דברי יהונתן ז

בראשית

א) בראשית ברא אלקים במדרש הה"ד ובצלאל עשה כאשר צוה ד' את משה כאשר צוה משה אין כתיב אלא כאשר צוה ד' מלמד שבצלאל עשה כאשר צוה ד' ולא כאשר צוה משה. ותמוה. ונראה כוונתו ונקדים מה דאיתא בש"ס ברכות דנ"ה דמשה אמר לבצלאל לעשות תחלה כלים ואח"כ משכן אמר בצלאל וכי דרך ארץ לעשות תחלה כלים ואח"כ בית כלים שאני עושה להיכן אני מכניסן ועשה משכן תחלה ואח"כ כלים והיינו דא"ל בצל אל היית. וגם זה תמוה וכי מפני שאמר סברא זו הי' בצל אל וגם להבין סברת משה למה באמת צוה לעשות כלים תחלה מה שאינו מדרך ארץ. ונראה דכמו גבי מנורה אמרו חז"ל דהיתה עשוי' באופן שלא יאמרו לאורה הוא צריך כן גם כאן בעשיית הכלים תחלה הי' דעתו של משה שלא יאמרו לבית הוא צריך ובצלאל שלא חפץ לעשות כן י"ל דהויכוח שביניהם תלוי בהויכוח שהי' להקב"ה עם משה דאיתא במדרש על נעשה אדם בצלמנו אמר משה רבש"ע אתה נותן מקום לטעות ח"ו על שתי רשויות אמר הקב"ה כל מי שרוצה לטעות יבא ויטעה. מעתה י"ל דמשה הי' רוצה שלא יטעה שום אדם לכך אמר כלים ואח"כ בית שלא יטעו לומר לבית הוא צריך כנ"ל אבל הקב"ה אמר כל מי שרוצה יבא ויטעה יכול לעשות בית ואח"כ כלים ובצלאל נמי סובר כן לכן אמר משה בצל אל היית היינו שכוונת לדעת הקב"ה ואיתא במגלה ד"ט דתלמי המלך קבץ ע' זקנים שיכתבו לו תורת משה וכתבו אלקים ברא בראשית כדי שלא יאמרו ח"ו שתי רשויות עיי"ש. ולפ"ז עולה יפה המדרש בראשית ברא אלקים ולא להיפוך אלקים ברא בראשית וצ"ל כל מי שרוצה לטעות יבא ויטעה לכן שפיר הביא סמוכין לזה הה"ד ובצלאל עשה כאשר צוה ד' ולא כאשר צוה משה והבן

ב) במדרש בראשית ברא אלקים וכו' ילמדנו רבינו הרי שגזל סאה חטים טחנה ואפאה והפריש ממנה חלה מה שיברך כך שנו חכמים אין זה מברך אלא מנאץ שנאמר ובוצע ברך נאץ ד'. והמדרש הזה אומר דרשוני. ונראה לתרץ בהקדם גמ' דסוכה ד' למ"ד אמר ר"ה להני אוונכרי כי זבניתי אסא מכותים לא תגזזו אתון אלא לגזיזינהו אינהו ויהבי לכו מ"ט סתם כותים גזלני וקרקע א"נ הילכך לגזיזינהו אינהו דלהוי יאוש בעלים ושינוי רשות וכו' ופריך ולקנינהו בשינוי מעשה הוי שינוי החוזר לברייתו ולקנינהו בשינוי השם מעיקרא נמי לאסא הושענא קרי לה. ובאו"ח סי' תרס"ד ס"י כתב המחבר יש מי שאומר שיש ליזהר שלא יקוץ ישראל ערבה למצוה משדה עכו"ם אפילו ברשות עכו"ם ותמה הטו"ז למה כתב בלשון יש מ"ש ובגמרא משמע דהלכה פסוקה היא באין חולק. וביותר תמה למה השמיטו הרי"ף והרמב"ם והרא"ש והטור מימרא דר"ה. ונראה ליישב דבתוס' ד"ה הא כתבו אמאי דפריך הש"ס ולקנינהו בשינוי השם משמע דאי קני מצי נפיק בי' ול"ח מצוה הב"ב וצ"ל הואיל ויאוש כדי קנה הוי שלו קודם יו"ט דאכתי לא חל חיוב מצוה ותו ל"ח מהב"ב והא דמשמע בהגוזל קמא דצ"ד בהאי דגזל חטים דאע"ג דשינוי קונה חשוב מהב"ב אע"פ שקנה בשינוי מעשה קודם שבא לידי חיוב חלה וי"ל שאני ברכה דאיכא נמי הזכרה לש"ש. והקשה המג"א בסי' תרמ"ט סעי' ב' על הא דכתב המחבר כל ד' מינים פסולים בגזול אבל אם גזל לולב וקנהו בש"מ כגון גזל לולב ושפהו כשר ומיהו לא יברך עליו וכ' המג"א וצ"ע דא"כ מ"פ גבי אוונכרי וליקנינהו בש"ה דהא עכ"פ לא יהא רשאי לברך עיי"ש ונראה דלכאורה יל"ד למה הקשו תוס' אהך קו' דשינוי השם דהוי מצוה הב"ב ולא הקשו אקו' דלקנינהו בשינוי מעשה דזה נזכר בגמרא קודם. ונ"ל דהנה המהרש"א כ' אדברי רש"י קרקע א"נ ואי נמי קני הוי מצוה הב"ב ול"ת לך הא דפריך לקנינהו בש"מ ובשינוי השם דאף אם הם יקצצוהו ויהי' גזלני לא הוי מהבב"ע אף דבקנין היאוש ודאי יהי' גזלני מ"מ בקנין שינוי מעשה והשם באגודה שאח"כ ל"ה גזלני כיון דכבר קנאוהו ביאוש גרידא בשעת הגזילה עיי"ש וזה ידוע דר"ה הי' תלמיד רב