דברי צבי פח

שמו בשבת דף ח' ע"ב בתוס' ד"ה לימא מקשים ב' קושיו' על רש"י שפי' דהא דאמר רבא אע"פ שהעבירו דרך עלי' למעלה מי' דהוי מקום פטור מקשי' תוס' ב' קושיות א' דהו"ל למפרך מרבנן דף ה' ע"ב המוציא מחנות לפלטי' דרך סטיו חייב דסברי רבנן כרבא וקושי' שני' דבעירובין דף צ"ט דדייק בגמ' הא הוציא חייב מסייע לרבא ולפי' הקו' מה ענין זה לזה ע"ש ולפענ"ד אפשר לתרץ דהה"מ בפרק י"ד מהל' שבת הל' ט"ו כתב דהרמב"ם דכתב המוציא מרה"י לרה"ר דרך מקום פטור דפטר לרבותא ולא מיבעי כרמלית וכן כתב הרב"י וכן בש"ע נקט מקום פטור וכ"ש כרמלית ולפ"ז לא קשה קושי' תוס' דילמא רבנן קיימי כרבא דהא רבנן מחייבי מרה"י לרה"ר דרך כרמלית אבל דרך מקום פטור נוכל לומר דרבנן סברי כברייתא דאם נטל ונתן שלשתן דמיירי במקום פטור פטורים דלא כרבא דחייב דרך מקום פטור וקשי' שני' נמי לא קשה לפירש"י בעירובין שם דף צ"ט ע"א ד"ה הא הוציא אע"ג הוא עומד בגבוה ומגביהו למעלה מי' א"כ דומה ממש לרבא שהעבירו למעלה מי'

שם מג"א ס"ק ג' ב' מחיצות כו' ואפשר דדעת רמ"א כו' צ"ע דבסוכה דף י"ח ע"ב אית' בהדיא בשתי מחיצות זו כנגד זו לא אמרי' פי תקרה יורד וסותם וכן כתבו תוס' בעירובין דף צ"ד ד"ה בשתי א"כ צ"ע על רמ"א שהחמיר כיון דראינו דקרפף יותר מבית סאתים הוא מדאורייתא רה"י רק מדרבנן אסור לטלטל בתוכו ואעפ"כ התירו חכמים לטלטל ממנו לכרמלית שאם נאסר זה יאמרו שהוא רה"י גמור ויבואו לטלטל בתוכו לכן התירוהו איסור דרבנן לטלטל מרה"י לכרמלית כדי לקיים זה לאסור לטלטל בקרפף יותר מבית סאתים כמו שכתב הט"ז ס"ק ג' ובעירובין דף ס"ז ע"ב א"כ אם יש בתוך הקרפף אסקופה שיש לה ב' מחיצות ואנו מחמירין להשוותו רה"י לאסור לטלטל ממנו לכרמלית יבוא תקלה ממנו שיחשב שהוא רה"י גמור ויבא לטלטל בכולו ואנן ראינו שחכמים התירו לטלטל מקרפף לכרמלית כדי לקיים איסור דרבנן שלא לטלטל בקרפף

שמז לכאורה צ"ע בפושט ידו לחוץ ונטלו חבירו דאסור רק מדרבנן לימא דמדאורייתא אסור דהוי חצי שעור דעביד עקירה כמו שכתב מג"א בסי' ש"מ ס"ק ב' דנוטל שער אחד איכא אסורא ככל חצי שעור

שם מג"א ס"ק א' לחוץ כו' וי"א. עי' מחה"ש שפי' די"א סבירא להו דמאי דאמרי' בשבת דף צ"ב ע"א איפוך לא מפכינן אלא דין כלי לבד אבל פלוגתא כדקאי וא"כ לרבא בין ביד בין בכלי פטור ע"ש פירוש לפירושו דמאי דפריך הגמ' ביד חייב ומשני הגמ' למטה מג' קאי רק לאביי אבל לרבא אפי' למטה מג' פטור ולפענ"ד נר' אע"ג דפשט הלשון איפוך משמע דקאי על הכל כיון דנקט סתם איפוך נר' דאפ"ה לא הוי דוחק כפי' הי"א דתוס' שם ד"ה ורמי כתבו דקים לי' לש"ס דהך מלתא אתמר בתר דהדרי ע"ש ולהי"א נוכל לומר דהמקשן דמקשה ורמי דאביי אדאביי סבר דההיא פלוגתא דאביי ורבא המוציא פירות לרה"ר הי' לאחר שחזרו בהו ומשני הגמ' איפוך דהיינו שהפלוגתא זאת נאמרו קודם שחזרו אביי ורבא וכיון דהפלוגתא דאביי ורבא לא הי' רק בכלי א"כ שפיר שהמקשן והתרצן לא מיירי רק בכלי

שם דידו כו'. נר' דאין כונת מג"א דידו הוי כגופו להיות היד כרשות גופו דהא בשבת דף ג' ע"ב אית' בהדיא דידו של אדם הפשוטה לרשות אחרת אינה נזרקת אחר גופו להיות כרשות שהוא עומד בה אלא כונת מג"א דידו בתר גופו גריר' דאם היד ברשות אחרת אינה כרשות שהיד שם ואה"נ שהיד נמי אינו כרשות שעומד הגוף רק שמועיל אגד גופו שלא תהי' כרשות אחרת שפושט היד

שם ס"ק ג' והוציאו כו' שלא הניח' בארץ כו'. רש"י והרע"ב פירשו בריש שבת במשנה או שנטל מתוכו והוציא החפץ והניח ברה"ר

שם ס"ק ח' והניחו כו' ברה"ר זה כו'. זה הוא בשבת דף צ"ח ע"א רשויות מצטרפות וצע"ג דבדף פ' ע"א סבר ר' יוסי לשתי רשויות פטור וכן פסק הרמב"ם בפי"ח מהל' שבת הלכה כ"ד

שם צ"ע על הרב ר"ע מברטנורא בשבת פרק י' משנה ב' שפסק במוציא במלא חרדל חייב אע"ג שלא הוציא את כל הקופה ובשבת דף צ"א צ"ב סבר ר' יוחנן ורבא דאפי' מלאה חרדל פטור דאגד כלי שמו אגד וכן פסק הרמב"ם בפ' י"ב מהל' שבת

שמח מג"א ס"ק א' לחצר כו' אבל ברש"י כו'. לפענ"ד דעת רש"י והרמב"ם שוים דרש"י מיירי שנתכוין לפנות מחצר זה ולא איכפת לי' באיזה מקום שיניח וכן כתב רש"י דף ד' ע"א ד"ה מחשבתו שנתכוין לפנות מחצר זה אבל הרמב"ם מיירי שכוונתו להכניסה לחצר אחרת שכתב בפי"ג מהל' שבת הל' כ"ו והוציאה מחצר להכניסה לחצר שבצד זה ע"ש

שם וכ"ה בתוס' כו'. ולא אוכל להבין דברי תוס' שכתבו בזו כנגד זו איירי דבדיוט' אחת שנא ושנא דאיכא איסור חיוב חטאת דמושיט מרה"י לרה"י דרך רה"ר וצ"ע דהא נוכל לאוקמא בזורק לחצר אחרת דכה"ג אין חיוב חטאת כדאיתא במשנה דף צ"ו ע"א דהזורק פטור ואפשר דהיכא דלא נתכוין מתחלה כשפושט ידו להניח בחצר זה אף במושיט פטור ודמי' להא דאיתא דף צ"ז ע"ב בנתכוין לזרוק ח' וזרק ד' שפטור שעקירה ראשונה לא היתה שתנוח במקום זה כמו המעביר חפצים מזוית לזוית ונמלך והוציאן דפטור דף ה' ע"ב א"כ ה"נ כיון שלא היתה עקירה שתנוח בחצר זה אפי' במושיט פטור ולא דמי' להושטת קרשים במשכן שהי' דעתם בשעת הושטה להכניס במקום שנחו

שמט לכאורה צ"ע בעירובין דף מ"ח דמוכח שנותנין לכל אדם ד' אמות לפי גופו וכדי שיפשוט ידיו ורגליו א"כ למה אמרו שיעור של ד' אמות כלל דאמרי' שם דעוג