"ל ומן המרדכי שכתבתי יש לו ראיה גמורה:

ולישנא דגמרא לא משמע הכי כו'. ובמ"י כתבתי מה שהשיב הרמב"ם עצמו לשואלו בדבר הזה וכתב הב"י שנראין דבריו ואעפ"כ כיון שרש"י והרמב"ן והרא"ש והראב"ד חולקים עליו והם לחומרא הכי נקטינן ע"כ ואף על גב דחומרא דאתי לידי קולא ברכה לבטלה היא ל"ק דמ"מ חומרא היא לענין מצוה שמן התורה ובש"ע לא נמנע מלכתוב ג"כ דעת הרמב"ם:

וכך היו מזוזות של רמ"מ כמין נו"ן כפופה. חציה בזקיפה וחציה בשכיבה וכתב ב"י שמצא כתוב דהעושים כן יניחו ראש המזוזה כלפי פנים רגלי האותיות נגד הרחוב משום דכיון דמוקמינן לה באלכסון לקיים גם דברי ר"ת צריך לעשות האלכסון כדעבד ר"ת בשכיבה וכ"כ ת"ה סי' נ"ב ע"כ ודכתב באלכסון היינו כפירוש ר"י שכתבתי בשם המרדכי ורמ"י ז"ל כתב עוד וז"ל ויכוין שיהא שמע דהיינו סוף גלילתה לצד חוץ דהיינו לצד אויר הפתח וכן נוהגים שקובעים אותה באופן שרואים שד"י מבחוץ שהוא כותב בראש השיטה נגד והיה או נגד אוירו לפי מנהג קצת וממילא יזדמן כך שסוף גלילתה מבחוץ עכ"ל והב"י כתב דדעת הרמב"ם כרש"י ודהכי נקטינן ושכן נהגו אבל רמ"א אע"פ שהעתיק למנהג זה מ"מ מסיים דראוי לנהוג כהמדקדקים שמניחים אותה בשיפוע ובאלכסון ושכן נוהגין במדינות אלו.

וכן בית מדרשו של מהר"ם כו'. וכתב הב"י סי' רפ"ו דמדברי רש"י נראה ג"כ דבה"מ חייב במזוזה שהוא פי' בההוא פתחא דבה"מ דרב הונא וכן בבה"מ דרבי פתח קטן ה"ל כו' כלומר ולא פירש דהיינו פתח הבית כו' כדפירש רבינו אבל התוס' כתבו כדברי רבינו וגם הרמב"ם כתב בתי כנסיות ובתי מדרשות שאין בהם בית דירה פטורים לפי שהם קדש פתח שבין בה"מ או בית הכנסת וביתו כו' והיינו כדברי רבינו והתוס' וכן נראה מדברי הרי"ף ומיהו במרדכי כתב בה"מ חייב במזוזה אבל בהכ"נ ודאי פטור כו' ולענין הלכה אע"פ שהרמב"ם והתוס' והרא"ש מסכימין לדעת אחת נכון להצריך מזוזה לבה"מ כדברי הירושלמי ומהר"ם כי ירא אלהים יצא את כולם וכ"ש בדבר שאין בו חסרון כיס הרבה אבל לא יברך על קביעותה עכ"ל ועיין עוד סעיף ל"ו ודין בהכ"נ נתבאר בדברי רבינו ס"ס ט"ו:

פי' שלא ירחיק כו' אבל יכול לתתה כו'. אבל מדברי הרמב"ם נראה דלכתחלה מצוה להניחה בתחלת שליש העליון שכתב והיכן קובעין את המזוזה בתוך חלל של פתח כו' בתחילת שליש העליון של גובה השער ואם קבע למעלה מזה כשרה וכ"כ הטור סי' רפ"ט בשמו וכתב ב"י דמימרא דרבי זירא הכי משמע דמצוה להניחה לכתחלה בתחלת שליש העליון בדוקא ורבי יוסי דברייתא שכתבתיה בספר מעדני יו"ט איירי היכא דבדיעבד קבעה למעלה מזה כשרה כל שהיא בגובה ולפי זה כי אמרינן ומאי תחלת שליש העליון דקאמר להרחק היינו לומר דמעיקרא הוה ס"ד דרבי זירא בתחלת שליש העליון דוקא קאמר ולא למעלה ולא למטה ומש"ה הוה קי"ל דלא אתי כר' יוסי ומשני דשפיר אתי כרבי יוסי ולא אתא אלא לאפוקי למטה אבל למעלה כשרה כרבי יוסי ומיהו לכתחילה מצוה להניחה בתחילת שליש העליון כך נ"ל עכ"ל וכתב עוד הרמב"ם שצריך שירחיקנה מן המשקוף טפח וכתב ב"י משום דמשמע ליה ז"ל דלא פליגי ר' יוסי ורבי יהודה בהך ברייתא שכתבתיה במ"י אלא בלמטה משליש העליון אבל למעלה לד"ה צריך להרחיקה מן הקורה טפח הכי משמע מדאמר רבי יוסי מה קשירה בגובה אף כתיבה בגובה וכי היכי דקשירה דהוי בגובה הזרוע אינו בסוף הגובה אלא מרוחק מסופו קצת ה"נ כתיבה דילפינן מינה דהויא בגובה אינו בסוף הגובה אלא מרוחקת ממנו מעט דהיינו טפח כנ"ל לדעת הרמב"ם אבל הרי"ף והרא"ש סתמו וכתבו דברי רבי זירא אמר שמואל בלבד ולענין הלכה יש לחוש לדברי הרמב"ם עכ"ל הב"י ובמ"י כתבתי בשם התוספות דירושלמי דלעיל דהניחה בין כתפותיו חולק על הגמרא שלנו אבל במרדכי כתב מסופק היה ר"י אם ההיא דירושלמי שהניחה ר' חנינא כנגד כתפותיו פליג אגמרא דידן מדלא מפליג בין גבוה לנמוך ומיהו נראה דלמעלה מכתפיו לא יניחנה אם הפתח גבוה כל כך דלא יניחנו לעולם במקום שאינה נראית לו וכן משמע מדקאמר מניחה בטפח הסמוך לרה"ר כדי שיפגע במצוה מיד עכ"ל וכן פסק רמ"י ז"ל:

