דברי צבי צג

מעולם מנ"ל לגמ' לומר דר"נ לא אסר רק אם נעשה במזיד דילמ' אף בשוגג כה"ג אוסר ר"נ וגם עיקר התירוץ בגמ' חסר דהו"ל לגמ' לפרש דר"נ אוסר בנעשה רה"י ובלא הי' מחיצה

שם שהיתה בלא זה רה"י כו'. עי' מחה"ש ולפענ"ד עדיין קשה דהרא"ש כתב דסיפא דומי' דרישא ומזה מוכיח המג"א דלא כפי' הרב"י והב"ח בדברי הרא"ש ולמסקנת מג"א נמי לאו דומי' דרישא לסיפא דרישא מיירי שנפלה בחול ואפ"ה שרי כיון שהיתה בלא"ה רה"י ובסיפא אסר בנפלה בחול כיון דנעשה ע"י המחיצה רה"י ואפשר דמש"ה נקט ברישא מחצלאות הפרוסות לרה"ר כמו שכתב המג"א משום סיפא רצה אמר כדי שתהי' סיפא דומיא דרישא אע"ג דרישא לא מיירי רק אם נפלו המחיצות האמצעות לכך מותר אפי' נפלו בחול אפ"ה נקט נמי פרוסות לרה"ר כלומר דבכה"ג נמי יש היתר אם נפלו המחצלאות הפרוסות לרה"ר היינו אם נפלו בשבת דומי' דסיפא אבל עיקר דין דרישא אם נפלו המחצלאות האמצעות דמותר אפי' נפלו בחול

שם ס"ק ט' בפחות אין הרגלים דבוקים כו'. וכתב מחה"ש ואפי' לא יהי' בין רגל לרגל כ"א פחות מג"ט שנאמר לבוד ועי"ז ב' רגלים יותר מג' טפחים ויהי' רשאי בין גברא לגברא יותר מג"ט ויהי' מותר בעומד מרובה ע"ש וצ"ע דהא בכה"ג אסור דאמרי' בעירובין דף ט"ז ע"ב דהוי עומד מרובה מב' רוחות ותוס' שם כתבו דאסור דאוירא דהאי גיסא ודהאי גיסא ומבטיל לי' ע"ש ועי' במג"א ס"ק ט"ז ומה שכתבתי שם

שם ס"ק י"ד שלא כו' היכא רמיזא כו'. הרב"י כתב דהרמב"ם מפרש בעירובין דף מ"ד ע"ב בהנהו בני גננא דנגדינהו שמואל דהוי לדעת כלומר לדעת דאעילו מיא ע"ש

שם ס"ק ט"ז בין כו' וא"כ בהג"א מיירי כו'. דברי מג"א אין מובנים לי דכתב דקשי' לתוס' מדף י' דהוי עומד ולכן כתבו תוס' דאתי אוירא דקשה דהא בגמ' אמר דאסור משום עומד מב' רוחות ולא משום אוירא דהאי גיסא ועוד קשה כיון דמוקים לי' באמצעי ליכא אוירא דהאי גיסא כו' כיון דהוי למטה ולמעלה פחות מג' הוי לבוד וכסתום ולא הוי אוירא והאבן העוזר מקשה על תוס' דהו"ל להמקשה למכלל שני קושיות בחדא בבא והול"ל אי מוקי עילאי א"נ במצעי אתי אוירא כו' ע"ש ולפענ"ד נר' דתוס' סברי כהג"א דעומד גמור כמו בדף י' מב' רוחות הוי עומד אבל אם עומדים ע"י לבוד מב' רוחות לא הוי עומד ולכן שפיר אמר בגמ' דאי מוקים במצעי הוי עומד מב' רוחות ע"י לבוד ואסור וזה שכתבו תוס' משום אוירא דהאי גיסא כו' כונתם ליתן טעם אמאי אמרי' דמב' רוחות לא הוי עומד משום דהם אויר ורק ע"י לבוד הם סתום ולכן פסול אם הם מב' רוחות ואין כונת תוס' אוירא דהאי גיסא כמו במוקים עילאי דהתם הוי אויר ממש יותר מג' אבל כונתם דהכא דאע"ג דבמוקים במצעי דלמטה ולמעלה הוי סתום ע"י לבוד אפ"ה לענין להכשיר משום עומד מרובה מב' רוחות הוי כאויר כמו שכתב הג"א ולא קשה קושי' האבן העוזר דלא יוכל למכלל ב' קושיות בחדא בבי דהא במוקים במצעי אין הקושי' מטעם אוירא רק משום דלא הוי סתום לגמרי רק ע"י לבוד והוי לענין זה אויר דלא הוי עומד ומ"ש מג"א וא"כ בהג"א מיירי כו' דקשי' למג"א על הג"א שכתב דעומד גמור מב' רוחות הוי עומד והא בדף י' ע"ב דעושה פס אמה ומחצה מב' רוחות וב' אמות באמצע דהוי עומד גמור וקאמר בגמ' שם דאסור משום אוירא דהאי גיסא לכן כתב מג"א דהג"א מיירי דליכא אויר יותר כמו שמפרש מג"א במבוי שנפרץ

שם ט"ז ס"ק ג' והוא כו' נעשית במזיד כו'. למאי דפסקי' בסעי' ג' היכא דמחיצה אין עושה רה"י רק מתיר איסור דרבנן עירוב וכדומה במזיד נמי מחיצה ע"ש וא"כ קשה בעירובין דף מ"ג ע"ב גבי נחמי' דהי' תחומין דרבנן ואמר בדף מ"ד ע"ב דשלא מדעת אבל מדעת אסור א"ו צ"ל דלכתחילה בכל גווני אסור לעשות מחיצה אפי' להתיר בדרבנן וכמו שכתב מג"א ס"ק י"א

שם סעיף ג' צע"ק דהרב"י כתב בשם הפוסקים וכמו שכתב הרא"ש דאע"ג דלחי העומד מאליו צריך שיסמכו עליו מע"ש כדאיתא בעירובין דף ט"ו ע"א ובסי' שס"ג סעי' י"א אבל במחיצה העומדת מאליו אין צריך שיסמוך מע"ש ע"ש דקשה כיון דבעירובין שם אמרי' דלהכי סבר אביי דלחי העומד מאליו כשר דסבר לחי משום מחיצה וכיון דלחי משום מחיצה א"כ לימא נמי דבלחי אין צריך סמיכה כמו במחיצה והרב"י נשמר מזה וכתב דמחיצה גמורה עדיף בזה מלחי אבל קשה דבעירובין שם בשבת בתל דקאמר שם דכ"ע לא פליגי ע"ש והא תל נמי לאו מחיצה גמורה רק דהוי מחיצה משום גוד אסיק כמו שפירש"י שם ומחיצה ע"י גוד אסיק לא הוי מחיצה גמורה כמו שכתב רש"י בעירובין דף צ' ע"ב ד"ה שכפאה כו' דמחיצה ע"י גוד אסיק לא הוי היקף לדירה

שסג מג"א ס"ק א' אין כו' פחות כו'. האבן העוזר כתב דמוכח בש"ס דאין לחלק כמו שמחלק מג"א ולפענ"ד נר' דכונתו דא"א דאם כל החצר פחות מד"ט א"צ תיקון מאי פריך הגמ' בעירובין דף י"ב ע"א על שמואל דאמר רוב דופן מרב אחלי דאמר עד ד' אין צריך תיקון דילמא רב אחלי מיירי דכל החצר פחות מד"ט ושמואל מיירי שהחצר רחב באמצע א"ו מוכח שאין לחלק בכך

שם ס"ק ב' כ"ש אפי' כו'. כתב מחה"ש דהרב"י כתב דמאי דאמרי' בגמ' דף י"ד ע"ב כחוט הסרבל דהיינו עובי אצבע לאו דוקא אלא כ"ש ממש ע"ש וצ"ע דגמ' פריך שם על המתניתין מאי כ"ש ולכאורה אין פירוש להקושי' דהא כ"ש הוא משהו א"ו שהגמ' ידע שכ"ש ממש אסור ולכן פריך מאי כ"ש ומשני כחוט הסרבל משמע דדוקא כחוט הסרבל ולא כ"ש: