דברי התורה קכב
Divrei haTorah 122 · דברי התורה · free full Hebrew text
Open in the reader →דבר שלא בא לעולם אלא כגון פירות דקל דעבידי דאתי וכו' תבעי לרבנן עד כאן לא קאמרי רבנן אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם אלא כגון פירות דקל דהשתא מיהו ליתנהו אבל הכא הא קאי שור והא קאי עבדא, וע' בתוספות וברשב"א שם דהאבעיא היא רק כשמכר העבד לקנס אי הוי לרבנן כדקל לפירותיו אבל אי מכר קנס עצמו פשיטא דאפילו לר' מאיר לא קנה דהא לא עבידי דאתי כדקאמרינן ע"ש, וערשב"א שם דהקשה אשמעתין דאם מכר העבד לקנס אמאי לא אמרינן דאפילו לרבנן קנה מטעם דגוף העבד מכר לו לכשיגחנו השור ועשה שותף עמו שיהא שותפו לענין קנס, ולשאר דברים כגון למלאכתו ולעמוד לפניו יהיה של חברו דאטו שותפין שקנו עבד והתנו ביניהם כך מי לא הוי קנסיו לשותף זה ומה שנא הכא, והניח בצ"ע, ולפע"ד אחר העיון נראה דשפיר מיושב קושיית רשב"א דהא במעוכב גט שחרור היא אבעיא דלא אפשטא אי יש לו קנס או אין לו קנס ואם כן חזינן כיון דאין יכול לעשות עמו מלאכתו אף דיש בידו להתירו בבת חורין אפ"ה אפשר דלאו אדון קרינא ביה מכש"כ הכא דאין ללוקח שום שייכות בעבד וה לא למלאכה ולא להתירו בבת חורין רק לקנס א"כ ודאי אין לו שום זכיות בקנס דלאו אדון הוא, רק מכח המוכר יבוא זכיותיו של לוקח בקנס ועל זה שפיר אבעיא היא אי הוי כדקל לפירותיו כמו שפירש תוספות ורשב"א ועיין
(ג) וחבלו בו אחרים פטורים, עסמ"ע (סק"ו) דהביא בשם הטור דאם כותבין הרשאה זה לזה יוכלו לגבות דמי החבלה ע"ש, ולי צ"ע (דמשמע הכא) אעיקרא דדינא] דבלא הרשאה מחזיק המחזיק דמי נזקו לעולם אמאי הא כתב הש"ך (סימן ע"ו סקט"ו) דאם אדם בעצמו אומר לשנים אחד מכם הלוה לי מנה ואיני יודע איזהו והם ג"כ אינם יודעים כתב הש"ך דמניח המנה ביניהם והם חולקין ולא אמרינן יהא מונח עד שיבוא אליהו כיון דליכא רמאי ע"ש, וכש"כ הכא י"ל דחולקין ואמאי פטור המזיק לגמרי בלא הרשאה וצ"ע
סימן תכ"ה סעיף א' (א) כל חייבי מיתות ב"ד. לא היה בידינו להלקותן וכו', והנה מבואר בסוגיות הש"ס וגם לעיל (סימן תכ"ד סעיף ב') דגם חייבי מיתות שוגגין פטור מתשלומין, והאחרונים מסופקים אם היה ספק קים ליה בדרבה מניה אם פטור מתשלומין או לא כגון שהדליק גדיש בשבת בין השמשות וספק אם היה אז שבת או ע"ש אם ספק קלבד"מ פוטר מתשלומין, ולפע"ד יש לפשוט דחייב בתשלומין מסוגיא דמכות (דף י"ג) דמתרץ רבינא את דברי ר' עקיבא לעולם כדאמרינן מעיקרא שאם עשו תשובה ב"ד של מעלה מוחלין להם מאי אמרת הא לא עביד תשובה לא פסיקא ליה מלתא לכרת ע"ש, משום הכי חייבי כריתות לוקין אף שאין מחייבין שתי רשעיות מ"מ כיון דלא פסיקא מלתא לכרת דשמ' יעש' תשוב' משום הכי לוקין דספק הוא אם יהי' שתי רשעיות כ"כ בספק קלבד"מ דספק הוא דלמא לא יהיה חיוב מיתה דשמא עשה קודם שבת מש"ה צריך לשלם, וטעמא דמלתא דהא בקלבד"מ סובר רש"י בבא מציעא (דף צ"א) דמהני תפיסה דרש"י קאמר התם על תירוצא דרבא אתנן אסרה תורה וכו' דאף בקלבד"מ נמי יש לו חיוב רק ב"ד אין לו כח לענשו בשתים משום הכי מהני תפיסה, ולפ"ז בנידון דידן כיון דודאי חייב ממון רק ספק היא אם יש לו פטור של קלבד"מ ואין ספק מוציא מידי ודאי דהא בודאי קלבד"מ נמי יש חיוב רק דב"ד אין לו כח לענשי' משום הכי בספק קלבד"מ חייב דאין ספק מוציא מדי ודאי חיוב, ועיין בבעל המאור ורמב"ן שהאריכו מאוד בסוגיא הנ"ל, [וע' בתפארת ירושלי' שבת (אות ק"ד) מ"ש בדין זה]
סי' תכ"ו סעי' א' א) הרואה את חבירו טובע בים או לסטים באין עליו וכו' אם יכול הוא להצילו בעצמו או שישכור אחרים להציל ולא הציל וכו' עובר על לא תעמוד על דם רעך, היא סוגיא בסנהדרין (דף ע"ג) ונראה משם וכן מטור וש"ע דדוקא היכא דישראל עומד בסכנה ויכול להציל בין בגופו בין בממונו ולא הציל עובר משום לא תעמוד על דם רעך וראיתי בהחינוך על התורה (פ' קדושים סימן רל"ז) דכתב דיש בכלל אזהרה זו שלא לכבוש עדות כדי שלא יאבד חברו ממונו ע"ש ולפע"ד צ"ע, וע' רמב"ן (בדינא דגרמי שלו) דכתב מה שהדין שהיודע עדות לחברו חייב הוא להעיד מתורת גמילות חסדים ודומה למי שרואה כיס של חבירו אבד ואינו מצילו ע"ש, נראה ג"כ להדיא מדברי הרמב"ן דאינו עובר על לא תעמוד על דם רעך
סימן תכ"ז סעיף א' (א) מצות עשה לעשות אדם מעקה לגגו שנאמר ועשית מעקה לגגיך וכו'. [סעיף ו] כל המניח גגו בלא מעקה ביטל מצות עשה ועבר על לא תעשה שנאמר ולא תשים דמים בביתך, ע' בתוספות קדושין (דף ל"ד ד"ה מעקה) מבואר היכא דבונה בית מתחלה לעשות מעקה ואחר שבנאו נמלך או שעשה ונפל אין שם אלא עשה, [וחידוש שלא הביאו דברי קדשם] וממילא נראה היכא דטרוד במצוה דפטור מכח זה מעשה דמעקה דעוסק במצוה פטור מן המצוה, עש"ך (סק"ב) דמסתפק היכא דהוי שיתוף עם נכרי בבית [דפטור ממזוזה] האם חייב במעקה, משמע דאפי' מתחילה אינו מתכוין לעשות מעקה, ולכאורה קשה דלא דמי למזוזה דהתם במזוזה הוי רק עשה אבל הכא גבי מעקה איכא ג"כ לאו לא תשים דמים בביתך וצ"ע, ועיין במחנה אפרים (הלכות שלוחין סימן י"א) היכא דשכר אומן נכרי לעשות מעקה פסק דישראל הבעה"ב מברך על מצות מעקה, אע"ג דאין שליחות לנכרי מ"מ אם שכרו יד פועל כיד בעה"ב הוא כמבואר במס' ב"מ (דף י"א) אפילו לרב נחמן דסובר המגבי' מציאה לחבירו לא קנה חבירו מ"מ גבי פועל קנה בעה"ב את המציאה דידו כיד בעה"ב ה"נ כן ע"ש