מצוה להניחה בטפח הסמוך לרה"ר כו'. וכתב הטור דנראה שאם שינה לא עיכב ועיין לעיל סעיף ט':

כי היכי דתפגע ביה מצוה מיד. וכתב רמ"א בשם מהרי"ל כשאדם יוצא מן הבית יניח ידו על המזוזה ויאמר ה' ישמור צאתי וגו' וכן כשנכנס אדם לבית יניח ידו על המזוזה ויש לו סמך מן המדרש:

והוא משמרן מבחוץ. וכתב הטור ר"ס רפ"ה וז"ל צריך ליזהר מאד במצותה כמו שאמרו חכמים כל מי שיש לו תפילין בראשו ובזרועו וציצית בבגדו ומזוזה בפתחו מוחזק הוא שלא יחטא מפני שיש במזוזה יחודו של הקב"ה ותמיד בבואו ובצאתו יזכור יחודו של הקב"ה ויתן יראתו על פניו לבלתי יחטא וכל הזהיר בה יאריכו ימיו וימי בניו דכתיב למען ירבו ימיכם וימי בניכם ואם אינו זהיר בה יתקצרו דמכלל הן אתה שומע לאו וכן דרשו חכמים בעון מזוזה בניו ובנותיו מתים קטנים דכתיב דם נפשות אביונים נקיים וסמך ליה לא במחתרת מצאתים ומסיים בה הטור דמ"מ לא יהא כוונת המקיימה אלא לקיים מצות הבורא יתעלה שצונו עליה ע"כ וכיוצא בזה כתב רבינו בסוף ההלכות ועיין עוד מה שאכתוב שם בשם ירושלמי תפילין ומזוזה איזהו קודמת:

העמיק לה טפח פסולה. אלא לא יעמיק כל כך וז"ל הטור סי' רפ"ט כיצד קובעה יסמר אותה במסמרים במזוזות הפתח או יחפור בה חפירה ויקבענה בה ובלבד שלא יעמיק כו':

פרש"י כגון שיש במקצוע הבית וכו'. וכתב הטור ס"ס רפ"ו ויראה מכאן אותן פתחים שהם חלוקים ועמוד באמצע די להם במזוזה אחת אפי' אם יש בעובי העמוד טפח אלא כשאחד למערב ואחד לצפון אבל כששני הפתחים ברוח אחת אפי' אם יש בעובי הפצים טפח חשוב הכל כפתח אחד ואפי' לפירוש השני שפירש"י כמו שדרך לעשות פתח קטן אצל שער הגדול וכו' אפי' לפי זה נראה שפתח החלוק א"צ דשאני התם שפתח הקטן נבדל משער גדול לגמרי שהרי נפתח ונסגר כל אחד בלא חבירו אבל הכא שאינן נבדלים זה מזה דכשזה נפתח גם זה נפתח וכן נסגרים ביחד ואין העמוד נעשה אלא לנוי ודאי כחד חשיבא ע"כ וז"ל הרשב"א בתשובה פתח אחד וחלקו בעמוד בינתים כל שיש היכר ציר בזה ובזה לצד העמוד הרי הן כשני פתחים וצריך מזוזה לכל פתח אבל כשאין צירים לצד העמוד אין העמוד מחלקו לשנים שאינו אלא לנוי בעלמא כעין חלונות שלנו וחלון א' נקרא ופתח א' נקרא עכ"ל:

פי' מקום שהדלת שוקף עליו כו'. שאין הפתח חייב במזוזה אפי' הוא עומד במקום החייב אא"כ עשוי כתיקונו כיצד שתהא לו שתי מזוזות ומשקוף על גביהם ואם אין המשקוף שהדלת שוקף עליו למעלה ישר כו' כך לשון הטור ר"ס רפ"ז ומה שקשה לי עליו אכתוב לקמן בסעיף מ' וסעיף מ"א:

וכ"כ הרמב"ם ז"ל דבית שאין לו תקרה פטור וכתב עוד היה מקצתו מקורה ומקצתו אינו מקורה יראה לי שאם היה הקירוי כנגד הפתח שהוא חייב במזוזה וכתב הר"ר מנוח דנ"ל דכשיש במקורה ד' על ד' דוקא וע"ל סי' ט"ז:

מ"ט פצימין לחזוק תקרה עבידי. ואמר אביי חזינא להו לאספלידי דבי מר דאית להו פצימי ולית להו מזוזתא קסבר חיזוק לתקרה הוא דעבידי וכתב הב"י דמכאן כתב הרמב"ם התקרה שאין לו כתלים אלא עומדת על עמודים מכאן ומכאן אע"פ שהיא כתבנית הבית פטורה לפי שאין לה מזוזות שאלו העמודים להעמיד התקרה הם עשוים דמפרש אספלידא היינו תקרה שאין לה כתלים אלא עומדת על עמודים מכאן ומכאן:

בית שער אכסדרה ומרפסת חייבים במזוזה. עיין לקמן סי' ט"ז:

חייב בשתי מזוזות. פירש"י אחת במקום שפתוח לבית כו' ומסיים בה חוץ מהמקום שנכנסים לו מרה"ר ופירש הב"י דה"ק חייב בב' מזוזות חוץ ממזוזה שלישית שהוא חייב בה אם יש לו פתח ג' פתוח לרה"ר ע"כ:

ומדקאמר כרב ושמואל לחומרא משמע דס"ל כרבי יוסי כו'. וכן נראה מדברי הרמב"ם שכתב וז"ל אפי' י' בתים זה פתוח לזה וזה פתוח לזה הואיל והפנימי חייב במזוזה כולם חייבים ומפני זה אמרו בית שער הפתוח לחצר חייב במזוזה ע"כ ועי' עוד בסעיף נ"ז:

אבל ב' פתחים וג' לבית אחד כו'. פתוחים לחצר או לרה"ר לשון הטור סי' רפ"ו והרמב"ם כתב וז"ל בית שיש לו פתחים הרבה אע"פ שאינו רגיל לצאת ולבא אלא באחת מהם חייב לעשות מזוזה בכל פתח ופתח וכתב עוד פתח שבין בה"מ או בין בהכ"נ וביתו אם רגיל לצאת ולבא באותו הפתח חייב במזוזה ע"כ וכתב הב"י דנראה שהוא ז"ל מפרש דהא דאמרי' במזוזה הלך אחר הרגיל היינו לומר דלהתחייב במזוזה בפתח שבין ביתו לבה"מ הלך אחר הרגיל שאם הוא רגיל לצאת ולבא תמיד דרך אותו פתח חייב במזוזה ואם אינו רגיל לצאת ולבא אלא פעם במקרה פטור עכ"ל ובכ"מ כתב דלישנא משמע טפי כפירוש זה דלדעת הרמב"ם ממה שפירש"י ז"ל וכתב עוד בב"י שמצא כתוב בתשובה אשכנזית יש פתח מרחוב למרתף וכמה פעמים שנכנסים מרחוב למרתף בשעת הבציר בהכנסת חביות וכיוצא ופתח קטן דלא גבוה י' ולא רחב ד' יוצא מבית למרתף וכמה פעמים כשפותחים ההוא פתח שבין מרתף לרחוב נכנסים מרחוב דרך מדרגה של מרתף ודרך פתח קטן לבית והשיב אי הוה פתח מבית למרתף הוה עניית דעתי נוטה דאותו פתח שברחוב פטור דאינן אלו תשמישים קבועים שכתבת ותשמיש הקבוע דרך פתח הפתוח לבית אבל כתבת דפתח הפתוח לבית לית ביה לא ד' ולא י' א"כ חור בעלמא הוא ועיקר פתח האוצר הוי ההיא דברחוב וחייב דלא ניחא תשמישתיה דאותה שבבית ובטלה דעת המשתמשים דרך שם ע"כ:

אימור דאמר ר"מ מימין כו'. עיין לקמן סימן מ"א:

דרך ביאתך מימין. וכתב סמ"ג שא"צ להניח מזוזה בימין לשמאל דתניא בספרי ר' יצחק אומר הרי הוא אומר ולקחו מן הדם ונתנו על ב' המזוזות זה בנה אב בכל מקום שנאמר מזוזות אינו בכלל ב' עד שיפרוט לך הכתוב שתי מזוזות ע"כ וכתב הרמב"ם שאם קבעה משמאל פסולה:

וכי עקר איניש רגליה דימינא עקר ברישא. וכתב המרדכי דאין לדקדק דאם הוא איטר ברגליו ורגלא דשמאלא עקר ברישא ישים המזוזה דרך שמאל ביאתו מידי דהוי אתפילין דשאני מזוזה דהוי לשימור כל בני הבית משא"כ בתפילין דהויין ליה לחודא ע"כ:

וכיפה שיש ברגליה עשרה חייבת במזוזה וכו'. דכל כיפה למעלה בעיגול הוא מיצר ואינו רחב ד' כדפרש"י ולשון הרמב"ם בית שיש לו מזוזה מכאן ומכאן וכיפה כמין קשת על שתי המזוזות במקום המשקוף אם יש בגובה המזוזות י' טפחים או יתר חייב ואם אין בו י' טפחים פטורה מפני שאין לו משקוף וכתב רמ"א דכ"ש פתח שאין לו גובה י' טפחים דפטור ממזוזה וז"ל הרשב"א בתשובה כל שיש ברגלי הכיפה י' קודם שיתחיל להתעגל יש לה דין פתח וחייב במזוזה כדאיתא בפ"ק דערובין ע"כ אבל לפי' רש"י אפילו אין שם שתי מזוזות כלל אלא שמתחלה מתחיל להתעגל אם יש בו גבוה י' ברוחב ד' מחוייבת וכ"כ הב"י ז"ל וכתב שהעור עיקר פירושו כדברי רש"י אלא שנמשך קצת אחר דברי הרמב"ם שכתב ואם יש לו שתי מזוזות ואסקופה שעליהם עשויה כקשת עכ"ל הב"י ולפיכך אני תמה על הטור שבתחלת סימן רפ"ז כתב אין הפתח חייב במזוזה כו' אא"כ עשוי כתיקונו כיצד שתהא לו שתי מזוזות ומשקוף כו' וכמו שהעתקתי לשונו לעיל סעיף ל' והרי לפי פירש"י שהטור סומך עליו אין אנו צריכים לשתהיינה מזוזות כלל וצריך לומר דהא דמצריך ב' מזוזות לאו דוקא מזוזות ממש אלא כעין מזוזות ולאפוקי כהא דבי מר שמואל ולא לאפוקי כיפה אע"פ שמתעגל מיד דמ"מ כעין מזוזות הוי ומיהת אע"ג דהך מיתרצא מ"מ קשיא בסעיף דלקמן:

ונראה דהלכה כר"מ כו'. כבר כתבתי במ"י דלא קאי אדסמיך ליה אלא אר"מ דפצים אחד דלעיל ואף על זה כתב הב"י דהרי"ף אע"פ שכתב כל הסוגיא לא הכריע הלכה כדברי מי והרמב"ם פסק בהדיא כחכמים שכתב שאין הבית חייב במזוזה עד שיהיה לו שתי מזוזות ע"כ וכך פסק בש"ע ומכאן קשה ודאי על הטור שכתבתי לשונו בסעיף ל' שפסק להא דרמב"ם שצריך ב' מזוזות והרי הוא פוסק כרבינו ז"ל דהלכה כר"מ דבפצים אחד חייבת כשהוא בימין וצריך לי עיון:

ואחד שערי חצרות ואחד שערי מדינות ואחד שערי עיירות. והאידנא לא עבדי מזוזה בכל הני ואכתוב בזה בס"ד לקמן סעיף נ"א:

ורפת ולולין דלפעמים אשה מתקשטת בהן. וכתב הטור וז"ל כל מקום שהוא לדירה חייב אע"פ שהוא במקום טינופת וטוב לכסותם כדי שלא תהא נראית עד כאן וכתב הב"י דנראה שלמד כן מדברי סמ"ג וז"ל י"א שיש בירושלמי עיר שיש בה חזירים פטורים מן המזוזה ואומר ריב"א נשתקע הדבר ולא נאמר כי בדק בכולו ולא מצאו ועוד אפילו ישנו בשום מדרש זהו דוקא בפתח הבית שהחזירים מצויים שם אבל בחדרים ועליות חייבים ואפילו בפתח הבית במקום שתחלת שליש העליון למעלה מי' יכול להניחה אמנם היה נוהג לכסותה וגם בחדרים במקום שהתינוקות מצוים שם אני מכסה הנקב במעט שעוה עכ"ל והעתיקו דבריו הגהות מיי' והמרדכי וסמ"ק והכלבו וכתב הכלבו על הא דבמקום טינוף טוב לכסותה ובמקום טהרה טוב להיות נראית וכ"כ סמ"ק ועל הא די"א דעיר שיש בה חזירים פטורים מן המזוזה כתב רבינו ירוחם כבר כתב הרשב"א שלא מצא כן בשני הש"ס ובאמת שעונש ביטולה גדול:

התם כשהבתים פתוחים לתוכו. דחייב אף במקום שנכנסים לו מרה"ר חוץ מהמקום שנכנסים לו מהבית כ"כ הטור ונראה שלמד כן מבי הרזקי דלעיל ס"ס י"ב ועיין בסעיף י"ד ודע דהרמב"ם וכן העור כתבו דה"נ הגינה שבית פתוח לתוכו חייב ג"כ במקום שנכנסים לו מרה"ר חוץ וכו' ועוד מוכח מדברי הרמב"ן דה"ה אכסדרה ומרפסת:

ור"י תירץ דחייבים מדרבנן. אפי' אין בית פתוח לו. טור:

שהנשים רוחצות בהן פטורים מן המזוזה. פירש"י ומשום דמקום גנאי הוא שעומדות שם ערומות כו' וכתב המרדכי חדר משכב נשים פטורים מן המזוזה לפי שעושות שם דבר גנאי וכתב סמ"ק והכלבו וז"ל כתב הר"ם בית משכב נשים פטורה מפני שמכבסות ורוחצות בהם ומתקשטות עצמן שם וכן איתא ביומא פ"ק וצ"ע וכ"כ הר"ם חדר או עליה שאיש ואשה ישנים בה פטור מן המזוזה והביא ראיה מפ"ק דיומא דאמר באמת אמרו בית הכסא ובית המרחץ ובית הבורסקי פטורים מן המזוזה מפני שהנשים מתקשטות שם כ"ש חדר שאיש ואשה ישנים בה עכ"ל הכלבו סימן נ"ו ומ"ש לפטור מפני שהנשים מתקשטות בהם אגב ריהטיה לא דק בסוגיא דפ"ק דיומא דף י"א דאדרבה מוכח התם דקישוט הנשים בה מחייבת אלא דאיכא ברייתא דקתני פטורה ולרבותא דאע"פ שמתקשטות בהן אפ"ה פטורה אבל שיהיה חדר פטור מפני כן שמתקשטות בה ליכא מאן דס"ל והך ברייתא דקתני מפני שהנשים מתקשטות פירש רב יהודה דה"ק אע"פ שהנשים מתקשטות בהן הלכך לא דק ובעיקר הנדון דחדר משכב נשים כתב עלה הב"י וז"ל ואני אומר דאין משם ראיה דעד כאן לא פטרו במסכת יומא מפני שהנשים רוחצות שם אלא בית התבן ובית הבקר כו' אבל בית דירה ממש אע"פ שהנשים רוחצות שם חייב במזוזה ועוד דאפילו בהנך לא פטרי אלא מפני שהנשים רוחצות שם ערומות וכדפירש"י וא"כ בחדר שאיש ואשה ישנים בה אע"פ שמשמשים אין עומדים ערומים חייב במזוזה וכן עמא דבר עכ"ל ואני לבי נוקפי בהא דכ' הב"י אע"פ שמשמשים אין עומדין ערומים דאטו ערום מבלי לבוש מגניא טפי מתשמיש והרי בפ' מי שמתו (ברכות דף כ"ה) ומייתי ליה רבינו נמי לקמן הל' תפילין סי' כ"ג תניא בית שיש בו ס"ת או תפילין אסור לשמש בו המטה עד שיוציאם או עד שיניחם כלי בתוך כלי ורבינו מסיק שם דאף שאר ספרי קדש וחומשים דינם כתפילין וא"כ מזוזה מי גרע ומה שהיא מונחת בקנה ודאי דההוא לא הויא אלא ככלי אחד ואפי' כשהיא קבועה בחפירה בתוך הדף וגם בקנה לא הויא ככלי בתוך כלי כדאיתא התם דבכלי שהוא כליין אפי' עשרה מאני כחד מנא דמי וא"ת מזוזה אמאי לא קתני לה כי היכי דקתני תפילין ואדרבה מזוזה ה"ל למתני דהיא מחוייבת להיות בכל חדר וי"ל דאדרבה מש"ה לא קתני לה למזוזה משום דאין עושין מזוזה בחדר שמשמשין בה ואע"ג דהא דקתני בית כו' אסור לשמש כו' לאו דוקא בבית שרגילין לשמש בו ומיוחד לכך אלא בכל בית קאמר ע"מ איכא למימר דדברו בהווה ורגיל דהיינו בבית העשוי לכך ומש"ה לא קתני מזוזה משום דאותו בית פטור ואע"ג דאפשר לומר איפכא דמש"ה לא קתני מזוזה משום דאין ה"נ דמזוזה אינה אוסרת התשמיש ובית שמשכב נשים שם חייבת במזוזה אע"פ שמשמשין בה ואע"ג דלסברא זו דמזוזה הקבועה אינה מונעה מלשמש מש"ה אם אינו קבוע לא גריע משאר ספרים האוסרים לשמש אפ"ה לא קתני מזוזה משום דלאו מלתא דפסיקא היא ואדרבה אי קתני לה היה משמע דבמזוזה קבוע מיירי וההיא שריא ולא מצי קתני לה מ"מ אין נראה בעיני לומר כן לפי שאחרי שמצינו שהתורה הוציאה כמה בתים מכלל חיוב מזוזה ומהם אותם שאינם עשויים לכבוד אף אנו נוכל לומר שגם חדר הקבוע לתשמיש אין כבוד שמים להיות שם מזוזה ומש"ה לא קתני לה מזוזה דבהוה ורגיל דברו חכמים ואין שם מזוזה וכדאין הן הני רבוותא דפטרי מזוזה בבית שמשכב נשים שם מפני שמכבסות ורוחצות שם ואע"פ שאינן משמשין מטותיהן שם לשמוע להן לכל הפחו' דמשמשין שם דפטור ואע"ג דהב"י ס"ל איפכא דמשמשי' לא גרע מכיבוס ורחיצה לי אין נראה כן מההיא דפ' מי שמתו והני רבוותא נקטי רחיצה וכיבוס לרבותא ומכ"ש כשמשמשין שם דפטור כך נ"ל דאפי' להר"פ דכתב בחדר משכב נשים דכביסה ורחיצה שצ"ע מודה בחדר משכב נשים שמשמשים שם המטה דפטור ולא צריכא למימר וכ' רמ"א דנ"ל דבמקום שהדלת מבפנים וכששוכבים שם סוגרים הדלת ונמצא שמזוזה מבחוץ לכ"ע עכ"ל ודבריו נכוני' ואלא מיהת איכא לברורי אם אותו החדר יש לפנים ממנו עוד חדר אחר ושם אינו משכב נשים לתשמיש המטה והוא חדר שחייב במזוזה אלא מפני שהיכר ציר הדלת סובבים באותו חדר וא"כ חלל הפתח מבחוץ לתוך חדר משכב נשים מה נעשה באותו חדר שמפני החדר עצמו היה ראוי ומחוייב במזוזה ומפני החדר שמבחוץ ששם חלל פתח חדר זה אין אנו יכולין לעשות שם המזוזה מפני משכב נשים לתשמיש המטה וא"ת נכסה אותה בכלי שאינו כליין וכההיא דסעיף מ"ג נ"ל דלא דמי דהתם הכסוי היה דוקא בנקב ששם פתוח המזוזה מפני השם הכתוב בו וכסהו מפני כן אבל הקנה עצמו מקום שהמזוזה מונח בו גלו הוא מה שאין מועיל לעשות כן במקום תשמיש המטה אלא שיהיה צריך לכסות כל הקנה מקום שהמזוזה מונח בו כדי שתהיה בכלי בתוך כלי והוה דומה כאילו אין כאן מזוזה ועוד דאי תימא הכי א"כ בחדר משכב נשים שמשמשים בה המטה היה יכול לעשות כן ותיהדר קושיא לדוכתיה אמאי לא קתני מזוזה בברייתא דמי שמתו דהא השתא דינה שוה ממש לתפילין אלא ודאי כל כי כהאי גוונא לא הויא קביעות מזוזה כמצותה וכתיקונה ואע"ג דלא אשתמיט תנא או אמורא דקתני הכי דמזוזה המכוסה כולה בכלי שאינו כליה דלא הוי כתיקונא אפשר דלא צריכא למימרא דהא מש"ה שרינן תשמיש המטה בחדר שיש בו תפילין כשמונחים בכלי תוך כלי דהוי כאילו אין תפילין שם בחדר ההוא וה"נ הוה כאילו אין שם מזוזה ונמצא שלא קיים מצותה כלל ומיהו ראיתי בסמ"ג מ"ע ס"ס כ"ג שכתב שהיה נוהג לכסותה כולה בפתח הבית כ"כ אהא דמקום חזירי שבסעיף מ"ג אבל אפשר דהיינו כההוא דרמ"א דלעיל סעיף זה דפתח בית הוה הפסק ואינו מבטל בזה קיום המצוה ועדיפא מאחורי הדלת ועוד אני אומר דכי מכסה אותה אפי' כולה לא מהני לענין תשמיש אע"ג דלא מבטל ביה קיום המצוה ומהני לענין מקום מטונף לא מהני לענין תשמיש משום דהשתא הדר הך דבר המכסה אותה בו להיות ככליה ועשרה כלים כי האי גוונא כולם ככלי אחד דמו וכדכתבתי לעיל לכך נראה בעיני שיש לקיים מצות מזוזה בחדר שאנו דנין עליו לקבעה אחורי הדלת כמו שכתבתי לעיל סעיף ט"ז דיש לסמוך על דעת הטור בבתים הפתוחים לרחוב העובדי כוכבים מפני חשש בזיון המזוזה שאפשר שתבא לה מהעובד כוכבים וה"נ דכוותה וכ"ש שנראה לי דהמ"א ז"ל הכריע לפסוק כמותו בכל בתים דעלמא כמו שכתבתי שם ואע"ג דהטור לא הכשיר אלא אם שינה אבל לכתחלה ודאי דלא הכא שאני דבמקום דלא אפשר כדיעבד דמי כמ"ש במסכת חולין ובשאר דוכתי:

ובית השותפים. כתב המרדכי ספ"ק דעבודת כוכבים הר"ר אביגדור שאל לחמיו הר"ר ר' חיים בית שישראל ועובד כוכבים שותפים בו אם חייב במזוזה מההוא דראשית הגז דלא קאמר אלא ביתך למה לי למעוטי שותפות של עובדי כוכבים מכלל דשותפות דעובד כוכבים חייב במוזוזה או דילמא כיון דכתיב למען ירבו ימיכם דמרבינן מיניה שותפות ממילא שמעינן דלא דיבר הכתוב אלא בשותפות ששניהם ישראלים שהקפידה תורה בריבוי ימיהם ומביתך לא מצי למעוטי שותפות דעובדי כוכבים דא"כ ימיו מבעי ליה ואין לומר מביתך דפרשה שניה ההוא למעוטי שואל ושוכר דפטור מן התורה כדמשמע בפרק התכלת והר"ר חיים השיב נ"ל דבית שישראל ועובד כוכבים שותפים בו פטור מן המזוזה והאריך ולא נפניתי עתה להאריך בזה עכ"ל ומאי דכתב מההוא דראשית הגז כלומר דהתם בפרק ראשית הגז איתא נמי להא דהכא ואלא ביתך למה לי ולא קאמר בין הכא בין התם למעוטי שותפות דעובד כוכבים כדקאמר התם מדגנך ושורך ובקרך וצאנך דאתיין למעוטי שותפות דעובד כוכבים ומ"ש ומביתך לא מצי למעוטי שותפות דעובד כוכבים נ"ל דתיבת דעובד כוכבים הוא ט"ס ולא אתא אלא למימר כי הא דכתב רבינו ואע"ג דתרי ביתך כתיבי ה"נ אתא המרדכי לפרש דלא תקשה אהגמרא אע"ג דכתיב למען ירבו ימיכם דילמא אכתי לאו לרבויי שותפים אתא אלא לרבויי אשה וביתך למעוטי שותפות ועיין עוד לקמן סעיף נ"א:

ובהכ"נ דחייבת במזוזה דוקא שיש בה בית דירה לחזן. ולאו דוקא לחזן אלא אורחא דמילתא נקט וכתב רבינו ירוחם אותם בתי כנסיות ובתי מדרשות שיש שם פתחים זו לפנים מזו אחד פתוח לרה"ר או למבוי ואחד בפנים פתוח לעזרה ובעזרה יש בית לש"צ או לשמש שהפתח האחד חייב ולא הפתח שלפנים כי מהפתח שלפנים ולפנים אין בו בית דירה עכ"ל ומעתה העזרה שאין בה בית דירה פטורה הה"נ החצר שלפני העזרה ובהכ"נ אחת פה פראג נקראת בהכ"נ דפנחס יש לה שתי עזרות זו לפנים מזו וגם חצר לפניהם ואין שום דירה לא בחצר ולא בעזרות אלא שיש מהלכים לבתים שלפני החצר דרך החצר ודרך העזרה החיצונה לרחוב אבל יש כח ביד בני הכנסת לסגור תמיד שער החצר והעזרה ואין מניחים בתמידות לצאת ולבא ונ"ל דאיכא לדמויי להא דגרסינן בפ"ק דסוכה ומייתי לה רבינו התם סימן י"א שתי סוכות של יוצרים זו לפנים מזו הפנימית חייבת והחיצונה פטורה ופרש"י דחיצונה לאו דירה היא שאינה עשויה אלא לצאת ולבא דרך שם ולהכניס שם תגרים ופריך בגמרא ותיהוי חיצונה כבית שער לפנימית ותתחייב במזוזה ומשני משום דלא קביעי וה"נ בנדון דידן לא קביעי מהלכי הבתים דרך החצר והעזרה והלכך נ"ל דפטורים ממזוזה ומיהת אם החזן ידור בבית דירה העשוי לו יצטרכו לעשות מזוזה לפתח החצר וגם בפתח הדרגא אע"פ שעולין דרך הדרגא ג"כ לעזרת נשים העליונה אפ"ה בתר דירה אזלינן לחייב מידי דהוה בהכ"נ עצמה שיש בה בית דירה לחזן:

א"נ בהכ"נ דכפרים דדיירו בה אורחים. וז"ל הטור בהכ"נ של כפרים סתם חייבים דמסתמא דרים בה ושל כרכים אם יש בה בית דירה לחזן כו':

ודלא כמ"ש הרמב"ם ז"ל שאם היה כו' הואיל ויש בו לרבע כו'. וב"י סימן רפ"ז כתב דלענין הלכה נקטינן כהרמב"ם דהא לא פליג עליה אלא הרא"ש ולישנא דד"א על ד"א שלמד ממנו הרא"ש אינו מוכרח דכל שיש בו לרבע ד"א על ד"א בכלל ד"א הוא וכל שיש בו לרבע כן ראוי לדירה הוא וז"ל הרמב"ם אם יש בו כדי לרבע ד"א על ד"א בשוה אע"פ שהוא עגול או בעל ה' זויות ואצ"ל שאם היה ארכו יתר על רחבו הואיל ויש בו לרבע ד' אמות על ד' אמות חייב במזוזה ע"כ:

ראהו קסדור אחד ונטל ממנו אלף זוז. ובגמרא מסיק אביי דמהך טעמא לא עבדו רבנן מזוזה באבולי דמחוזא פירש"י בשערי עיר ששמה מחוזא והיו רובה ישראל שלא יאמר השר כשפים עשיתם בשערי עירי וכתב בספר האגודה וז"ל והנה בעת שנעשו השערים לרחוב קלוני"א שאלתי את רבותי בגליל העליון אם יש לעשות מזוזה ולא השיבוני והיה בדעתו להוציא על זה כי בסייעתא דשמיא נבנו ע"פ ובינותי כי שערי קהילות וורמיש"א לא היה בהן מזוזה ונתתי אל לבי דגם תלמיד אחד הזכיר לי מהני אבולי דמחוזא דפטירי משום סכנה ה"נ אחרי שעובדי כוכבים דרים בתוכה ובית העצה תוך הרחוב פטור עכ"ל וכן שמעתי בוורמש"א יש ברחוב בית ריחיים ושאר דברים השייכים לעירוני העיר ולפי זה פה ק"ק פראג וכן בשאר הקהילות שיש להם שערים ברחובותיהם ואין לעובדי כוכבים שום בית כלל בתוך הרחוב צ"ע מפני מה אין עושין מזוזה בשעריהם ודוחק לומר דאכתי יש חשש סכנה פן יודע לשר ויאמר כשפים הם עושים לכל באי שער עירם:

על השוכר לעשות לו מזוזה. וכתב הר"ר מנוח דמסתברא שאפי' השכירו בחזקת שיש לו מזוזה ואין לו לא הוי מקח טעות כדאמרינן בריש פסחים ניחא ליה לאינש למעבד מצוה בין בגופיה בין בממוניה עד כאן:

וכשהוא יוצא לא יטלנה בידו ויצא. כתבתי הטעם במ"י בשם התוס' דהוי כאילו מזיק לאותן שידורו בבית בלא מזוזה אבל בנימוקי יוסף ראיתי שכתב וז"ל לא יטלנו.. כו' וכתבו בשם רב אחא משבחא ז"ל דה"מ בדלא קבעה לאלתר בבית אחר ואי קבעה לאלתר בבית אחר מותר ליטלה כדאמרי' מתירין ציצית מבגד לבגד צ"ע עכ"ל ואני מצאתי שהתוס' כתבו תירוץ זה ג"כ בפרק במה מדליקין (שבת דף כ"ב) ואעתיק לשונם בהלכות ציצית במ"י סי' י"א וכן הוא בתוס' דהתכלת אבל לפי דברי התוס' דהשואל וכתבוהו נמי לתירוץ זה בבמה מדליקין פשיטא מילתא דאסור אפי' לקבעה לאלתר בבית אחר וה"נ משמע דלא יטלנה בידו כלל קאמר וכתב הר"ר מנוח וז"ל לא יטלנה כו' פי' ואם הא' מקפיד על דמיה טוב לשלמה לו אבל אין מוציאין ע"כ:

ובעובד כוכבים נוטלה כו'. לשון הרמב"ן אם היה הבית של עובד כוכבים נוטל כו' וכ"כ הטור ס"ס רצ"א ואם שכרה מעובד כוכבים כו' ועי' בסעיף נ"ו ומיהו כתב הר"ר מנוח דה"ה אם היתה של ישראל והשכירה לעובד כוכבים דנוטלה בידו כשיוצא ופשוט הוא וכתב רמ"א בשם מהרי"ל דעובד כוכבים שביקש שיתנו לו מזוזה ורוצה לקבעה בפתחו שאסור ליתנו לו וכ' עלה רמ"א דנראה לי דמ"מ במקום דאיכא למיחש משום איבה שירעו משום זה לישראל שרי כנ"ל ע"כ:

טלית שאולה כו'. יתבאר בהלכות ציצית סימן ב' בס"ד:

והשוכר בית בח"ל כו'. וכתב ב"י שהר"ר מנוח כ' שדין שואל בית בח"ל כדין השוכר והכי משמע בגמרא עכ"ל הב"י ונראה לי דהיינו מדמדמינן שוכר לדין טלית שאולה כתבו הגהת מיי' בפ"ה דבתים ששוכרים ישראלים מעובדי כוכבים פסק ר"י שפטורים ממזוזה דכתיב ביתך ולא בית אחרים כדאיתא גבי טלית שאולה כל ל' יום פטורה מציצית דכתיב כסותך ולא כסות אחרים ואף לאחר ל' יום אינו חייב אלא מדרבנן שלא יאמרו שלו הוא אבל בית עובד כוכבים לא אתי למעוטי דקלא אית ליה והא דאמרינן מזוזה חובת הדר היא היינו לפטור ישראל כשעובד כוכבים שוכרו ממנו אבל לחייב ישראל כשדר בבית עובד כוכבים לא אך קשה אמאי לא דרשינן ביתך ולא בית אחרים ויפטור כששוכר ישראל מישראל דדרשינן כסותך ולא כסות אחרים ואם תתרץ דחשבינן ליה ביתו דשכירות קניא כמו כן שאלה קניא ע"כ מצאתי ודעת רבינו המחבר דחייב אפילו בבית עובד כוכבים כל זמן שהוא בתוכה כדמוכח לשון העמוד עכ"ל ואני אין אני רואה בלשון הרמב"ם אלא מה שהוא בברייתא דלעיל ובעובד כוכבים נוטלה בידו ויוצא וא"כ תקשה הברייתא לר"י ואם תתרץ דברייתא באם עשאה קאמר ולא שיהא חייב לעשותה אף לשון הרמב"ם יכולני לתרץ כך ובסמ"ג כתב דאיתא בירושלמי סוף מגילה השוכר בית מהעובד כוכבים צריך ליתן בו מזוזה ע"כ וראיתי בירושלמי עצמו ומצאתי דהכי איתא התם השוכר בית מישראל צריך מזוזה השוכר בית מעובד כוכבים צריך ליתן מזוזה וכשהוא יוצא נוטלה ובשל ישראל אסור לעשות כן כו' שמעינן דהיא היא הברייתא דבגמרא דידן פרק השואל דלעיל אלא שמפורשת יותר בירושלמי וגם הא דמקשה ההג"ה אמאי לא דרשינן ביתך ולא של אחרים כו' דחויה היא דהא רבינו כתב לעיל ס"ס ט"ז דאה"נ דהכי דרשינן ליה וכתבתי שם בשם התוס' דהך דהכא דמחייב היינו מדרבנן ועי' עוד מדיני בית עובד כוכבים בסעיף מ"ז וסעיף נ"א ונהיגי עלמא שלא לעשות שום מזוזה בחנויות שלהם השכורים מעובד כוכבים ונראה לי שני טעמים בדבר חדא כי הא דלעיל בשערי רחובות ועוד כבסעיף דלקמן בשם הרמב"ם החנויות שבשווקים אע"פ שיש קצת לחלק דהני הם כיפות וחדרים לעליות בנוים כבית דירה:

ואם יש בה כמה חדרים ועליות זו לפנים מזו כולם חייבות במזוזה. וכתב רמ"א ס"ס רפ"ז וז"ל המנהג נתפשט במדינות אלו ורוב עולם סומכים על מזוזה אחת שעושין על פתח בתיהם ואינו נכון ואין להם על מה שיסמוכו לכן כל ירא שמים יתקן ביתו כדינו בכל הפתחים החייבים וכמו שנתבאר ע"כ:

סוכת החג כו'. וז"ל הטור סי' רפ"ו סוכת החג בחג והבית שבספינה והחנויות שבשוקים פטורים ומדברי הרמב"ם הוא ולא רציתי להגיה בלשון רבינו מפני שגם בקיצור ליתא:

בריוח שבין פרשה לפרשה. לשון הב"י גם הרמב"ם כתב כן ולא מצאתי לו רמז בשום מקום ובספר הזוהר פרשת ואתחנן כתב שצריך לכתבו כגגד תיבת והיה וז"ל ת"ח והיה שמא קדישא מתתא לעילא ועל דא שדי אתרשים מלבר לקבל שמא דא והיה מלגיו שד"י מלבר למהוי נטיר בר נש מכל סטרין מלבר ומלגיו ע"כ וכן ראוי לנהוג עכ"ל הב"י ורמ"י ז"ל כתב סי' לדבר והיה שדי בצריך אל תקרא בצריך אלא בציריך כלומר במזוזה שיש בה צירי יהיה שדי כנגד והיה ע"כ ומיהו רמ"א כ' דנהגו כדברי רבינו והרמב"ם לכתוב שדי כנגד הריוח וכן כתב רמ"י וכתב המרדכי שמניחין נקב בקנה כנגד שם שדי כדי שיהא נראה מבחוץ:

כנגד ה' אלהינו ה' מבחוץ. ונהגו להפך האותיות להיפך מכתיבת המזוזה כדי שיגיע כל אות כנגד אות שהוא מתחלף בו כ"כ הגהות מיי':

גרסינן בירושלמי תפילין ומזוזות מי קודם ויתבאר בדברי רבינו בהלכות תפילין סי' ל' ועוד שם סימן ל"א ממי ניקחין: